על פי דו"ח המבקר שמתפרסם היום (ג'), בשנת 2020 דווחו כ-18,400 מקרים חדשים של שבץ מוחי בישראל, אך לפי ההערכה יש 100,000 מקרי שבץ מוחי לשנה – פי כ-5.5 מהמקרים המדווחים. 46.5% מנפגעי השבץ בשנת 2021 לא הגיעו לבתי החולים באמבולנס אלא בדרך עצמאית – דבר שעלול לעכב את הטיפול בהם. כ-50% מנפגעי השבץ בשנת 2020 לא אושפזו במחלקה נוירולוגית או במחלקה נוירוכירורגית, ובפרט לא ביחידות שבץ.
שבץ מוחי הוא הסיבה השנייה בהיקפה לתמותה בעולם. השבץ עלול לפגוע באזורים שונים של המוח, לחולל מגוון גדול של הפרעות מוטוריות, קוגניטיביות, שפתיות, רגשיות והתנהגותיות, להוביל לנכות ואף לגרום למוות. העלויות הישירות והעקיפות של השלכות השבץ המוחי בישראל מוערכות בסכום של 2.3 מיליארד ש"ח בשנה, נכון לשנת 2018. גורם הזמן קריטי במתן טיפול לנפגע שבץ מוחי – טיפול רפואי בחלון הזמן הנדרש מוביל להקטנה משמעותית של שיעורי הנכות והתמותה הנגרמים מהשבץ, ומשפיע על החלמת הנפגע. אלא שמבקר המדינה מצא כי 46.5% מנפגעי השבץ בישראל ב-2021 (כ-8,300) לא הגיעו לבתי החולים באמבולנס אלא בדרך עצמאית – דבר העלול לעכב את ההגעה, לגרום נזקים בריאותיים ולפגוע בסיכויי ההחלמה.
המבקר מצא ליקויים נוספים הנוגעים לטיפול המיטבי הנדרש לנפגעי השבץ: כ-50% מנפגעי השבץ בישראל בשנת 2020 (כ-9,000) לא אושפזו במחלקה נוירולוגית או במחלקה נוירוכירורגית ובפרט לא ביחידות שבץ; יעד האיגוד האירופי לשנת 2030 הוא ש-90% מהנפגעים יאושפזו ביחידות לשבץ מוחי. אשפוז הנפגעים במחלקות שאינן ייעודיות לטיפול בשבץ מוחי מתאים פחות לנפגעי שבץ, וזאת בין היתר מפני שהטיפול בשבץ מוחי אינו בתחום ההתמחות של הצוות המטפל, ובפרט הרופאים והצוות הסיעודי.
בנוסף, למשרד הבריאות אין מנגנון המאפשר ניהול יעיל ומרכזי של מערך הצנתורים, היעדר שגורם לכך שמטופלים הזקוקים לצנתור מוח עלולים שלא לקבל אותו או לבזבז זמן יקר בהגעה לבית חולים מצנתר זמין, תוך סיכון להרעה במצבם. נפגעי השבץ אינם מקבלים את מלוא שירותי השיקום הנדרשים להם במהלך האשפוז הכללי, והשירותים שהם מקבלים במסגרות השיקום אינם זמינים ונגישים כראוי, בדגש על מחוזות שבהם יחס מיטות השיקום לנפגע שבץ נמוך יותר מאחרים. המשרד אף אינו בודק את היעילות של כלל מערך השיקום לנפגעי השבץ.
הצפי הוא שמספר מקרי השבץ יגדל באופן משמעותי בעשורים הקרובים, בשל שינויים דמוגרפיים בגודל האוכלוסייה ובהרכבה, ובפרט בשל הגידול החזוי בקבוצות הגיל של גיל 65 ומעלה – מכ-18,400 מקרים בשנת 2020 ל-30,000 בשנת 2030, פי 1.7. זאת לעומת הגידול הצפוי של האוכלוסייה מעל גיל 18, שהוא פי 1.2. ההערכה מצביעה על כך שאחד מכל ארבעה אנשים בעולם יחווה שבץ מוחי בדרגת חומרה כלשהי במהלך חייו.
המבקר אנגלמן ממליץ למשרד הבריאות לפעול להגברת המודעות לזיהויו של אירוע שבץ ולהגעה מהירה לבית החולים, כדי שהנפגעים יקבלו את הטיפול המתאים והמיטבי בטווח הזמן המתאים ובמיטות הייעודיות לטיפול בשבץ. כמו כן, המשרד צריך לפעול לפיזור המצנתרים ולהגדלת זמינותם באופן שייתן מענה מיטבי בכל חלקי הארץ, כמו גם למתן שיקום מועיל, שיוכל להחזיר את נפגעי השבץ לתפקוד עצמאי תוך שיפור איכות חייהם ושל בני משפחתם.
תגובת משרד הבריאות: המשרד מפעיל את התוכנית הלאומית לשבץ מוחי ומידי שנה מציג בתכניות עבודה את היעדים ואת התקציב הנדרש על מנת לעמוד בהם. בימים אלה, במסגרת תוכניות העבודה, המשרד מציב יעדים נוספים לשנה הקרובה, וימשיך לבצע את הפעולות הנדרשות לעמידה ביעדים אלו. במסגרת תכנית המיטות הרב שנתית למערכת הבריאות, ובהתאם ליעדים הנ"ל, כבר נוספו מיטות ייעודיות גם לשבץ מוחי על מנת לתת מענה לצרכים.
המשרד מודע למחסור ברופאים ועוסק ביישום פתרונות לצורך צמצום הפערים הקיימים. בין השאר, בשנה האחרונה אושרו ארבע מלגות לרופאים שיבצעו התמחות בצנתור מוח במטרה להגדיל את היצע הרופאים, מתוכם אחד כבר החל לעבוד. בנוסף, על מנת להכשיר נוירולוגים נוספים המומחים בשבץ מוחי מוענקות שתי מלגות להשתלמות עמיתים להכשרת מומחי-על בשבץ מוחי.
משרד הבריאות פועל לקידום המענים לזקוקים לשיקום בעקבות שבץ מוחי. בימים אלו מתנהל מו״מ מול האוצר והר"י בנושאי שכר רופאים על הנושאים הדחופים ביותר, ביניהם גם שבץ ושיקום. לצד זאת, נפתחו מרכזי שיקום בירושלים ובפוריה לתושבי הצפון, מספר מיטות השיקום בדרום גדל בשנת 2023 עם פתיחת בית החולים עדי נגב, וצפוי לגדול בשנים הקרובות עם השלמת הבנייה של מחלקת השיקום החדשה בסורוקה, וצפויים מהלכים נוספים לפתיחת מיטות שיגדילו משמעותית את מספר המחלקות בפריפריה ויקטינו את הפערים.
