קרוב למיליארד מצביעים רשומים מכיל ספר הבוחרים של הדמוקרטיה הגדולה בעולם, הודו. רק לפני חודש הסתיימה מערכת הבחירות המורכבת במדינת הענק. מאות מיליוני אזרחים הצביעו בשבעה שלבים שונים, לאורך 44 ימים, במאות מחוזות בחירה. הם העניקו לראש הממשלה נרנדרה מודי כהונה שלישית, אם כי הפעם מפלגתו לא קיבלה רוב בפרלמנט. הדמוקרטיה הגדולה בעולם היא גם אחת המעצמות הכלכליות העולות, וגם שותפה אסטרטגית של מדינת ישראל.
לשותפות האסטרטגית בין הודו לישראל יש משמעויות החורגות הרבה מעבר ליחסים הכלכליים, והיא מוכיחה את עצמה לאורך המלחמה הנוכחית. כבר ב־7 באוקטובר הביע מודי תמיכה ברורה בישראל וגינה את הטרור. הממשלה בראשותו המשיכה מאז באותו קו, על אף לחצים רבים להתנער מישראל. התמיכה הזו באה לידי ביטוי גם בבלימת החלטות אנטי־ישראליות בפורומים בינלאומיים שונים, ובהימנעות בהצבעות באו"ם נגד ישראל.
בחודשים האחרונים התברר גם כי הודו מספקת לישראל סיוע צבאי משמעותי. כשצה"ל התמודד עם כלכלת חימושים, והמשלוחים מארצות־הברית התעכבו, הודו סיפקה לישראל, על פי כמה דיווחים, מל"טים מתקדמים המיוצרים בהודו בשותפות הודית־ישראלית. דיווחים אחרים סיפרו על אספקת פגזי ארטילריה ונשק קל מהודו לישראל. יצוין כי רק במאי האחרון סירבה ספרד לאפשר לספינה שהובילה חומרי נפץ מהודו לישראל לעגון בנמליה, בהתאם לקו של הממשלה במדריד.
"היחסים המלאים של ישראל עם הודו קיימים משנת 1992, אבל הדחיפה הגדולה התחילה ב־2017", אומר שגריר ישראל בהודו, נאור גילאון. "מודי הגיע אז לביקור בישראל, וכמה חודשים אחר כך נתניהו נסע לביקור גומלין. שדרגנו את היחסים לשותפות אסטרטגית, וזה השפיע על כל התחומים, כולל בסחר בין המדינות שעשה קפיצה משמעותית מאוד. אם ב־92' היקף הסחר היה 200 מיליון דולר, היום זה 10 מיליארד".
"להודים יש מדיניות של הפרדה. נתעסק עם ישראל בלי קשר לנושא הפלסטיני, ונתעסק עם הפלסטינים בלי קשר לנושא הישראלי. מבחינתם, ככה הם רוצים שכל העולם יעבוד"
"אנחנו לא מתייחסים לנתוני סחר צבאי", אומר גילאון, אך מציין באותה נשימה כי "אנחנו משתפים פעולה בכל תחום, אין נושא שנמצא מחוץ לתחום, ויש רוח גבית לשותפות משתי הממשלות. הודו היא אחת הרוכשות הגדולות של אמצעי לחימה מישראל לאורך שנים, וזה חלק מבסיס חזק מאוד של שיתוף פעולה. יש גם פרויקט משותף של מערכות טילים להגנה על ספינות. זה חלק ממהות היחסים הטובים".
שתי ציוויליזציות עתיקות
"אנחנו מנסים לפתח לא רק יחסים בילטרליים, אלא לשלב גם מדינות שלישיות שמעניינות את שתי המדינות ושמייצגות אינטרסים כלכליים רחבים יותר", מוסיף גילאון. "מדינות שלישראל יש פחות גישה אליהן, או שלהודו יש יתרון בגישה אליהן. הסכמי אברהם למשל שיחקו מאוד נכון לאינטרסים של הודו. הודו מושקעת חזק מאוד במדינות המפרץ. זה לא רק עובדי סיעוד ומשק בית; באיחוד־האמירויות יש הרבה חברות הודיות שהעבירו לשם את המטה או פתחו סניפים, והן מרכיב חשוב בכלכלה של איחוד־האמירויות.
