"באחד הימים, בתחילת ינואר, ראינו שמטה המשפחות מארגן חסימה של משאיות הסיוע שמוכנס לעזה", מספרת רעות בן־חיים. הם היו שלושה: היא, ספי האיש שאיתה, ותינוקת בת חודש וחצי. "הגענו וראינו שבעצם לא ממש חסמו את הסיוע. עקפנו את המחסום המשטרתי, והגענו לכרם־שלום. שם ראינו את ממדי הסיוע שנכנס, את הכמויות של הציוד, והבנו שכשאנחנו שם – הוא לא עובר. יומיים אחר כך הגענו תשעה אנשים, שליש מהם בני משפחות של חטופים. בפעם הבאה כבר היינו כמה עשרות, ובסוף אותה חסימה התאגדנו ומצאנו עוד אנשים מקצוות שונים בארץ, מנעד של אנשים שאיתם התחלנו והובלנו את צו 9. היה חשוב לנו שזה יהיה כמה שיותר חוצה מגזרים ודעות".
עם הזמן ובעזרת מתנדבים מתחום הפרסום, הפעילות קיבלה את השם צו 9, וגם סלוגן: "שום סיוע לא יעבור עד שאחרון החטופים יחזור". אתר האינטרנט של צו 9 מסביר: "האספקה שמגיעה לעזה מתחזקת את החמאס, נותנת לו אורך נשימה וחיות עם כוח ויכולת להמשיך לפגוע בנו ולהחזיק את החטופים. בשירות העם אנחנו מגיעים למעברי הגבול לעצור את המשאיות. למען החיילים, לשחרור החטופים".
ביום הזיכרון לחללי צה"ל נחסמו עשרות משאיות ציוד לעזה במעבר תרקומיא, סמוך לחברון. במהלך החסימה האירוע הסלים: חלק מהנוכחים השליכו את הציוד מהמשאיות, ובהמשך אחת מהן אף הוצתה. האירוע גרר גל של גינויים, כולל מפי דוברו של היועץ לביטחון לאומי בארה"ב, ומצד שר החוץ הבריטי לשעבר.
"תוך כדי החסימה כבר הייתה פריקה מסיבית של הציוד, דיבורים נגד הנהגים והחיילים במקום, דברים שגרמו לנו לומר שאנחנו עוצרים אותה", משחזרת בן־חיים. "הציוד והמשאיות נשארו שם, ואחרי כמה שעות באו חבר'ה אחרים ועשו שם מה שעשו, וכעבור כמה שעות גם שרפו את המשאית. מי שבאמת רוצה להבין יודע שזה בדיוק ההפך מהמטרות והמעשים שלנו".
"מיום הזיכרון לא חזרנו לחסום. רצינו לדעת שאנחנו מבדלים את עצמנו, שברור לכולם מה הגבולות שלנו. אנחנו רוצים לחזור לפעילות במרחב הציבורי נגד הסיוע שמגיע לידי חמאס. גם ליום שאחרי – כשייכנסו באופן מסיבי חומרי בניין לשיקום הרצועה, אנחנו נצטרך להיות שם כדי להבהיר, לוודא שזה לא מגיע למנהרות, לוודא שזה נשלט. כבר היום נכנס דלק בתואנה של שימוש למערכות טיהור מים. הוא לא הולך למערכות טיהור מים, אין מי שיוודא שזה מגיע לשם, אז ברור לכולנו לאן זה מגיע".
אז הסנקציות הגיעו אחרי חודשיים שבהם אתם כבר לא יוצאים לחסימות?
"ממש ככה. הסנקציות הגיעו כשאנחנו כבר לא היינו בשטח. זה מראה עד כמה זה דרקוני. זה לא רצון לומר שפעולה כזו או אחרת לא מקובלת, אלא אמירה כוללת: נפעל ב'אש חיה' כלפי מי שמתקרב לנושא. אלא אם כן הוא טרוריסט, ואז נתעלם ממנו", היא מוסיפה בציניות.
ידעת מראש שהסנקציות עומדות להגיע? הייתה אזהרה כלשהי?
"לא, ודאי לא מגורם רשמי. פשוט ראינו את השם שלנו ברשימת הסנקציות. צו 9 היא לא עמותה, לא נרשמנו מעולם. ברגע ששמו את הארגון ברשימת הסנקציות, לא ידענו איך ומתי זה יגיע אלינו כאנשים, למי זה יגיע. עד שביום חמישי האחרון ראיתי את השם שלי ברשימה, ומייד קיבלתי בחשבון הבנק שלי הודעות שלא ניתן להשתמש בו.
"אני לא חסומה לחלוטין, אבל אני מוגבלת, וזו חתיכת הגבלה. העסק שלנו על שמי ואני לא יכולה לעשות פעולות אונליין. בשביל כל פעולה אצטרך להגיע לבנק ולבקש אישור. יש לי עובדים לשלם להם, ספקים. כרטיסי האשראי שלי וגם שלו נחסמו, זה דבר שלא ציפינו לו. ניסיתי לתדלק עם כרטיס 'בהצדעה' שלו, ופתאום גיליתי שאני תקועה ולא יכולה לעשות את זה. בבת אחת כל החיובים שלי בוטלו וכל ההתקשרויות שלי קיבלו סירוב. אני לא יודעת אם אוכל לתקן את דירוג האשראי שלי למשל. זה מטריד.
"אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שכשהנשיא ביידן יסיים את כהונתו וילך הביתה, גם הסנקציות האלו ילכו איתו. אם זה נשאר עליי, זה ממש מטורף. מה, לא להיכנס לארצות הברית? לא לעשות פעולות בנקאיות?"
