הזירה שבה נהרגו 12 הילדים והנערים בשבת שעברה במג'דל־שמס, לאחר שרקטה כבדת משקל של חיזבאללה פגעה במגרש הכדורגל שבו שיחקו, מעוטרת בתמונות ההרוגים ובסרטי אבל שחורים. לצידם כדורי־רגל, גביעי הוקרה וזרי פרחים צבעוניים, שחיוניותם וצבעם העז כמו עומדים בסתירה לדשא המפוחם ולגדר המעוקמת מפגיעת הרקטה. דגלי ישראל אין, אבל יש שם המוני מבקרים מכל רחבי ישראל. חילונים, דתיים ומסורתיים, ימנים ושמאלנים, גברים ונשים. האסון נגע בלב רבים, והכפר מלא במנחמים עד אפס מקום. הם מחנים את מכוניותיהם מחוץ ליישוב ונוסעים בשאטלים אל הכפר פנימה.
את המנחמים הרבים מקבלים האבלים היושבים יחד ב"בית העם" שבלב הכפר. מטעמים דתיים הוא חולק לשתי קומות, לגברים ולנשים. בני המשפחה האבלים מחזיקים בידיהם את תמונות הילדים ההרוגים, והמנחמים חולפים על פניהם, אומרים כמה מילים, וממשיכים הלאה לאורך השורה הארוכה־ארוכה, כמעט בלתי נגמרת, של האבלים. האווירה במקום כבדה אך אצילית; כמעט אין בכי גלוי או דיבור בקול. המדרגות המובילות לקומת הגברים הן תור אחד ארוך של מנחמים. בכניסה מתבקשים המנחמים לא ללחוץ ידיים לאבלים, כדי לא לעכב את התור. רק רבנים, שייח'ים או בישופים מורשים ללחוץ ידיים, וגם ראש הממשלה בנימין נתניהו שהגיע לביקור ניחומים ארוך בכפר, רגע לפני שהורה לחיל האוויר להפציץ בביירות את ביתו של רמטכ"ל חיזבאללה.
הביקור הזה של נתניהו, כמו ביקוריהם של בכירים ישראלים אחרים במג'דל־שמס ההמומה והאבלה השבוע, ממחיש את השינויים העמוקים שמתחוללים זה שנים בקהילה הדרוזית בגולן, שינויים שהפגיעה הקשה האחרונה עשויה להאיץ ולהעמיק.
במשך עשורים רבים נקטו הדרוזים של הגולן קו בדלני נוקשה. בניגוד לאחיהם ברחבי הצפון, שהיו אזרחי ישראל מאז הקמתה, הדרוזים שעד 1967 השתייכו למדינה הסורית סירבו לקבל תעודות זהות ישראליות ולהתאזרח, ונהגו להניף את דגל סוריה ולחגוג את 17 באפריל, יום העצמאות הסורי. ואולם, מאז פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011, המציאות הזו הולכת ומשתנה.
"הדרוזים בגולן עברו תמורות משמעותיות מאוד מאז תחילת ההתקוממות העממית בסוריה", אומר ד"ר יוסרי ח'יזראן, מרצה בכיר בתוכנית ללימודי המזרח התיכון והאסלאם במרכז האקדמי שלם. "מסתמנת אצלם מגמה חדשה של התנערות מהזיקה לסוריה והשתלבות במרחב הציבורי הישראלי. המגמה הזו באה לידי ביטוי בהקשרים שונים, ובהם גם התאזרחות. עד 2011, רק דרוזים בודדים מהגולן הגישו בקשות לקבלת אזרחות ישראלית. מ־2011 והלאה אנחנו רואים עלייה ניכרת במספר הפניות לקבלת אזרחות ישראלית.
"מגמה דומה נוספת היא הנהירה למוסדות להשכלה גבוהה בישראל. לפני 2011, המשטר בסוריה אִפשר לדרוזים מהגולן להתקבל ללימודים בסוריה, לכל מקצוע שהוא ובלי תנאי קבלה. הפריווילגיה הייחודית הזו לא רלוונטית יותר. עוד ביטוי לשינוי הוא התעניינות בשפה העברית. בעבר הדרוזים של הגולן לא גילו הרבה עניין בלימוד השפה העברית, אבל מאז מלחמת האזרחים בסוריה יש דגש חזק יותר על העברית בבתי הספר".
גם כאשר הדרוזים בגולן מחו לאחרונה נגד הרשויות, למשל במחאה שפרצה לפני כשנה נגד הקמת טורבינות רוח בגולן, "לא ראינו אפילו דגל סוריה אחד", מציין ד"ר ח'יזראן, תושב ירכא שבגליל המערבי. "גם לא בהלוויות שהיו עכשיו במג'דל־שמס. זה משמעותי מאוד, כי אנחנו מדברים על קהילה שעד 2011 פעלה מתוך התנגדות פוליטית לישראל, שהמפגינים ואנשי הדת הסכימו עליה. כל זה חלף מן העולם. במחאת הטורבינות, הדרוזים של הגליל הצטרפו לדרוזים של הגולן. הם לא היו עושים את זה אם היו מניפים שם דגלי סוריה. מבחינת הדרוזים בגליל זה קו אדום. אני זוכר שהמנהיג הרוחני, השייח' מוואפק טריף, לא היה מוכן להיכנס לבית שתלוי מעליו דגל סורי. הוא היה אומר שרק אחרי שיורידו את הדגל, הוא ייכנס". את דגלי ישראל, אגב, לא תראו מתנופפים ברחובות מסעדה ועין־קניה, אבל בבנייני המועצות המקומיות ובתי הספר הם כבר תלויים.