"כשבאנו עם הסכמי אברהם נוצר משולש יחסים, ואפילו פרויקטים כלכליים עם ארבעה שותפים, כולל ארצות־הברית. בוועידת G20 האחרונה הכריזו גם על המסדרון היבשתי־ימי שיעבור מהודו, דרך איחוד־האמירויות, סעודיה וירדן, עד מפרץ חיפה. זו תהיה תשתית סחר ברכבות, שעליה יכולות לבוא תשתיות נוספות של חשמל, אנרגיה וסיבים אופטיים. זה משהו שמאוד נכון להודו, ומייצר חיבור בין הודו לישראל דרך מדינות המפרץ. אבל המצב הגיאו־אסטרטגי לא עושה את החיים קלים".
כיצד המלחמה משפיעה על היחסים?
"המלחמה היא אירוע מורכב לכל מדינות דרום אסיה. החות'ים יצרו בעיה של סחר דרך תעלת סואץ. זה משותף לסין, הודו, דרום קוריאה, אוסטרליה, סינגפור – כולן סובלות מכך וכולן רוצות שזה ייפסק. ככלל, האזור כולו רגיש כשנמצאים במלחמה. אני לא רואה השפעה כלכלית ישירה, אבל כן יש השפעה גיאו־אסטרטגית. כולם ישמחו שהמלחמה תהיה מאחורינו ונוכל לחזור לנהל עסקים כרגיל, לא רק ישראל".
בהודו יש מיעוט מוסלמי גדול. זה משפיע על היחס לישראל?
"בהודו יש 15% מוסלמים, ויש סנטימנט פרו־פלסטיני בחלק מהמקומות, באזורים עם רוב מוסלמי, אם כי יש גם מוסלמים שחיוביים כלפינו. באופן כללי הציבור ההודי מאוד חיובי לישראל. בסקרים שנערכו בהודו לפני שבעה באוקטובר, אנחנו מובילים בתמיכה ופופולריות. הסנטימנט והשיח ברובו חיובי. ברור שהמלחמה לא עוזרת, אבל אני לא חושב שהיא שינתה את התמיכה הרחבה בישראל. בתחילת המלחמה היו הצהרות אנטי־ישראליות בעיקר בדרום הודו, באזורים המוסלמיים יותר. ח'אלד משעל השתתף בהפגנה והיה איזה ריאיון נוסף של בכיר חמאס, ניסו להתסיס נגד ישראל, אבל זה נפסק. באופן טבעי במערכת הבחירות זה נדון הרבה יותר, כמו שקורה במערכות בחירות. אבל אני שירתי בהרבה מדינות, והתמיכה העממית בישראל היא הכי גדולה שראיתי. יש הרבה הערכה לישראל, כל אחד מסיבותיו. יש כאלה שרואים את ישראל כניצבת בחזית המלחמה בטרור והמאבק באסלאם הקיצוני, יש כאלה שמעריצים את ישראל על ההצלחות הטכנולוגיות, יש כאלה שיש להם רגש היסטורי".
גילאון מרחיב מעט על מהותו של הרגש ההיסטורי הזה: "היחסים בין הודו לישראל נתפסים כברית בין שתי ציוויליזציות עתיקות. יהודים הגיעו לקוצ'ין לפני 2,500 שנים, ישירות מישראל. משפחת ששון, שהגיעה להודו מבגדד, היו האנשים הכי עשירים בהודו בתקופתם. עד היום אם מסתובבים במומבאי, שהיא הבירה הפיננסית של הודו, רואים מוסדות ציבור על שמם. חיילים הודים שחררו את ארץ ישראל מהאימפריה העות'מאנית בזמן מלחמת העולם הראשונה".
עוזרים לחקלאים הקטנים
הודו וישראל השתחררו מהשלטון הבריטי בפרק זמן סמוך: הם ב־1947, אנחנו ב־1948. ובכל זאת, הודו לא תמכה בהקמתה של מדינת ישראל, הצביעה נגד תוכנית החלוקה, ורק ב־1950 הכירה בישראל. לאורך שנות המלחמה הקרה הייתה הודו חלק מגוש המדינות "הבלתי מזדהות". אף שבין המדינות לא התקיימו יחסים דיפלומטיים, ולמרות נטייתה של הודו כלפי ברית־המועצות, לעומת האוריינטציה האמריקנית של ישראל – בשנות השישים התקיים שיתוף פעולה ביטחוני בין ישראל להודו, וישראל סיפקה נשק להודו במשך שנים רבות. רק לאחר נפילת ברית־המועצות החלה הודו לכונן יחסים דיפלומטיים גלויים עם ישראל, והם הלכו והתרחבו עם השנים.
