המראות הקשים ממעצר לוחמי המילואים ביום שני בבסיס הכליאה בשדה־תימן, הפנו את הזרקור למדיניות המעצרים והחקירות נגד לוחמי צה"ל, בסדיר ובמילואים, החשודים בעבירות על טוהר הנשק, מדיניות שמובילה הפרקליטה הצבאית הראשית, יפעת תומר־ירושלמי. במסגרת המבצע נעצרו עשרה לוחמי מילואים, אנשי צוות שתפקידו לבצע חיפושים ומשימות מיוחדות במתחמי כליאה; שניים מהם שוחררו בהמשך, שמונה נותרו במעצר. החשדות החמורים נגדם פורסמו בתקשורת, ובין השאר מדובר בחשד לפגיעה מינית במחבל שהועבר לכליאה בשדה־תימן במהלך חיפוש שנערך עליו.
עו"ד עדי קידר, המייצג חלק מהעצורים מטעם עמותת חוננו, מציין כי העצורים דוחים את הטענות על פגיעה מכוונת. "לטענת כל החשודים נערך חיפוש, החשוד התנגד, נעשה שימוש בכוח פיזי בהתאם לנהלים, אבל לא נעשתה שום פגיעה באיברים מוצנעים, בטח לא בצורה מכוונת. זה בגדול. כמובן שהחלק של כל אחד מהם שונה".
לטענת עו"ד קידר, לא היה מקום לעצור איש מלוחמי המילואים, ובוודאי שאין מקום להמשיך ולהחזיק אותם במעצר: "זה אירוע שהיה לפני שלושה שבועות, הצוות הזה המשיך באותן משימות ובאותו מקום. אין שום סיבה לבצע עכשיו מעצר סתם. זה גם מה שהוביל למראות הקשים. כשהמטרה מקדשת את האמצעים הביצוע כושל, כמו שראינו כולנו. צה"ל הבין שהאופן שבו זה נעשה היה לא נכון, ואפילו התנצל על זה. לעשות מבצע כזה באמצע היום ולעצור אותם כאחרוני העבריינים, זה לא ראוי. ואם זה לא מספיק, עד שהצלחנו לראות אותם ולתת להם ייעוץ משפטי לקח המון זמן. זה לא הגיוני. אנשים היו ביחידות שלהם במלחמה, ואחר כך התנדבו ליחידה הזו שהיא בהקמה. התחושות קשות מאוד".
למה לדעתך כל זה קרה?
"ברור שהיה ניסיון להראות לבית הדין בהאג כמה אנחנו צדיקים", קובע קידר, ומציין כאינדיקציה לכך את הקמת "הפרקליטות לעניינים מבצעיים", יחידה מיוחדת בפרקליטות הצבאית שכל תפקידה הוא עיסוק בחקירות ובהעמדה לדין בנושאים שקשורים לדיני לחימה.
"בעצם הקמת היחידה, מין 'יחידה מיוחדת' שהוקמה כביכול כדי לעסוק בהשקה שבין אירועים מבצעיים לאירועים פליליים, רואים שכל הייעוד שלה הוא כלפי חוץ, כלפי האג. הפצ"רית, יפעת תומר־ירושלמי, היא אישיות פוליטית. היא אוהבת לדברר את הנרטיב שלפיו הקמת היחידה הזו היא בשבילנו, בשביל להגן על חיילי צה"ל וקציניו מתביעות בהאג. ככה הם משווקים את המקום הזה. לא רק באירוע הזה, אלא כבר שנים. כאילו זה מעניין את האזרח אם יעצרו את שר הביטחון בלונדון. את אזרחי ישראל מעניין שהחיילים שלנו יקבלו גיבוי, ומה שרואים בפועל זה אפס גיבוי לכל אורך הדרך. במקום גיבוי רואים ההפך, מגייסים מילואים לצורך מעצר של מילואימניקים. אז אתה שואל את עצמך מה הסיפור, למה כל הבלגן, וזה הסיפור. הכול בא לשרת את המטרה של להראות לעולם שבתוך המלחמה הזאת אנחנו חוקרים את עצמנו".
