קבוצת סטודנטים בהובלת ד"ר ערן צדקיהו, חוקר הר הבית ופעיל שמאל ירושלמי, עוכבה בהר הבית ביום חמישי שעבר לאחר שאנשיה צילמו יהודים מתפללים בהר, ולטעמה של המשטרה התקרבו יותר מדי לקבוצה היהודית. אחד מחברי הקבוצה, הלל לוי־פאור, נעצר לחקירה למשך חמש שעות, ובסיומן הורחק לשבוע מההר. בין הסטודנטים של צדקיהו בסיור הזה נמנה גם פפה אללו, שהיה נציג מרצ במועצת העיר ירושלים וסגן ראש העיר לאורך שנים.
לוי־פאור, פעיל שמאל וסטודנט למשפטים, סיפר שהקבוצה המתינה לצד כותלו המזרחי של ההר להגעת תלמידי ישיבת הר הבית וראשה הרב אלישע וולפסון, שנוהגים להתפלל במקום. "רציתי לצלם אותם כי אנשים לא מאמינים לי – בין השאר בטוויטר – שקיימת כזו פרצה בסטטוס קוו וכבר שבע שנים יהודים דתיים רשאים להתפלל שם", אומר לוי־פאור, "ההמתנה שלנו שם היא לא עניין חדש. בכל סיור כזה אנחנו עומדים תמיד בנקודה הזאת ומחכים לוולפסון. אפילו שאלנו את תלמידיו מתי הם מגיעים. חיכינו בפינה, והשוטר ביקש מאיתנו להתקדם. ערן התווכח איתו קצת, השוטר הלך ואנחנו התקדמנו. כשתלמידי הישיבה הגיעו והחלו להתפלל, חזרתי וצילמתי אותם".
"המשטרה עצרה את הקבוצה כמה עשרות מטרים מאיתנו", כתב צדקיהו בדף הפייסבוק שלו, "שוטרי יס"מ חמושים דרשו מאיתנו בתקיפות שנפנה את המקום כדי שלא יהיה חיכוך בינינו ובין קבוצת היהודים שבאו להתפלל. שאלתי את השוטר למה, והוא טען שזה תמיד הנוהל. זהו שקר של ממש.
"אחרי שיח קצר עם השוטר זזנו הצידה, והקבוצה הדתית התמקמה בנקודה והחלה להתפלל. לא עברו שלוש דקות, ובעודנו ממשיכים צפונה לכיוון שער הרחמים הגיחו לעברנו מבין העצים קצין משטרה מלווה בשוטרת תגבור, שניגשו היישר להלל וביקשו ממנו להזדהות. הלל בסך הכול שאל את הקצין למה הוא מבקש ממנו להזדהות, ואם הוא חשוד במשהו. תוך שניות הטון של השוטר החריף, הוא נעשה תוקפני, ולקח את הלל משם מבלי שאפשר לי לגשת אליו. זה היה בעשר בבוקר. מאז לא שמענו מהלל עד ששוחרר ממשטרת הקישלה בשעה 15:00.
"ניגשו אלינו שני שוטרים ובדקו את תעודות הזהות של כל חברי הקבוצה. הם עצרו את ההדרכה ולקחו אותי הצידה לשיחה שבה השוטר העביר אותי סדרת חינוך, בדיבור שקט ואיטי: 'האם לא אמרו לך בתדריך שאסור להיצמד לקבוצות אחרות?', הוא שאל. לא אמרו לי את זה עכשיו וגם לא אף פעם. בנוסף, אף מדריך אחר לא מכיר את הנוהל הזה. 'מעכשיו אסור לך להיצמד לקבוצות אחרות', הורה השוטר, 'אלה אנשים ברמת סיכון גבוהה'. שוטר אחר אמר לנו שתיעוד של התפילה עלול להוביל למתיחות".
לוי־פאור עצמו עוכב לחקירה, ובהמשך נעצר. לבסוף הודיעו לו שהוא מורחק מהר הבית לשבוע עם אפשרות להארכת ההרחקה עד למשך חצי שנה.
אתה מוחה על שמשטרת ההר נהגה בך שלא כחוק, בעוד שאתה היית שם במטרה לדרבן את המשטרה להמשיך לנהוג שלא כחוק ביחס ליהודים דתיים. על מה תלין?
לוי־פאור: "אתה מציג אותי כמי שהקו שלו ושל המשטרה זהים. זה לא המצב. יש לי הרבה ביקורת על המשטרה ועל ההתנהלות שלה במזרח ירושלים ובהר הבית, ואפילו על הפעילות שלה כלפי פעילים בארגוני מקדש, שלעיתים עשויה להיות בלתי־מידתית.
"המשטרה מתעמרת במי שנתפסים כלעומתיים ביחס למדיניות שהיא מבקשת להגשים, ואתה צודק שבעבר ואולי גם כיום ארגוני המקדש היו על הכוונת. אבל המטרות של המשטרה השתנו והתגמשו בשנים האחרונות. יש תמורה במדיניות ברחבה הקדושה בשנים האחרונות, והיא משקפת את התמורה במדיניות הממשלה בכלל. הרחבה הפכה למקום מתוח ועצבני יותר, שממנו מתחילים יותר ויותר מהעימותים בסכסוך הישראלי־פלסטיני. לשיטתי זו לא טעות. זה משקף את המקום שהמשטרה והממשלה מובילות אותנו אליו – מקום מתוח ועצבני יותר, שהעימותים בו נושאים אופי דתי ואלים יותר מבעבר.