אחד התחומים המרכזיים ביחסים הללו הוא החקלאות, ובו ישראל מספקת להודים טכנולוגיות וידע. "העיסוק בחקלאות עדיין מהווה 60% מהמועסקים בכלכלה ההודית. יש מרכזי מצוינות בחקלאות, שבהם אנחנו מציגים להם את הטכנולוגיות החקלאיות הישראליות. עוברים דרכם מאות אלפי חקלאים הודים. זה מותאם לחקלאים קטנים, ואנחנו מציגים להם טכנולוגיות שמתאימות להם ועוזרים לשפר את התפוקה החקלאית. לחקלאי קטן קשה להתקיים, וזה עושה את ההבדל בין להיות או לחדול".
לצד התמיכה העממית של ההודים בישראל, והשותפות הממשית בנושאי ביטחון ודיפלומטיה, הודו מקיימת יחסים הדוקים עם מדינות רבות, בהן כאלה שלא ממש אוהבות אותנו. אחת הבולטות שבהן היא איראן. בין הודו לאיראן שוררים יחסים ענפים והדוקים, הכוללים שותפות כלכלית ומסחרית. גם התקיפות של החות'ים על ספינות הודיות ועל נתיב הסחר החשוב דרך הים האדום, לא פגעו ביחסים הללו. הדמוקרטיה הגדולה בעולם מקיימת יחסים ענפים גם עם סין ורוסיה, ומשתדלת שלא לבחור צד במאבקים העולמיים.
הגישה הזו איננה נובעת רק מאינטרסים מסחריים וכלכליים, מסביר השגריר גילאון, אלא גם מתפיסת עולם גיאו־פוליטית. "הודו הייתה בראש המדינות הבלתי מזדהות, אף שהיא הייתה קרובה מאוד לברית־המועצות. הודו לא רוצה להיות מדינת חסות של אף אחת, ולא רוצה להיות מוגבלת בגלל יחסים עם מדינה כזאת או אחרת. יש להם מדיניות של הפרדה. נתעסק עם ישראל בלי קשר לנושא הפלסטיני, ונתעסק עם הפלסטינים בלי קשר לנושא הישראלי. מבחינתם, ככה הם רוצים שכל העולם יעבוד. הם קנו נפט מהרוסים למרות הסנקציות, וקיבלו עליו הנחה. מבחינתם הם צריכים להאכיל 1.4 מיליארד איש ולספק להם אנרגיה, ואין להם את הפריווילגיה להכריז על חרמות. הם קונים איפה שזה משרת את האוכלוסייה שלהם. הם מקדמים אינטרסים גם מול איראן ומול ישראל. בראייתם זה מאפשר להם להשיג את המחיר הכי טוב.
"צריך להבין שככל שהתחרות מול סין הולכת וגדלה, הודו הופכת לאטרקטיבית יותר. אם ארה"ב תוביל מאבק כלכלי מול סין, יהיה לה קשה מאוד להצליח במאבק כזה בלי למצוא תחליף לשוק העצום וליכולת הייצור הסינית. בסדרי הגודל האלה, יש למעשה רק את הודו ואת סין. האמריקאים רוצים לוודא שלסין תהיה פחות השפעה על שרשראות אספקה, שייצור המוצרים האסטרטגיים יתחלק בצורה מאוזנת יותר, שלמדינה אחת לא תהיה אפשרות למנוע יכולות כלכליות. היום יש לסינים מנוף מאוד משמעותי בכל הנושא של תעשיית השבבים. האמריקאים מנסים לתקן בראייתם את הסיטואציה, ולהביא לכך שהכלכלה העולמית לא תהיה תלויה בסין לדברים רבים שלא ניתן להשיג במקום אחר. כדי לייצר שינוי במאזן של הכלכלה העולמית, האמריקאים יצטרכו את הודו. אם רוצים לגוון, זו אחת המדינות שיכולות לעשות את זה. הודו תרצה לשרת את מה שייתפס על ידם כאינטרס של הודו, ולאפשר לעצמם חופש תמרון מקסימלי. לא להיתפס כאחת שכל הפעולות שלה צפויות מראש, ולא להיות חלק ממחנה".
