אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר שעולות בעקבות המלחמה, נוגעת בטיפול צה"ל בכוח האדם שלו – חיילי הסדיר והמילואים. שני הסקטורים עוברים שינוי משמעותי בימים אלו ובמהלך כל 290 הימים של המלחמה, עם מתווה המילואים החדש והארכת שירות החובה ל-36 חודשים.
מספר פורומים שמאגדים מילואימניקים מבקשים להציף את הסוגיה, בעיקר לאור הקושי של הממשלה לגבש מתווה גיוס מוסכם. פורום "המילואימניקים הדתיים" וארגון "דור במיל'" הם שניים מהם.
תום פנחסי, בן 29, במקור ממכמורת והיום סטודנט בתל אביב, שירת יותר מארבעה חודשים רצופים כמפקד צוות בחטיבה 11 ליוצאי יחידת אגוז. בעוד חודשיים הם יעלו לקו בצפון שעתיד להימשך לכל אורך תקופת החגים. הוא עומד מאחורי הקמת ארגון "דור במיל", שמאגדת מילואימניקים רבים שקוראים לפעולה מהירה ויסודית בסוגיית השוויון בנטל.
"את דור במיל' התחלתי להזיז לבד", אמר פנחסי. "לא הבנתי איך אין קול של מילואימניקים שמדבר על הסוגיה הזאת של הגיוס, והנחתי שקשה לנו מאוד להתאגד סביב נושא שאוטומטית משויך לכל מיני מקומות בשיח הציבורי. זה הגיע מתוך מצוקה. שאלתי את עצמי איך הולכים להראות החיים שלנו, של אנשי המילואים והסדיר".
"שבוע אחרי ה-7 באוקטובר היה ברור שכולם מתגייסים אבל זה נעלם מאז", מוסיף פנחסי. "התחלתי לעשות טלפונים, ומאוד מהר זה התרחב לכל מיני מקומות ויש פורום רחב ומגוון דמוגרפית, מקומות שירות, גברים, נשים, דתיים וחילוניים, וכולנו צועקים את אותה צעקה – שלא רואים את משרתי המילואים. אנחנו מוכנים לעשות נצח של ימי מילואים, אבל יש חרדה מזה שלא כולם מרגישים שהם אתנו בסירה הזאת".
הם עוסקים עכשיו בחוק הגיוס ובמתווה המילואים, ופועלים בכנסת ובתקשורת בעיקר כדי להראות לכל משרתי המילואים שמשמיעים את הקול שלהם.
מילואימניק שסיים עכשיו 200 ימי מילואים, לא ילך לשבת בוועדה בכנסת.
"נכון, וזה חלק מהבעיה", אומר מי שהקים את פורום "מילואימניקים דתיים", יאיר וייגלר. הוא בן 29, מבר גיורא, עובד כמורה בתיכון דתי בירושלים ומנכ"ל של "מורים מובילים לשינוי". במילואים הוא מפקד טנק בחפ"ק מפקד חטיבה 188 ומאז השבעה באוקטובר היה ארבעה חודשים בעזה ולאחר מכן עוד סבב בצפון, בין לבין הוא הפך לאבא.
"ברור לנו שיש אלפים שמחלימים עכשיו פיזית ונפשית במקום להתעסק בזה" אומר וייגלר. "וזה האירוע – אנחנו מילואימניקים שאחרי 200 ימים, במקום לחזור הביתה ולשקם את החיים שלנו, מרגישים שמשהו צריך להשתנות והמצב לא יכול להימשך ככה. את זעקת המילואימניקים צריך לשמוע. אנחנו נציגים של אלפים שנמצאים בבית ובחזית וקוראים לחברי הכנסת ולציבור – תתעוררו. צריך לקרות פה משהו אחר".
הוא מספר על פגישה שהוא ושלושה מחבריו לפורום קבעו עם אחד מחברי הכנסת: "באותו יום אחד קיבל צו מילואים אז הוא עלה על מדים ונסע, אחר חשב שהוא משתחרר ממילואים אבל בסוף האריכו לו, והשלישי הלך לפנות דירה של חבר שנפל בעזה. בסוף הגעתי לבד. אנחנו חיים במציאות מטורפת, ובניגוד לפוליטיקאים שכבר חזרו לשגרה ולפוליטיקה הקטנה שלהם, אנחנו לא מסוגלים. גם בגלל הדברים שכל אחד מאתנו חווה, וגם בגלל הדברים שאנחנו שומעים כל יום, על בתים שמתפרקים, עסקים שנסגרים ומדמיינים איך תיראה השנה הבאה עם עוד 150 ימים במילואים. משהו פה לא עובד. משהו פה צריך להשתנות. זה הדרייב של כולם".
"מילואימניקים דתיים", הוקם בארוחת חג של שלושה בני דודים שהבינו שהם יכולים לנצל את השיח הסקטוריאלי ולפנות לחברי הכנסת והשרים מהמגזר הסרוג שנמצאים כעת במוקדי הכוח. "גדלנו ביחד עם חברי הכנסת האלה באותם בתי מדרש ויישובים. הם מכירים את הערכים ואנחנו מדברים את אותה שפה. כשהם מסתכלים עלינו הם רואים את הילדים והשכנים שלהם".
