בית אחד בבאר־שבע כינס אליו בימים האחרונים את כל צמרת המדינה. בכירי הפוליטיקאים, גדולי הרבנים, אנשי עסקים וראשי מערכת הביטחון, כולם באו בשערי הבית ברחוב עמרי 8 בשכונה ו', כדי לנחם את יו"ר מפלגת ש"ס אריה דרעי, על פטירת אחיו הגדול הרב יהודה דרעי, רב העיר באר־שבע, שהיה מועמד לתפקיד הרב הראשי לישראל.
הרב דרעי, בן 66 במותו, היה אדם בריא, מספרים בני המשפחה, אבל לאחרונה עבר טיפול רפואי, ושבועיים לפני פטירתו נדבק בזיהום פתאומי שהביא להידרדרות מהירה במצבו. בהלוויה, שהתקיימה ביום שלישי שעבר בירושלים, דיבר אריה דרעי בצער על כך שלא ידע בזמן על ההידרדרות במצבו וספד לו: ״הוא היה לי כדמות אב, אח גדול, חבר נפש. תמיד חיזק, עודד ונסך אמונה. חלל עצום נפער בליבי, בלב המשפחה כולה״.
מודעות האבל ושלטי הניחומים שתלויים בכל פינה בבית האבלים, מטעם ארגונים שונים, מבטאים את מוטת השפעתה של משפחת דרעי. לפני שעה קלה יצאו מפה שר המשפטים יריב לוין, שר התקשורת שלמה קרעי ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה. כעת, לצד דיינים ותיקים ומשלחת של קֵסים מהקהילה האתיופית, יושבים מול דרעי ואֶחיו חברי הכנסת זאב אלקין, אלמוג כהן ועודד פורר. הוותק של דרעי בזירה הפוליטית, לצד מעמדו הרם כמי שמוביל מפלגה גדולה השותפה בקואליציה, מביאים לכאן עמיתים ויריבים מכל קצוות המפה הפוליטית. ראש השב"כ רונן בר, שהגיע לכאן היישר מרפיח, חומק החוצה בליווי שלושה מאבטחים. בצד השני של האוהל יושב אליעזר ברלנד, ראש קהילת שובו בנים. נראה שזו הפעם הראשונה והאחרונה שהשניים הללו שוהים באותו מקום.
אוהל המנחמים הומה אדם. אחת לכמה דקות, מאבטחים של אישיות בכירה כלשהי סורקים את הנכנסים והיוצאים. לצד רכבי היוקרה שחונים מחוץ לבית, מגיעים לכאן גם אברכים מן השורה בתחבורה ציבורית. המנחמים מאזינים לדברי תורה שמשמיעים כאן רבנים; דרעי עצמו ממעט לדבר. גם השר איתמר בן־גביר, שהתעמת לאחרונה עם יו"ר ש"ס, הגיע לנחם. "היה לא נעים, אריה כמעט לא דיבר איתו", לוחש לי אחד המקורבים. דרעי מעודכן בנעשה, מספרים באוהל. מעת לעת יועציו ניגשים ומדווחים לו על התפתחויות חשובות. כשראש הממשלה היה כאן, השניים שוחחו על מצב הקואליציה; האסון בבית משפחת דרעי קטע משבר חריף שאיים על יציבות הממשלה.
הכבשה הלבנה
ממשפחה מסורתית קשת יום שעלתה לישראל באמצע שנות השישים, הפכה משפחת דרעי לאחת המשפחות החזקות בציבור החרדי־ספרדי בישראל ולבעלת הון. אליהו ואסתר דרעי ז"ל עלו עם חמשת ילדיהם ממקנס שבמרוקו בשנת 1968, והשתקעו בבת־ים. הם קיימו אורח חיים דתי־מסורתי וחיו בצמצום רב. האחים הגדולים, יהודה ואריה, ששנה וחצי מפרידה ביניהם, היו קרובים מאוד מילדות. יחד הם נשלחו בגיל צעיר לפנימיות של מוסדות חרדיים, כדי שלא ייסחפו אחרי חברים בשכונת המצוקה.