"הדרוזים בגולן מסתכלים סביבם ורואים שהקהילות הדרוזיות היחידות במרחב שנהנות משגשוג כלכלי וחופש פולחן הן אלה שחיות תחת ריבונותה של ישראל. יש לזה משמעות גדולה"
מדינת ישראל הבחינה במגמות הללו, ובשנת 2018, לראשונה מאז מלחמת ששת הימים, קיימו המועצות הדרוזיות בגולן בחירות מוניציפליות להחלפת הוועדות הקרואות שניהלו אותן עד אז. בפועל הניסיון הזה כשל, והרוב המוחלט של הדרוזים תושבי הגולן החרים את הבחירות ההן. שיעור ההצבעה במג'דל־שמס, למשל, עמד על 3.39% בלבד. ואולם הבחירות המקומיות האחרונות, שהתקיימו בפברואר 2024, כבר ביטאו מגמה שונה לחלוטין. מועמדים רבים התמודדו בהן, ושיעור ההצבעה זינק. במג'דל־שמס עצמה הוא הגיע ל־34.3% (פי עשרה מהפעם הקודמת). במועצות דרוזיות אחרות בגולן הוא נע בין 40 ל־50 אחוזים ואף יותר, לא רחוק משיעור ההצבעה הארצי. ממשלות ישראל ערות למגמה הזו, והן השיקו תוכניות כלכליות להעצמת היישובים הדרוזיים בגולן.
אירועי שבעה באוקטובר, מאבחן ד"ר ח'יזראן, הגבירו את מגמת הישראליזציה בקרב הדרוזים בגולן: "בפעם הראשונה חיילי צה"ל ישבו בתוך מתנ"סים ביישובי הדרוזים ברמת הגולן בלי שום התנגדות. להפך, קיבלו אותם בזרועות פתוחות. זו תופעה חדשה ומשמעותית מאוד. אני עצמי הגעתי למַסעדה כדי לתת הרצאה לחיילים שישבו במתנ"ס של היישוב. בנוסף, לראשונה הוקמו כיתות כוננות של תושבים דרוזים ברמת הגולן. נכון שבשלב זה עדיין אין שם התגייסות לצה"ל בממדים גדולים, אבל המגמה ברורה".
החרם נשבר
המניע העמוק לתהליך הישראליזציה הוא התהפוכות האזוריות בסוריה ובלבנון. ד"ר ח'יזראן: "ההתקוממות העממית בסוריה הביאה להתפרקות המדינה הסורית ולהתפוררות המרקם החברתי שם. הדרוזים תושבי סוריה היו מטרה לטבח נוראי שעשו בהם אנשי המדינה האסלאמית. 300 גברים וילדים נהרגו ביום אחד. אצל הדרוזים בגולן יש תסכול נוראי מהכישלון של המדינה הסורית, מההשלכות של ההתקוממות, מהדרך הברוטלית שבה התפתחה מלחמת האזרחים בסוריה ומהסבל של האחים שלהם, שנתונים במשבר קשה מאוד. הדרוזים בסוריה גם החליטו להפסיק לשרת בצבא המקומי, כי הם לא רצו להיות חלק ממסע ההרג של המשטר. יש גם הסתייגות מהאיראניזציה ומהפעילות של חיזבאללה באזורים שלהם".
הרתיעה ששררה בעבר מהזדהות עם ישראל נבעה גם מההיסוס הישראלי ביחס לעתידו של הגולן: "גם אחרי החלת הריבונות על הגולן ב־1981, ישראל המשיכה לפעול לפי הדוקטרינה של 'כעומק הנסיגה עומק השלום'. כך ישראל תרמה במו ידיה לבדלנות הדרוזית בגולן, שהייתה התנהגות רציונלית בהתחשב בנסיבות. במשך יותר מעשור ישראל ניהלה משא ומתן מול סוריה על הסדר מדיני או הסכם שלום, וזה הכתיב את דפוסי ההתנהגות של הדרוזים בגולן, שחיו בחוסר ודאות באשר לעתידם. כעת המגמה היא ברורה. מדינת האֵם, סוריה, כשלה וכושלת, והאופציה היחידה העומדת לפני הדרוזים של הגולן היא השתלבות במרחב הציבורי הישראלי".
זו השתלבות אותנטית או שמדובר בהתלכדות אינטרסים בלבד?