מעצמה בצמיחה
נאור גילאון, בן 60, הצטרף למשרד החוץ בשנת 1989 ומילא במהלך השנים שורה של תפקידים בשירות החוץ. בין השאר כיהן כשגריר באיטליה ובהולנד, וכסמנכ"ל משרד החוץ לענייני אירופה. הוא מתגורר עם אשתו בירושלים, ולהם 4 ילדים ו־5 נכדים.
כלכלת הודו בולטת לטובה בשנים האחרונות. היא צומחת בעקביות, הבורסה המקומית מתחזקת, ומשקיעים זרים רבים משקיעים את הונם במדינת הענק, בהם גם רבות מענקיות ההייטק, כמו אפל, גוגל, מיקרוסופט וטסלה. יש אפילו קרנות נאמנות ישראליות שעוקבות אחרי מדדי הבורסה בהודו, בדומה לקרנות העוקבות אחרי מדד S&P האמריקני. הממשלה בהודו מצידה משקיעה מאמצים גדולים בפיתוח תשתיות ובכלל זה כבישים, מסילות ברזל, נמלים ושדות תעופה. יש גם השקעה ממשלתית אדירה בחיבור לשירותים דיגיטליים ובהגדלת החיבוריות לתקשורת ולאינטרנט בכל חלקי הודו.
"הודו היא מעצמה בצמיחה", קובע גילאון. "זאת כלכלה חזקה מאוד עם צמיחה גבוהה מאוד, ויש לה שאיפה להיות כלכלה של 5 טריליון דולר עד 2025. הודו רוצה להיות הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, כלומר לעקוף את גרמניה ויפן. יש לה עוד דרך לעשות עד שם, אבל זאת מדינה צעירה ויש לה הרבה לאן ללכת מבחינת צמיחה. להודו יש תחומים טכנולוגיים שהיא חזקה בהם מאוד, למשל שירותי IT (טכנולוגיות מידע) ופיתוח תוכנה. הגישה של ראש הממשלה היא 'מייק אין אינדיה'. הם לא רוצים רק שיעבירו למדינה פסי ייצור וייצרו בזול, הם רוצים להעביר לכאן ייצור עם ידע וטכנולוגיות. בזה ישראל יכולה להיות מאוד משמעותית.
"בחלקים מהודו יש מערכת חינוך מאוד טובה. לאוניברסיטאות הטכנולוגיות הציבוריות קשה מאוד להתקבל, אבל הלימודים עצמם לא עולים הרבה. ראשי עמק הסיליקון ההודי צמחו במערכת הזו של בתי הספר הציבוריים. כוח אדם עם יכולות יש כאן בשפע. יש מפעלי ייצור ברמה גבוהה מאוד, לא פחות מאירופה או בסטנדרטים אירופיים. יש תעשיית פארמה ותעשיית רכב. הטכנולוגיה היא מנוע עיקרי לכל עולם הכלכלה. כשיש ייצור ויש שירותים, צריך הרבה טכנולוגיה".
ואין תחרות מול ההייטק הישראלי?
"אנחנו פחות מתחרים ויותר משלימים. למשל, אנחנו כמעט לא מנהלים חברות שעובדות מול לקוחות, אנחנו עובדים עסקים מול עסקים. יש מעט חברות ענק בישראל שנותנות שירותים לאורך שנים ללקוחות קצה. אצלנו העיקר הוא בפיתוח, בחדשנות. לכן מאוד נוח למצוא שותף הודי שיש לו יכולת לקיים קשרי לקוחות, עם מאגר לקוחות ענק. מעמד הביניים והמעמד הגבוה בהודו מונים יחד 400 מיליון איש, כשהפוטנציאל הוא מיליארד איש. זאת כלכלה ענקית עם פוטנציאל מטורף. אנחנו לא מתחילים להתחרות בסדרי הגודל האלה. הם מחפשים קיצורי דרך טכנולוגיים כדי להיות בחזית העולמית. ישראל יכולה לתת להם את זה, והם יכולים לתת לישראל את השוק. לישראל, שהיא מדינת אי במהותה ולא מחוברת למדינות סביבה, שותפות עם הודו שיש לה שוק פנימי וגם קשרים מדהימים באזור, יכולה להיות מכפיל כוח".