"כשיהודה היה בן 11 ואריה בן 9, הגיעו פעילי 'יד לאחים' וישבו עם האבא והאימא כדי לשכנע אותם לשלוח את הילדים לחינוך תורני", מספרים במשפחה. "זה לא היה קל לשכנע אותם, בשכונה צחקו עליהם 'לילדים שלכם לא יהיה מקצוע והם לא יעבדו', אבל ההורים הבינו שאין עתיד בשכונות הקשות. אחרי תקופה קצרה אריה ויהודה חזרו הביתה מהישיבה, בגלל הקושי לעזוב את הבית. שוב הגיע הפעיל של יד לאחים ואמר לאימא: 'תדעי לך שאם הם יישארו בבת־ים, את שורפת שני ספרי תורה'. היא הזדעזעה והסכימה לשלוח אותם למוסד לימודי של ישיבת פוניבז'. משם הם עברו לישיבה בחדרה, ואחר כך לישיבת פורת יוסף בירושלים".
בשלב הבא פנו האחים לישיבות ליטאיות שונות: יהודה הלך ללמוד בישיבת "עטרת ישראל", ואריה לישיבת חברון. שם הוא התחבר מאוד לבנו של הרב עובדיה יוסף, הרב דוד יוסף, והפך לבן בית בביתו של הרב עובדיה. שני האחים עסקו בפעילות ציבורית מגיל צעיר, כל אחד בדרכו. אריה מונה למנכ"ל משרד הפנים בגיל 27 בלבד, ואילו יהודה מונה לרב שכונת רמות בירושלים והקים כולל בעזרת אחיו. בגיל 39 מונה לרב העיר באר־שבע.
הבן השלישי, עו"ד שלמה (מומו) דרעי, 63, איש נדל"ן, התחנך במוסדות דתיים־לאומיים והוא חובש כיפה סרוגה. גם ילדיו קיבלו חינוך דתי־לאומי, בניו שירתו שירות משמעותי בצה"ל, ובתו אניעם היא מנהלת המחלקה לאמנות במכללת אמונה בירושלים. במשך השנים סייע מומו לאריה מאחורי הקלעים בגיבוש הסכמים קואליציוניים ובעסקי נדל"ן שונים. על חלקם התקיים בעבר הליך משפטי נגד שני האחים, בחשד לעבירות מס. התיק נסגר בהסדר טיעון.
"יהודה ואריה תמיד היו מגיעים יחד לחופשות בבית, ולאט לאט חיזקו את הבית עד שהפך לבית חרדי", מספר לנו מומו דרעי. "כל האחים שלי למדו במוסדות חרדיים, אני היחיד שנשאר בציונות הדתית, אני הכבשה הלבנה של המשפחה… הייתי חניך בבני עקיבא, ולמדתי בישיבת 'ניר' בקריית־ארבע. בצעירותי אריה ויהודה ניסו להפוך אותי לחרדי, יחד עם הרב דוד יוסף, אבל זה לא יצא אל הפועל". הוא אומר בחיוך. "למרות שאני ציונות דתית, הם אוכלים אצלי וסומכים על הכשרות. אנחנו מאוד קרובים".
על הילדות מספר מומו: "הייתה ילדות לא פשוטה. אבא היה חייט בעל שם במרוקו, ובארץ הוא נשלח לעבוד במפעל. גם אימא עבדה במשמרות במפעל כדי לכלכל את הבית. הם נתנו הכול כדי לגדל את הילדים. אימא הייתה נועלת את הדלת ושומרת אצלה את המפתח כדי שלא נרד לשכונה".
