המשוררת עליזה גרינברג, שנודעה בשם העט ע. טור-מלכא או "בת עין", נפטרה היום (ב') בגיל 97. גרינברג הייתה אלמנתו של המשורר אורי צבי גרינברג (אצ"ג), שהעניק לה את השם טור-מלכא, שם שהשתמש בו בעצמו.
גרינברג נולדה בירושלים ב-1926. כבר כנערה פרסמה שירים. בשנת 1945, בגיל 17, הצטרפה ללח"י בהשפעת שירתו של אצ"ג, שם הדריכה נוער והפעילה צעירים בפעילויות שונות, בהדבקת כרוזים ובהפצת חומר הסברה וכמה משיריה פורסמו בעלון המחתרת. לאחר קום המדינה נישאה, אך התגרשה לאחר שהכירה את אצ"ג במפגש של לוחמי לח"י במהלך מלחמת העצמאות. היא נישאה לאצ"ג, שהיה מבוגר ממנה ב-30 שנה, והייתה נשואה לו 31 שנים, עד מותו בשנת 1981, במהלכן נולדו להם חמישה ילדים.
לאחר מותו של אצ"ג הקדישה את חייה למורשתו. עסקה באינטנסיביות בכתבי היד שהותיר, ובעיקר בהוצאת כל כתביו במוסד ביאליק, בירושלים. עד ינואר 2021 יצאו לאור 21 כרכים, ב־13 מהם נכללים כל שיריו, שנדפסו בעברית, וכן ספר שבו ציורים, חמישה ספרי מאמרים ושני ספרים שבהם תרגומי שיריו מיידיש. כן כתבה מסות על שירתו.
במקביל פרסמה שירים וספרי שירה בעצמה, ובשנת 2007 זכתה בפרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום השירה.
שמה הספרותי, עין טור־מלכא הוא השם שקרא לעצמו אצ”ג כשהדפיס את שיריו בשנות העשרים. לראשונה פרסמה את שיריה בשם "בת־עין". הוציאה לאור שלוֹשה ספרי שירה:
– “קן של זרדים”, בו כתבה על המורדים: “שיר על מחנה לח”י בירושלים”; “צהרי העת, צהרי הדעת” ועל עולי הגרדום “דוי שיר השרים”
– “שירת הבארות”, בו כתבה על יאיר “יאיר”; ועל “מבשרי ירושלים החדשה”.
– “אשמורה השלישית”
– שובי נפשי לתכלתך, אסיף של שירים, כולל את שלושת הספרים הקודמים ואוסף שירים חדש – שער חריסית
– בִּין בינותינו, 2016.