"הסטטוס־קוו היום במסגד אל־אקצה הוא אכן גרוע. מחד גיסא הוא גרוע לפלסטינים כי יש מיליונים מהם שלא מקבלים גישה למסגד אל־אקצה, המבנה המונומנטלי הראשון שבנה האסלאם. מאידך גיסא הוא גרוע לפעילי בית המקדש כי הפעולות המכוונות שלהם למען השמדת המסגד והקמת בית מקדש לא מתאפשרות. אבל ברור מאליו שאין שקילות בין הפגיעות הללו בזכויות, בין הזכות לחופש תנועה ובין הזכות לחופש פולחן. ברור שאדם שהכניסה שלו לרחבת המסגד נמנעת כליל חווה פגיעה חמורה יותר מזה שרק מונעים ממנו לבצע פעולות מסוימות באותה הרחבה. מעבר לכך שההשוואה הזו בין הזכויות לא שקולה, היא מפספסת את התכלית של המעשים של כל אחד מהצדדים.
"הרצון של ארגוני המקדש הוא למחוק את החיבור של הפלסטינים לארץ הזו ולהכחיש את הזיקה שלהם למקום הזה ולרחבה הזו. לעומת זאת, הרצון המוצהר שלי הוא לשמור על המצב הקיים ברחבה הקדושה, להשאיר את המסגד היפהפה הזה במקומו ולפעול למען הרגעת הרוחות. אני רוצה להראות לפלסטינים שאנחנו מכירים בזיקה שלהם בארץ הזו וברחבה הזו, וכך לשכך ולהרגיע את הרגש הלאומני־דתי הקיצוני שחמאס משחק בו. הדלק של הלאומנות הדתית הוא אותו הדלק בשני הצדדים. התנועות הלאומיות־דתיות עובדות בדיוק באותו האופן. הן מכחישות את הזיקה של האחר לארץ ומתאבדות על חזון של ארץ שלמה, בלי זכר לאחר".
בניגוד לדבריו, חופש התנועה של יהודים דתיים בהר הבית בהחלט נפגע, ובאורח חמור הרבה יותר מחופש התנועה של המוסלמים. כל סטייה של יהודים דתיים מהמסלול, כל ויכוח עם שוטרים ולא פעם גם צילום עלולים להוביל לעיכוב, למעצר ולהרחקה.
אתה מוחה על הגמשה מינורית במדיניות האפליה ביחס ליהודים, ומתלונן על כך שלא הניחו לך לתעד את מה שנתפס בעיניך כהפרה של מערכת הנהלים הזו. הסכמת למערכת כללים שמתנגשת חזיתית עם זכויות היסוד ועם החוק. אז למה אתה מתלונן כשאותה מערכת כללים בלתי כתובה פוגעת גם בך?
לוי־פאור: "שוב, אתה מציג אותי כמי ששמח על הסטטוס־קוו שאתה מתאר, מבלי להתייחס לכך שאני מכיר בכך שלפעמים המשטרה פועלת באופן בלתי מידתי. המעשים של פעילי הר הבית ברחבה צריכים להיבחן ביחס לתכלית שלהם. לצד הבעייתיות שבחריגה מעקרונות של מידתיות, אני רואה את ההקשר הרחב של ההגבלות על זכויות יהודים במסגד אל־אקצה. ההקשר הרחב הוא כיבוש בן 57 שנים של מיליוני נתינים חסרי זכויות שחיים תחת חסותנו ושלטוננו.
"בשביל האזרחים הללו ובשביל הווקף, ההידרדרות מביקורים חופשיים של יהודים ונוצרים בתוך המסגדים עצמם למצב הקיים היא תגובה לצעדים שמדינת ישראל מאפשרת, והיום ממש מעודדת את ארגוני המקדש לבצע. אני ממש מקווה שנצליח להגיע ליום שבו אף אחד משני הצדדים לא יכחיש את הזיקה של האחר לארץ הזו בכלל ולרחבה הקדושה בפרט. אני מוחה על הדרישה לקבל זכויות פולחן רחבות במרחב הזה מבלי להיות מודעים להקשר הרחב ומבלי לקבל ולהכיר בזכויות החופפות של אחרים עליו".
אבל גם אצלך אין חפיפה כזו. בנוגע לזכויות אדם של ערבים, בשמאל מתעקשים שזה יהיה כאן ועכשיו. אתם מסבירים, למשל, שלמרות ההכרח הביטחוני אי אפשר לעכב ערבים לבידוק במחסום. מדוע כשזה מגיע לזכויות של יהודים בהר הבית אתה ותרן כל כך, ושולח אותם להמתין למציאות עתידית אוטופית כמו חתימה על הסכם שלום?
"זו שאלה קלה. הלגיטימציה של מדינה להגביל את זכויותיה נובעת מהיותה דמוקרטית, שקופה, כפופה לחוק, ומכוח העובדה שאפשר להחליף את הממשלה בקלפי. לכן הפגיעה שנגרמת בזכויותיהם של יהודים בידי ממשלתם הנבחרת היא לאין שיעור חמורה פחות מזו שנגרמת בידי ממשלה זרה, באמצעות משטר צבאי עוין על מיליוני נתינים חסרי זכויות".