ינקי דרעי בבקו״ם: הבן שלי אם לא ישב ללמוד תורה, ילך לשירות סדיר בע״ה https://t.co/chpbnDdrDE pic.twitter.com/UUEwBmaDni
— מיכאל שמש Michael Shemesh (@shemeshmicha) November 8, 2023
התפקידים הציבוריים והקשרים הענפים עברו גם לדור הבא במשפחת דרעי. בנו של אריה, ינקי, שהחלטתו להתגייס לשלב ב' מקוצר קיבלה כותרות בתחילת המלחמה הנוכחית, החל את דרכו הציבורית כמנהל לשכת פניות הציבור של ש"ס, וכיום משמש בתפקיד בכיר בהסתדרות הציונית העולמית. בת נוספת, שיפי סננס, היא מנכ"לית עמותת "מפעלות שמחה", העוסקת בהקמת מוסדות לימוד לבנות שבהם מעודדים אותן ללמוד לבגרות ולתואר ראשון. הרשת הוקמה על ידי אימה, יפה דרעי, המשמשת כיום כנשיאת הרשת; בת נוספת, דסי אילוז, מנהלת את ארגון נשות ש"ס, ומשמשת כמנכ"לית של מרכז "תעצומות" לטיפול רגשי־נפשי במגזר החרדי; חתנו של דרעי, רוני דהן, הנשוי לבתו אסנת, כיהן בעבר בתפקידים שונים ברשת החינוך של המפלגה וכיועץ לסיעת ש"ס בעיריית ירושלים. כיום הוא עוסק בנדל"ן.
בניו של הרב יהודה התחתנו עם משפחות האצולה הרבנית־ספרדית. הרב אברהם דרעי מכהן כרב שכונה ט' באשדוד וראש כולל בבאר־שבע; בן נוסף, דוד, נשוי לגילי, נכדתו של הרב עובדיה יוסף ובתו של הרב אברהם יוסף; הבן ברוך נשוי למרגלית, בתו של הרב יצחק יוסף, ומקורב אליו מאוד; הבת אפרת נשואה לדוד, נכדו של הרב שלמה בן־שמעון, חבר מועצת חכמי התורה; הבן יצחק נשוי לציפורה, בתו של השר לשעבר אריאל אטיאס מש"ס; הבן יעקב נשוי לנכדת רבה של ברזיל, הרב אפרים לניאדו.
עבודה של שישה אנשים
על הקשר למשפחתו של הרב עובדיה יוסף, שעם השנים הפך לקשר משפחתי, מספר מומו: "זה התחיל כשאריה היה חברותא וחבר קרוב של הרב דוד יוסף, כששניהם היו תלמידים ב'חברון'. מרן הרב עובדיה חיפש חברותא לרב משה יוסף, שהיה הילד הקטן, והרב דוד יוסף הציע את אריה. דרך הלימוד אריה הפך לבן בית אצל הרב עובדיה, מה שגם פתח לו את הדלת לחיים הציבוריים".
איך המשפחה צברה השפעה רבה כל כך?
"זה קרה עם השנים. יש פה שילוב של עשייה וכישורים. אריה הוא ראש העושים, ורבי יהודה היה תלמיד חכם עצום. ראיתי בשבעה את האהבה של הציבור לאריה, שהרים את קרנה של יהדות ספרד. הגאווה של בחורי הישיבות הספרדים מול בחורי הישיבות האשכנזים, זה הרבה בזכותו. הגיע ציבור ענק, עמך ישראל עם גדולי הרבנים. נתנו פה כבוד לכולם, לא הייתה בעיה עם אף אחד – שמאל, ימין, מרכז.
"יהודה היה מוכשר מגיל צעיר", סופד מומו לאחיו. "כבר בגיל 13 הוא היה חוזר מהישיבה ומוסר דרשות בבית הכנסת של ההורים בבת־ים. הוא היה הדרשן הכי טוב בארץ. יהודה עשה מהפכה כאן בעיר. במשך עשר שנים הוא היה רב שכונת רמות, ואז הרב עובדיה ביקש ממנו להגיע לבאר־שבע. לפניו כמעט לא היו מקומות כשרים בעיר. הוא גם היה מאוד קשור לציונות הדתית".
