קשה היה לעצור את ההתרגשות בקרב הקהל ההומה שמילא את הטריבונות, כאשר עקיבא תורג'מן עלה על הבמה והכריז, "ערב טוב קיסריה". הוא כנראה האמן היחיד בישראל שהתייצב להופיע על הבמה הזאת מתוך שירות מילואים פעיל בגזרת הר דב, ואליו חזר מיד לאחר המופע בסוף השבוע. וכל זה קורה בגלל האלבום החדש שרואה אור בימים אלה, "אלף מנעולים", ככל הנראה היצירה השלמה ביותר שלו עד היום. האלבום הזה חושף את עקיבא החדש – מורכב יותר, בוגר יותר, מצליח יותר, רב־גוני יותר, אמן ישראלי שמגיע מהמגזר אך מצליח לפלס דרך לקהל הרחב.
"זו התרגשות גדולה מאוד", הוא מספר, "אני מרגיש שיש פה רגע גדול שבו המוזיקה עוברת דרכי לקומה חדשה ובפלטפורמה אחרת לגמרי. בתחושה הפנימית, מהרגע שהמוזיקה שלי משתחררת היא כבר לא שלי. וגם ההופעה החדשה אינה הופעה רגילה, היא פשוט מוצר אחר לגמרי. כמו שכשיצאתי עם צורית אשתי היא אמרה שהיא אוהבת בתי מלון, ואני לא אדם של מלונות. בסוף השתכנעתי והלכתי איתה לבית מלון חמישה כוכבים במצפה רמון בטבע. אבל את לא יכולה לקרוא לזה בית מלון. זו חוויה אחרת לגמרי שאי אפשר לקרוא לה בשם שקוראים לסתם בניין עם חדרים.
בין סבב מילואים אחד למשנהו הספיק עקיבא לעלות על הבמה, וכמו כל דבר מאז 7 באוקטובר, גם זה היה אחרת. "לכל הופעה שהייתה מאז המלחמה נכנסתי בן אדם אחד ויצאתי בן אדם אחר. אין מה לעשות, אתה שר שיר ופתאום קולט בקהל מישהו שאיבד את כל המשפחה שלו. השכול בכל מקום. אתה שר את השיר 'צעדים' ורואה בקהל בן אדם רוקד על שתי פרוטזות, ואתה אומר לעצמך, 'אני אחזור להיות אותו בן אדם שהייתי?' ברור שלא.
"משהו משתנה בך", הוא מעיד. "משהו עובר בך דרך אותו אדם שבוחר לצעוד בפרוטזות שלו ולבוא להופעה שלך אף על פי שהכי הגיוני שהוא ישקע לתוך תהומות של כאב. אתה רואה בקהל אנשים שבאים אף שאיבדו חברים ובני משפחה, ואתה מבין שהאנשים האלה הם המורים שלנו, השירים מהדהדים דרכם".
החוויות שעבר בשנה האחרונה היו מנוע ליצירה, אבל גבו מחירים רגשיים כבדים. "חזרתי מהמלחמה, והמון עומסים רגשיים נוספו לדברים אחרים שעברתי בחיים", הוא מתוודה, "הרגשתי שאני צריך מרחב ושאני צריך להקדיש זמן ואנרגיה כדי לטפל בנפש. כשלאנשים יש עודף של חמישה קילו מעפנים הם משקיעים עשר שעות בשבוע בחדר כושר כדי להוריד אותם, אז אח שלי, בשביל להתפתח נפשית ורוחנית, לא תשקיע שעה בשבוע? ממה תתקדם? מלהקשיב לפודקאסטים בחצי אוזן ברכב?
"יש ימים שאני פשוט לא מצליח לישון ואחר כך גם לא מצליח לקום. כשאני רוצה להיות עם הילדים לפעמים אין לי עצבים, וכשאני בלעדיהם אני מתעצבן שאני לא איתם. חזרתי מהצבא, ואני לא אגיד שיש לי פוסט־טראומה כי לא עברתי אבחון אצל פסיכיאטר, ברוך השם אני בטוב ומתפקד, אבל חזרתי עם ורטיגו. אני מסתובב בתחושה של סחרחורת. יש אנשים שטוענים שזו בועה באוזן, יש אנשים שטוענים שזה נוצר בעקבות חשיפה לרעש חזק ולקולות של פיצוצים. 30 מטר לידי התפוצץ טיל נ"ט, אבל אי אפשר לדעת ממה זה. המטפלת שלי טוענת שזה נטו נפשי. זה נרגע אצלי למשך תקופה, ולקראת קיסריה זה קצת חזר, אבל אני הרבה יותר מאוזן עכשיו. אני נושם יותר, חזרתי ליוגה, אני בטיפול וזה עוזר לי".