ובכל זאת, אף שהכלכלה צומחת ותהליכי המודרניזציה והפיתוח מתרחבים, רבים מרגישים שהם נותרו מאחור, בעיקר באזורים הכפריים יותר שיש בהם גידול באבטלה. הסוגיות הכלכליות גם עמדו במרכז השיח במערכת הבחירות.
"יש תוכניות שנועדו למי שנמצאים מאחור כדי לעזור להם לשרוד – סבסוד של מוצרי יסוד ברמה סבירה, תמיכות בחקלאים. אחד הפרויקטים הכי גדולים של מודי זה החיבוריות. במדינה ענקית כזו, ארצות־הברית של הודו – מדינה שיש בה הרבה מדינות עם שפות, דתות ותרבויות שונות – הפערים בין האזורים גדולים מאוד. החיבוריות בין האזורים האלה חשובה מאוד. הביאו מים ל־100 מיליון בתי אב. יש לזה משמעות אדירה, כי כשאין מים הבנות מפסיקות ללמוד והולכות לנהר להביא מים. להביא מים זה לאפשר להן להמשיך ללמוד, לרכוש השכלה. יש הרבה מאוד בנייה של תשתיות, רכבות, דיגיטל. לכל אזרח יש כרטיס דיגיטלי, ואפשר לקבל הרבה מאוד שירותים ממשלתיים אונליין. עושים הרבה כדי לאפשר את החיבוריות הזאת.
סבלנות ושותף מקומי
חברות ישראליות עשויות להצליח בהודו, ויש גם כאלה שעשו זאת, אבל לפני כן כדאי לדעת כמה דברים, מבהיר השגריר: "הודו בנויה על בירוקרטיה מאוד חזקה. הם מנסים להשתפר במדד קלות עשיית העסקים, וזה מורכב מאוד. כדי להקים כאן חברה צריך להכיר את חוקי הודו, איך הכללים עובדים. הדרך הכי פשוטה היא למצוא שותף מקומי חזק שיכול לקדם את המוצר וללכת איתך יד ביד. מאוד קשה להגיע, להקים עסק מאפס ולהצליח. על מערכת המשפט אומרים שהיא הגונה, אבל כמו בישראל זה ייקח הרבה זמן. לפעמים בעסקים המשמעות היא שהעסק נגמר, זה לא יעזור אם תקבל אחרי כמה שנים פסק דין שאומר שצדקת. לפרוץ לבד לשוק ההודי זה לא פשוט.
"אתגר נוסף זה שההודים שמים דגש על מחיר זול. איכות המוצר חשובה, אבל המחיר חשוב יותר. חברות ישראליות מגיעות עם מוצר ברמה גבוהה והמחיר בהתאם, וצריך לעשות תיאום ציפיות. קבלת החלטות בהודו היא איטית יותר מאשר באירופה. צריך לשקלל את זה. אנשי עסקים שיש להם סבלנות ושותף מקומי מצליחים מאוד. יש כאן חברות שמאוד מצליחות – אמדוקס, צ'ק פוינט, IDE שמקימה בהודו מתקני התפלה".
איך תוצאות הבחירות ישפיעו להערכתך על התהליכים שהודו עוברת?
"מודי הוא ראש הממשלה השני בהיסטוריה ההודית שזוכה לכהונה שלישית. בשתי מערכות הבחירות הקודמות הוא זכה לרוב ובכל זאת בנה קואליציה, הפעם הוא נדרש להקים קואליציה כי הוא לא קיבל רוב. זה קורה, יש עייפות החומר. כשהמדינה עוברת פיתוח מואץ תמיד יש אנשים שנשארים מאחור. אלה שקשה להם נעשה להם קשה יותר, כי המדינה מתקדמת ומתייקרת. אבל מבחינת יציבות הממשלה או הפיתוח הפנימי, לא יהיה ויכוח גדול. יש למודי פרויקטים שאפתניים, ואני משוכנע שרובם ימשיכו. מודי נמצא בשנתו ה־11 כראש הממשלה, והוא אחד המנהיגים הוותיקים בעולם הדמוקרטי. בהיבט הזה יש להודו יש הרבה יוקרה והבחירות לא משנות את זה, רק מוסיפות".