אני עוזב את אוהל האבלים ומבקש לשוחח עם הרב אברהם דרעי, בנו של המנוח. גם הבית עמוס במנחמים, ואנחנו מוצאים פינה בחצר האחורית. שמו של הבן הבכור עלה כעת לכותרות, לאחר שהרב יצחק יוסף הכריז בהלוויית אביו על מינויו כממלא מקומו, והזהיר "שאף אחד לא יהין חס ושלום להפר את הדבר הזה". האמירה, שאין לה כמובן כל תוקף משפטי, עוררה סערה ציבורית.
"הם היו שני האחים הצמודים, קראו לעצמם 'תאומים סיאמיים'", מספר אברהם דרעי על אביו ודודו. "ילדים קטנים שמגיעים הביתה רק פעם בכמה חודשים. צריך להבין שהם לא נולדו בפסגה. ההורים שלהם היו דלי אמצעים ועבדו קשה. לא היה להם קל עם כל חבלי העלייה והקליטה.
"אומרים 'אח של אריה דרעי', אבל צריך לזכור שגם אריה עבר את אותם מכשולים בדיוק. מסתכלים על האדם כשהוא בן 66, 'הרב הראשי לבאר־שבע'. אבל לא, זה ילד שהגיע מלמטה. הוא לימד אותנו שכל ילד יכול להגיע לפסגות, אסור לחשוב שרק מי שהוא הבן של, יכול להצליח. אבא אמר לנו 'לא מקבלים את הרבנות בירושה, רק מי שקנה את ההישגים שלו בעבודה קשה יצליח, יש לכם את הכלים להגיע רחוק כי אני כבר עבדתי קשה, אבל תעבדו גם אתם קשה כדי שזה יהיה שלכם'. אבא הציב לנו יעדים מאוד קשים להגיע אליהם. כשלמדתי דיינות הוא עזב את הוועדה שאחראית על הבחינות, ואפילו ביקש מהבוחנים לשים עליי עין והקשה עליי. הוא גרם לנו להבין שלא יהיו הנחות. אני מנסה לחקות את אבא ולהגיע להישגים שלו. אבא דחף אותי להקים פה כולל רבנות בבאר־שבע. חיברתי 13 ספרי הלכה וקיבלתי פרס ספרות תורנית, הייתי ראש בית מדרש במרסיי ודיין בבתי דין לגיור, ואני עומד בראש איגוד רבנים מצרפת וישראל. כל הכוח הגיע מאבא, תמיד הוא שאל מה הדבר הבא.
"בסוף ימיו הוא אמר לנו שלא היה לו יום אחד בחייו שהוא נח. אבא כיהן בשישה תפקידים שמספיקים לשישה אנשים למשרה מלאה. הוא היה רב עיר והוא המציא את התפקיד הזה מחדש. היה קשור לכל תושב, ניחם אבלים, ליווה פצועים, דאג לנערים נושרים. בנוסף הוא שימש כראש בתי הדין בבאר־שבע וכחבר מועצת הרבנות הראשית. הרב שמואל אליהו אמר עליו שבפועל אבא היה הרב הראשי לישראל, כי הוא הוביל את סדר היום של הרבנות. בנוסף, אבא היה ראש ישיבה, דרשן מופלא וסופר. הוא כתב 31 ספרים תורניים.
"הקשר של אבא עם הרב עובדיה היה עמוק מאוד, היינו בני בית שם", מוסיף הרב אברהם דרעי. "בהמשך השתדכנו פעמיים עם משפחת יוסף. אבא היה אישיות נדירה שידעה לאחד בין כל חלקי האוכלוסייה. הוא היה הבוחן של חסידות גור, ויום אחרי שישב עם האדמו"ר מגור הוא הגיע לישיבת מרכז הרב ליום ירושלים. הוא היה בקשר עם הרב שך, עם חב"ד, עם הרב צבי פרידמן שהוא מקיצוני הרבנים הליטאים. הרב מאיר כהנא, שמועמד לרבנות הראשית, אמר פה 'הוא הרב שלי'. הוא היה קשור לכל הרבנים השונים, דבר שהוא נדיר". 
