משתתפי המחקר התמודדו עם שאלה כשהם הגיעו למעבדה באמסטרדם בשנת 2020: האם הם מעדיפים לשיר את "Hello" של אדל או את "Let it go" מהסרט "Frozen".
השירים היו בין ארבע אפשרויות שהציעו מדענים אירופאים שביקשו ממתנדבים לבצע את מה שיש שמחשיבים כפעילות מורטת עצבים: קריוקי. משתתפים רבים חייכו בביישנות, התעסקו וגירדו את זרועותיהם בזמן שירה, אמרה מיליקה ניקוליץ', אחת מהחוקרים.
אבל המדענים לא סיימו להביך את המתנדבים. בשבועות שלאחר השירה, המשתתפים חזרו למעבדה כדי לצפות בסרטון של הופעתם בזמן שבדיקת MRI למדה כמה הם הסמיקו ואילו חלקים במוחם הפעילו את ההסמקה.
המחקר שהתקבל, שפורסם בשבוע האחרון בכתב העת Proceedings of the Royal Society B, מצא שמבין 40 המשתתפים במחקר, מרביתם הסמיקו בזמן שהם צפו בעצמם שרים עקב פעילות מוגברת במוח הקטן, אזור במוח שנמצא כמסייע בעיבוד רגשות. החוקרים אמרו כי ההסמקה הייתה כנראה תגובה רגשית אוטומטית לתחושת ההיחשפות.
רוב האנשים הסמיקו בזמן שהם חשו מבוכה או בושה. צ'ארלס דרווין, שפיתח את תורת האבולוציה, כינה פעם את ההסמקה כ"ביטוי המוזר והאנושי ביותר מכל הביטויים".
מחקר מצא שאנשים מסמיקים כשהם צופים בסרטונים מביכים של עצמם. ניקוליץ', פרופ' לפסיכופתולוגיה התפתחותית באוניברסיטת אמסטרדם, ועמיתיה המדענים, חשבו שהמשתתפים עלולים להרגיש פגיעים בזמן שהם צופים בעצמם שרים קריוקי. הם בחרו קבוצת משתתפים בגילאי 16 עד 20, מכיוון שמחקר מצא שאנשים בקבוצת גיל זו נוטים יותר להרגיש רגישים לגבי האופן שבו הם נתפסים על ידי אחרים.
עבור המוזיקה, הם חיפשו שירים שקשה לשיר כך שהמשתתפים יהיו בעלי סיכוי גבוה יותר לטעות ולהרגיש נבוכים, אמרה ניקוליץ'. החוקרים גם רצו שהמוזיקה תהיה פופולרית בקרב הצעירים, היא אמרה, כדי שה"זמרים" ישימו לב לטעויות שלהם. הם התייעצו עם מומחי מוזיקה, שעזרו להם לשלול שירים שעלולים להיות ישנים מדי בשביל הנחקרים שימנעו מהם לזהות את הטעויות האלה, כמו הלהיט "Mamma Mia" של ABBA מ-1975.
החוקרים הסתפקו בארבעה שירים: "Hello" של אדל, "Let It Go" מאת אידינה מנזל, "All I Want For Christmas Is You" מאת מריה קארי ו-"All The Things She Said" של צמד הפופ הרוסי t.A.T.u.
כשהמחקר החל בקיץ 2020, המשתתפים ביקרו במעבדה למדעי ההתנהגות של אוניברסיטת אמסטרדם, הרכיבו זוג אוזניות שחורות ושרו את המילים שהופיעו על המסך. בינתיים, מצלמת וידאו צילמה אותם. המשתתפים חזרו בשבועות הבאים לסקירת MRI שבדקה את מוחותיהם ואת טמפרטורת הלחיים שלהם. זרימת הדם לפנים גוברת בזמן ההסמקה, מה שגורם לעלייה בטמפרטורת העור ולעור להיות אדום יותר.
לפני שהמשתתפים נכנסו ל-MRI, החוקרים אמרו להם שגם מתנדבים אחרים יצפו בהופעת השירה שלהם, בתקווה שזה עלול לגרום להם להביך יותר. בזמן שעברו את ה-MRI, המשתתפים צפו בסרטון של עצמם שרים ובסרטון של משתתף אחר שר על מסך מעליהם. הם ענדו אוזניות כדי לחסום את קולות הצפצוף החזקים שהמכונה הפיקה. "לא ידענו אם באמת נוכל לעורר כל סוג של הסמקה בחדר קטן וחשוך שבו אין קהל", אמרה ניקוליץ'.
אבל חוקרים גילו שטמפרטורת הלחיים של משתתפים רבים גדלה בכמעלה אחת בזמן שהם צפו בסרטונים של עצמם שרים – סימן שהם מסמיקים. כשצפו בסרטונים של משתתפים אחרים שרים, רוב המתנדבים לא הסמיקו, אמרה ניקוליץ'. המוח הקטן היה הפעיל ביותר כאשר המשתתפים צפו בעצמם שרים, מה שגרם לחוקרים להאמין שהם היו אז הכי מעורבים רגשית והסמיקו כתגובה ספונטנית.
יש עוד מה ללמוד על הסמקה, אמרה ניקוליץ'. כדי להבין טוב יותר את ההתנהגות, בשלב הבא היא מתכננת לחקור הסמקה אצל ילדים קטנים שלא פיתחו את הכישורים הקוגניטיביים כדי שיהיה להם אכפת מה אנשים אחרים חושבים עליהם.
