שופטי בג"ץ, יצחק עמית, יעל וילנר ועופר גרוסקופף, דנים הבוקר (ה') בעתירת עובדי חדשות 13 וארגון העיתונאים נגד מינוי חברת הכנסת לשעבר יוליה שמאלוב ברקוביץ' למנכ"לית חדשות 13. בפתח הדיון ביקש השופט יצחק עמית, ראש ההרכב, מעורך הדין של העותרים, עו"ד נדב וייסמן, להשיב, "למה חברת החדשות זה גוף דו מהותי? ולמה זה לא ישפיע על גופים נוספים?"
עו"ד וייסמן השיב, "אנחנו טוענים שחברת החדשות הזו, חברת חדשות 13, היא גוף דו מהותי. היא ללא ספק בעלת תפקיד ציבורי. היא פועלת בהתאם לחוק, אנחנו מפנים לפסיקה, זה לא גופי תקשורת אחרים, החברות הללו, רק שתיים, קיבלו לידיהם משאב ציבורי. המחוקק החיל על עובדי חברת החדשות ועל חברי הדירקטוריון חוקים החלים על עובדי המדינה. שורה של חוקים חלים על כל חברי הדירקטוריון, אבל אנחנו מתמקדים בעיקר במשיבים שהם דירקטורים מטעם הציבור.
"בניגוד לכלי תקשורת אחרים, הם משדרים באפיקים שמוקצים במכרז. זה משאב ציבורי מובהק, שמאפשר למי שיש לו חזקה בו, לשדר לעשרות אלפי ומאות אלפי אנשים שרואים את השידורים. שידורי חדשות הם שירות חיוני. זו חברה שאין לה הכנסות, אסור לה למכור שום דבר, זו חברה שהיא למעשה חברה לא למטרות רווח. יש לה מטרות ציבוריות. הבעלות בה שונה, למעשה זו חברה בשליטה משותפת של הרשות ושל רשת.
"לפי סעיף 66א לחוק הרשות השניה ממנה דירקטורים שיש להם 40 אחוז מכוח ההצבעה, אבל יש להם את הכוח למנוע מינוי מנכ"ל. אני לא מכיר חברה פרטית שבדירקטוריון שלה מכהנים נציגי ציבור. כל הוצאות התפעול של חברת החדשות מגיעות מהרשות השניה, והיא גובה אותן מרשת. הכסף לא עובר ישירות. החברה הזו אפילו לא יכולה ליצור לעצמה עודף תפעולי או רווח. ואלמנט אחרון יש לה תקציב מינימלי שקבוע בחוק. כל האלמנטים האלה לא קיימים באף חברה פרטית, הם הופכים אותה בוודאי לחברה דו מהותית".
ויסמן הוסיף ואמר: "אני חושב שזה שמדובר בגוף דו מהותי, לא אומר שכל החלטה כפופה לביקורת. אין מה לפחד, העניין שלנו הוא עניין מאוד ספציפי, מינוי מנכ"ל. התפקיד העיקרי של המנכ"ל, על פי חוק, הא להיות העורך הראשי של החברה. בג"ץ כבר אמר את זה בפרשת יחימוביץ'. הטענה העיקרית שלנו היא לגבי הפעלת שיקול הדעת של המשיבים 1-3 (הדירקטורים מטעם הרשות השניה – ש"פ). הדגש במנכ"ל הוא על היותו העורך הראשי. העורך הראשי הוא זה שקובע את התכנים, המגישים, הכתבים, העורכים, המראיינים והמרואיינים. זה תפקיד חשוב מאין כמותו".
עו"ד ויסמן טען כי הדירקטורים מטעם הרשות היו חייבים לפעול בהתאם לאינטרס הציבורי, ושיקול דעתם כפוף לביקורת שיפוטית, וזאת בהתאם למכתב ששלחה הרשות השנייה עצמה לדירקטורים שהתמנו בעבר מטעמה, "האמת היא שהרשות השנייה רואה בדירקטורים כחוד החנית בהגנה על האינטרס הציבורי, והשאלה היא האם הם באמת שימשו כחוד החנית בהגנה על האינטרס הציבורי, וגם מהן החובות החלות עליהם. אני חושב שהשאלה לאור התגובה שאנחנו ראינו, היא האם חלות על המשיבים חובות המשפט המנהלי, כי הם טוענים שלא חלות עליהם החובות האלו".
בהמשך טען וייסמן כי הדירקטורים שאישרו את מינוי שמאלוב-ברקוביץ' היו נגועים בניגוד עניינים "אנחנו רואים שמי שמינתה אותם לדירקטורים היא היחידה שנמצאה מתאימה לעלות לאישור הדירקטוריון. זה דבר "נפלא". אלו דירקטורים שמונו על ידי המועצה בראשותה. אם מי שמינתה אותה הממשלה ממנה את הדירקטורים והם הפלא ופלא אלו שממנים אותה. הם נגועים בניגוד עניינים, ולא להשתתף בהצבעה. הם היו צריכים לבקש שימנו במקומם דירקטורים אחרים".
השופט גרוסקופף הקשה, "האם זה חוסר סבירות קיצוני למנות מישהו שיש לו היכרות עמוקה עם תחום התקשורת?"
"מעל העורך הראשי אין. פעם שאדם מקבל את שרביט העורך הראשי הוא זה שמקבל את כל ההחלטות. לכן נציגי הציבור חבים חובה למנות את מי שראוי והם לא עמדו בחובה הזו. יש פה מעגל שוטה. הרשות השנייה אומרת שתפקידה הסתיים בשלב מינוי הדירקטורים, והדירקטורים טוענים שהם דירקטורים בחברה פרטית. הרשות השנייה צריכה לפעול".
השופט עמית פנה בהמשך לכך לעו"ד יורם בונן המייצג את חדשות 13, ושאל אותו "חברכם נתן נאום נלהב על 'דו מהותי', יש מנעד, אתם לא 'יוסף ובניו דגים מלוחים'. אז איפה אתם?"
עו"ד בונן השיב, "אנחנו חברה פרטית, שמשדרת שידורי חדשות מכוח רישיון. לכן יש עלינו רגולציה הדוקה יחסית שנכתבה במציאות תקשורתית אחרת, וגם עומדים בה. חברינו הטיל פצצה והציע לנו לשים אטמים כדי לא להיפגע. אין דרך לוגית להחליט שמינוי המנכ"ל כפוף לכללים של דו מהותיות אבל הפעילות לא".
השופט גרוסקופף הקשה, "למה, הרי במינוי מנכ"ל נקבע הסדר ספציפי?"
עו"ד בונן השיב, "אין צורך בזה. הרי אם יש הסדר ספציפי אז צריך לבדוק האם החברה עמדה בכללים שנקבעו בחוק. המחוקק חידד מה הוא רוצה ומה לא. היחידים שיכולים להביא מועמד לישיבת הדירקטוריון הם נציגי בעל השליטה. גם נציגי הרשות הם דירקטורים חיצוניים שאמנם ממונים על ידי הרשות אבל אמונים גם על האינטרס הציבורי. הם חבים חובת זהירות וחובת אמונים לחברה, יש להם חובה לשקול את האינטרס הציבורי, לדעתי אין להם חובת אמון לציבור".
