בשנת 1783, עם סיום המהפכה האמריקנית, יהודי בשם מרדכי שפטל מסוואנה, ג'ורג'יה, כתב לבנו: "בזכות האֵל הכול־יכול, עכשיו זה נגמר. לפנינו עידן חדש, ועלינו להתחיל את העולם מחדש". גם סיום המלחמה הנוכחית יפתח התרחשות חדשה. הנחות ופרדיגמות רבות, לא רק של ישראלים אלא כנראה גם של יהודים אמריקנים, מתו בעקבות 7 באוקטובר.
המאפיין הברור והמדאיג ביותר של העולם החדש הזה הוא תחייתה של האנטישמיות. לאנטישמיות יש היסטוריה ארוכה בארצות הברית, מאז הקמת הקהילה היהודית בתקופה הקולוניאלית. היא הגיעה לשיא במהלך השנים שבין שתי מלחמות העולם, כאשר, למשל, יצרן הרכב הנרי פורד, בהשפעת הפרוטוקולים של זקני ציון, הציג את "היהודי הבינלאומי" בתור "הבעיה המרכזית של העולם". כומר הרדיו החלוצי, האב צ'ארלס קוגלין, הידוע כיום כמי שקיבל תשלום מהנאצים, הטיף לעשרות מיליוני מאזינים שהיהודים הם גם אנשי כספים בינלאומיים וגם קומוניסטים. הטייס המפורסם צ'ארלס לינדברג טען שבמקום להציב את אמריקה במקום הראשון, יהודים קשרו קשר לכפות על המדינה מלחמה נגד גרמניה. אפליית יהודים בדיור, בתעסוקה, במועדונים, בבתי מלון ובאוניברסיטאות הייתה תופעה שכיחה בשנים אלו.
בעקבות מלחמת העולם השנייה, הצטמצמו גילויי האנטישמיות בארה"ב. האמריקנים ביקשו לבדל את עצמם מהנאצים שזה עתה הביסו. מעשור לעשור הלכה האנטישמיות ודעכה בכל קנה מידה אפשרי. בתחילת שנות השישים, כמעט כל אתרי הנופש והדיור ביטלו את הסעיפים המגבילים שלהם נגד יהודים. המכסות האנטישמיות במכללות בוטלו ברובן. תחומים מקצועיים כמו עריכת דין, רפואה ובנקאות התבררו כזמינים ליהודים יותר מבכל תקופה קודמת במאה העשרים. בנג'מין אפשטיין, שניהל את הליגה נגד השמצה במשך שלושה עשורים, תיאר את השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה כ"תור זהב" עבור יהודי ארצות הברית.
האנטישמיות לא נעלמה לחלוטין, אבל צעירים יהודים גדלו מתוך אמונה שרוב הדעות הקדומות באמריקה מופנות ל"אנשים של צבע", כמו שחורים והיספנים. הקומיקאי ג'רי סיינפלד התוודה לאחרונה כי בשנות התשעים, כשהפיק את הסיטקום המפורסם הנושא את שמו, הוא האמין ש"אנטישמיות היא שריד של ספרי היסטוריה".
היום "עלינו להתחיל את העולם מחדש". אף אחד לא צפה את רוחב ועומק האנטישמיות שאנו עדים לה מאז 7 באוקטובר – לא אנשי מקצוע קהילתיים, לא חוקרים, לא רבנים, לא פוליטיקאים, ובוודאי לא הדיוטות ואנשים צעירים. סקרים לאומיים שונים מציעים מספרים שונים, אבל כולם מסכימים שהאנטישמיות הגלויה זינקה בארצות הברית. כשני שלישים מיהודי אמריקה מדווחים שהם מרגישים פחות בטוחים מאשר לפני שנה. במכללות, על פי סקר אקדמי של פרופ' איתן הרש, 40 אחוז מהתלמידים היהודים דיווחו שהם נחשפו באופן אישי למסרים אנטישמיים.
תחייתה המחודשת של האנטישמיות באמריקה החלה לפני 7 באוקטובר. הבחירות לנשיאות של 2016 היו רוויות במסרים ובממים אנטישמיים, מה שהוביל כתב מזועזע של הוושינגטון פוסט להכריז ש"אנטישמיות היא כבר לא תת־גוון" של הקמפיין הרפובליקני, "זו המנגינה". עצרת "איחוד הימין" בשרלוטסוויל, וירג'יניה, שנה אחת בלבד לאחר מכן, הייתה עדה לקריאה "היהודים לא יחליפו אותנו" – רמז להאשמות של תומכי "תיאוריית ההחלפה", שלפיה היהודים אינם לבנים אמיתיים אלא אנשים המסייעים למהגרים מאמריקה הלטינית ובכך מערערים את הציוויליזציה הלבנה.
שנה לאחר העצרת בשרלוטסוויל, ב־27 באוקטובר 2018, התרחש ירי המוני בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג, המתקפה הקטלנית ביותר אי־פעם על קהילה יהודית בארה"ב. היא התבצעה בידי איש ימין קיצוני שהאשים את היהודים בקידום הגירה של לא־לבנים. עבור צעירים יהודים רבים, הפיגוע הרצחני ההוא סימן את תחייתה של האנטישמיות האמריקנית. בהתבסס על מה שלמדו על השואה הם הסיקו, באופן סביר אך שגוי, כי הסכנה הגדולה ביותר ליהודים באמריקה נשקפת מהימין הקיצוני.
7 באוקטובר שינה את התפיסה הזו. מה שהיה מטריד וכואב כל כך בעבור יהודי ארה"ב במהלך תשעת החודשים האחרונים הוא התפרצות האנטישמיות בשמאל הפרוגרסיבי – כולל, במקרים רבים, בעלי בריתם הקודמים. מנהיגים חשובים של מיזמים פרוגרסיביים שזכו לאהדתם של יהודים אמריקנים רבים, כמו "חיי שחורים חשובים", התנועה הסביבתית, תנועת הלהט"ב והתנועה הפמיניסטית, התייצבו לצד הטרור של חמאס נגד ישראל. סטפני קלארק, יהודי דמוקרט פרוגרסיבי מקולורדו, כתב לפני כמה חודשים ב"דנבר פוסט": "ראינו כיצד זהותנו ומוֹצָאנו נמחקים לחלוטין, נעשתה דמוניזציה לעצם קיומנו בעקבות היותנו ציונים לא מתנצלים. נאלצנו לשתוק במרחבים הפרוגרסיביים המשותפים שלנו… השמאל השאיר אותנו מאחור".
בעקבות 7 באוקטובר, עלינו להתחיל את העולם מחדש. ברחבי ארצות הברית יהודים שומעים מהפרוגרסיבים שעליהם לבחור בין המחויבות היהודית הציונית שלהם ובין מחויבויותיהם האמריקניות הפרוגרסיביות. זוהי חוויה חדשה ומטרידה עבור רבים מיהודי ארה"ב, וצעירים בפרט. בעקבות זאת יהודים פונים פנימה ומוצאים בני ברית בקרב אחיהם היהודים.