"לא יהיה ניצחון מוחלט בלי המילואימניקים"
לאחרונה שני הפורומים החלו לאחד כוחות, בעיקר כדי לייעל את העבודה, למשל נוכחות של מספר מילואימניקים בוועדות הכנסת הרלוונטיות, לא משנה מאיזה ארגון, רק שתהיה נציגות שתביא את הקולות מהשטח.
אז מה המטרות שלהם? "קודם כל להרחיב את הכוח הלוחם", אומר וייגלר, "אי אפשר להמשיך עם כמות ימי המילואים הזאת לאורך זמן. אם רוצים להמשיך עד ה'ניצחון המוחלט' – זה לא יקרה ללא לוחמים. גילינו במלחמה הזאת שללא מילואימניקים אין ניצחון מוחלט. צריך להעיר את הצבא בסיפור של החיילים שקיבלו פטור ממילואים כי הוא לא זז, ולהכניס מתחת לאלונקה את הציבורים שלא מתגייסים, כמו חרדים וערבים. את זה עושים דרך חוק גיוס עם סנקציות ומכסות פטור ולא מכסות גיוס. הנקודה השנייה היא קריטית, וזה לשים את המילואימניקים בפרונט. אנחנו נכנסים לצונאמי של אירועים נפשיים וכלכליים, וכדאי לומר מראש שאין דבר כזה שאין כסף, יש דבר שלא מנהלים אותו נכון".
"אנחנו מאוד דומים, בטח כשמדובר בחוק הגיוס, אבל כן יש כמה ניואנסים שמבדילים בינינו", אומר פנחסי ומציין: "למשל, אנחנו מדברים גם את הקול של הסדירניקים. לצבא יש נטייה להגדיר את מה שנוח לו. צריך להבין שאנחנו בסיטואציה תש"חית, אז כולם צריכים להתעלות למה שצריך ולא למה שאפשרי. יש גם את כל מה שקשור למתווה המילואים שנגזרים מזה – השימוש המופרז בצו 8 בלי לחוקק מתווה מילואים סביר ובלי חוק גיוס, גורם לזה שאי אפשר לתכנן קדימה".
"תום אמר שאנחנו באירוע תש"חי", מוסיף וייגלר, "ואני מרגיש שהציבור ומנהיגי הציבור כמו הרבנים והפוליטיקאים, לא מתנהגים כמו שהם אומרים. כולם אומרים לנו שאנחנו צודקים, אבל בסוף מעט מאוד רבנים, ורק מזרם מסוים, אמרו שזה באמת אירוע דרמטי בתולדות המדינה ולכן משהו צריך להשתנות פה מהיסוד. אם זה באמת אירוע דרמטי, והבתים שלנו מתפרקים אז זה פיקוח נפש לכל דבר, אז תשמיעו את הקול שלכם בחוץ ולא רק בחדרי חדרים. אל תפחדו על הכיסא שלכם. אני שואל מה הקווים האדומים שלכם, על מה אתם באמת נלחמים. תתעוררו ותפעלו, כאילו זה באמת אירוע תש"ח, שם קיבלו החלטות דרמטיות, וידעו לעשות שינויים בסולם הערכים ושמו האנשים שרוצים בפרונט, ועשו והתגייסו כולם. זאת הקריאה שלנו. אני ראיתי חברי כנסת שרוצים אבל לא מספיק. יהיו כאלה שיבחרו בין המשפחה ובין הצבא. המספרים יורדים. הצבא לא מבין את האירוע הזה".
אם יוחלט על חוק גיוס לא מוצלח, אבל שמביא מיידית 2,000 חיילים חרדים, מאמצים את זה?
"אם אני ומי שלא משרת מקבלים את אותן הנחות במעונות, בארנונה ובמחיר למשתכן – זה עדיין פלסטר", קובע וייגלר, "אם אין פגיעה בכיס, זה לא יעבוד. צריך השלכות אישיות, מוסדיות וקהילתיות בכל רובדי המדינה".
"לא, זה לא מעניין אותי. חלאס עם הפלסטרים האלה", אומר פנחסי. "אין לי בעיה שתגיד לי, 'יש לי תוכנית עבודה מסודרת, אבל בהתחלה נגייס רק 1,000 חרדים ושזה יעלה אקספוננציאלית לאט לאט'. אם תגיד לי את זה, אנחנו ננשוך שפתיים. אבל אם תגיד לי 10,000 יתגייסו מחר בבוקר אבל בלי סנקציות, אנחנו לא נסכים ונזרוק את זה לפח כי זה פלסטר ומחר בבוקר נמצא את עצמנו באותה בעיה".
מה השלבים הבאים שלכם?
"אנחנו חושבים על עתירה לבג"ץ", אומר פנחסי ומבהיר כי "הסוגיה הזו לא צריכה לקום וליפול על בג"ץ. אנחנו צריכים לעודד את המערכת להתחיל ללכת לכיוון הנכון, ולתת לה את הכלים לעשות את זה. אם היא לא תקשיב לנו אז המציאות תעשה את זה לבד. המחיר פשוט יהיה מאוד מאוד גדול".