"שאלה מצוינת. אצל הדרוזים בגליל אנחנו מבחינים בביטויים מובהקים של ציוניזציה וישראליזציה. התפתחה בקרבם מסורת מושרשת שלפיה הם חלק בלתי נפרד מהמרקם והמרחב הישראליים, וזאת למרות חוק הלאום ורגשות הכעס שהוא עורר. גם המאבק בחוק הלאום, למשל, נעשה מתוך הקונצנזוס הלאומי הישראלי. אני לא בטוח שבנקודת הזמן הנוכחית אפשר לומר שיש אצל הדרוזים בגולן מגמה מובהקת של ישראליזציה או ציוניזציה, אבל החיבור בינם ובין הדרוזים בגליל הולך ומתהדק בשני העשורים האחרונים, ולחיבור הזה יש השלכה על המגמות הללו. ביטויי ההתנגדות לא נעלמו, ויש אנשים שמסתייגים ממגמת הישראליזציה, אבל זו מגמה שנמצאת בעלייה, והולכת ומתגבשת גם תפיסה של שותפות גורל, בניגוד למצב אצל האוכלוסייה הערבית בישראל, בפרט המוסלמית, שעוברת תהליך של השתלבות בלי הזדהות, מתוך אינסטרומנטליזם לשמו".
במישור המהותי יותר, מסביר ח'יזראן, "בקרב הדרוזים לא התפתחה מסורת שלטונית אוטונומית, למעט הדרוזים בלבנון, שהקימו אוטונומיה מהמאה ה־11 עד המאה ה־19. אבל אין מניעה דתית על הקמת מדינה דרוזית, זה לא משהו שהדת הדרוזית אוסרת. למעשה, אחרי מלחמת ששת הימים ישראל ניסתה להקים מדינה כזו, במרחב המשתרע על דרום סוריה, הגולן וחלקים מלבנון. ליגאל אלון הייתה אובססיה בעניין, והוא הרבה לדבר על המפעל הזה. למעשה זה לא קרה, ולא בגלל טעמים דתיים. מבחינה היסטורית יש כאמור תקדים למדינה דרוזית, ובכל זאת יש קונצנזוס בקרב הדרוזים שהם צריכים להשתלב במדינות שבהן הם חיים. הכישלון של המדינות שבהן חיים כיום הדרוזים במרחב, סוריה ולבנון, מעורר שאלות ביחס לתפיסה הזו וביחס למידת הקבילות של הקונצנזוס הזה".
במהלך השנים היו עימותים בין הדרוזים של הגולן ובין ישראל. היו גם כמה פרשות של ריגול למען סוריה. אפשר לומר שכל הדברים האלה מאחורינו?
"בקרב הדור הישן עוד יש כאלה שמסתייגים מהמגמה החדשה, אבל הם כבר לא בעלי אותה השפעה שהייתה להם בשנות השבעים והשמונים. הם הכתיבו טון לאומי, סורי, אנטי־ישראלי. זה חלף מן העולם. מ־2011 ועד היום לא נרשמה בגולן הפגנה אחת נגד ישראל, ולא הפגנת הזדהות אחת עם סוריה. עדיין יש כאלה שדבקים במסורת של הלאום הסורי, אבל משקלם והשפעתם הולכים ופוחתים.
"הדרוזים בגולן מסתכלים סביבם. האחים שלהם בסוריה נמצאים במשבר עמוק, על סף חרפת רעב. לולי הסיוע שמגיע מהדרוזים בגליל ובגולן, ספק אם הם היו שורדים. הדרוזים בלבנון נתונים במצור מצד חיזבאללה. שתי הקהילות הדרוזיות היחידות במרחב שנהנות משגשוג כלכלי וחופש פולחן הן הקהילות החיות תחת ריבונותה של ישראל, בגליל ובגולן. יש לזה משמעות גדולה מאוד. הדרוזים הם מיעוט הטרודוקסי, המואשם בכפירה באסלאם, והעובדה שדווקא שתי הקהילות שנמצאות תחת ריבונות ישראל הן היכולות להושיט יד לקהילות שבסוריה ובלבנון ולסייע להן, מעצימה את הזיקה למדינת ישראל".
ביקור נתניהו במג'דל־שמס, מציין ד"ר ח'יזראן, הוא אירוע ש"לפני עשור וחצי איש לא היה מעלה על דעתו שיקרה. כלומר, השינוי כבר כאן, זו עובדה. אומנם הוא בא בעקבות קריסת סוריה, אבל תרם לו גם החיבור לדרוזים של הגליל, שיש להם מסורת של שותפות גורל עִם ישראל. המנהיגות הדרוזית בישראל רוצה בכך ומעודדת את האחים בגולן להתמיד בגישה הזו".
האסון שפקד את הדרוזים בסוף השבוע שעבר עשוי אפוא להיות נקודת מפנה שתאיץ את תהליכי ההתקרבות שלהם למדינת ישראל: "לראות את הרמטכ"ל, אלוף הפיקוד ודובר צה"ל יושבים יחד עם המנהיגות המקומית במגרש שבו קרה האסון, זה משהו שלא היה קורה בעבר. היה חרם דתי וחברתי על כל מי שהעז לקבל אזרחות ישראלית. זה חלף. האירוע הזה, של הגעת בכירי הממשל והצבא לקהילה בגולן, מתבסס כחלק מהמגמה המואצת של השתלבות הדרוזים של הגולן במרחב הישראלי".