השוטר הטוב
לביקורת על התנהלות הפצ"רית וחוקרי מצ"ח מצטרף גם יו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, שבפתח דבריו מבקש להדגיש כי כשמתקבלים מידע ותלונות על התנהלות חריגה, גם של חיילי מילואים, צריך לבדוק את הדברים. "האם הבדיקה צריכה להיות ברמת הפצ"רית, בחקירה פלילית, או ברמה הפיקודית בבדיקה משמעתית? זו שאלה. אני חושב שכל דבר צריך ללכת אוטומטית לפצ"רית ולמצ"ח, אבל על זה שטענות מהסוג הזה צריך לבדוק – אין על כך מחלוקת. לא זו הנקודה. אני חושב שחקירה בנושא הזה צריכה להיעשות בשיא הכבוד והזהירות. כשחוקרים מילואימניקים בזמן מלחמה, בכל נושא ובוודאי בנושא כזה, צריך לקחת בחשבון שמדובר באנשים שעצרו את החיים שלהם ובאו להגן על מדינת ישראל.
"אחוז קטן מאוד באוכלוסייה משרת במילואים, וצריך לשקול גם את זה. חייבים לנהוג בהם בשיא הזהירות, ובטח לא להתייחס אליהם בשלב מוקדם של החקירה כפושעים כפי שקרה השבוע. תזמין אותם למשרד ממוזג, תן להם כוס קפה ואז תחקור ותשאל אותם את כל מה שצריך לשאול. אסור לחקור אותם כמו פושעים. יש לזה השלכות על מורל הלוחמים, על המוטיבציה של אחרים להגיע למילואים ועל המורל הציבורי".
ובצה"ל לא מבינים את זה?
"גם בצה"ל מבינים שזו הייתה שגיאה. ראש אכ"א בעצמו אמר את זה. השאלה היא אם הם חושבים שמדובר בשגיאה נקודתית, או מבינים שזו תפיסה עקרונית שגויה. התחושה שלי היא שהם חושבים שזו שגיאה נקודתית, ואילו לדעתי זו בעיה מערכתית".
מה הבעיה המערכתית שאתה רואה?
"הבעיה המערכתית היא שהפרקליטה הצבאית הראשית ומערכת התביעה הצבאית לא תופסות את עצמן כגורם שתפקידו לחקור עבירות, יחד עם הידיעה שיש לכך השלכות בזירה הבינלאומית, אלא הן קודם כול תופסות את עצמן כשליחות של המשפט הבינלאומי בתוך הצבא. זה כאילו ניואנס, אבל זה כל ההבדל. השאלה היא אם אתה חוקר עבירות שמגיעות לידיעתך, מטפל בתלונות ועושה את זה בגלל שככה צה"ל רוצה להתנהג ולפעול, וגם אם זה יעזור בזירת הדין הבינלאומי אתה עדיין של צה"ל, של מדינת ישראל, שלנו – ואז רק צריך לעשות את העבודה היטב, לא לזייף. לעומת זאת, אם אתה שליח של המוסדות המשפטיים הבינלאומיים, אז ככל שהם מקצינים גם אתה הולך ומקצין, ומגלה התנכרות ועוינות ללוחמים. אתה כבר לא פועל בתור הפרקליטות הצבאית אלא בתור שליח של ה־ICC (בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג; ש"פ) ושל מועצת זכויות האדם של האו"ם. זו הטרמינולוגיה ששומעים מהם כל הזמן, 'אומנם אני מקשה עליכם, אבל אני השוטר הטוב, והם בעולם השוטר הרע'. אתה כל הזמן מודד את עצמך בהשוואה, ולכן ככל שהמערכת המשפטית הבינלאומית מקצינה גם הפצ"רית מקצינה. אין לזה שום הצדקה".
ואולי יש אמת בטענות הללו? אולי בלי ההגנה הזו של הפרקליטות והתביעה הצבאית כולנו נהיה בבעיה?
"קודם כול, זו טענה מופרכת. אנחנו רואים שבמציאות, גם עם המערכת הזאת אנחנו בבעיה לא פחות גדולה. אבל הבעיה העיקרית היא שזה לא תפקידה. אם חוקרים כי צריך לחקור, ויש לזה גם השלכות חיוביות בהאג – זה בסדר. לגיטימי גם לבדוק תלונות שמגיעות מארגונים בינלאומיים, למרות שהם בטח לא מעבירים את התלונות האלו בידיים נקיות. השאלה היא אם עושים את זה במסגרת התפקיד כפרקליטות הצבאית, או בתור סוכן של בית הדין בהאג. אם עושים את זה בתור סוכן ורק אומרים 'אני סוכן יותר ידידותי', אז גם קובעים סטנדרטים יותר ויותר הזויים, מתייחסים לאנשים לא כאל הלוחמים שלנו אלא כאל אויבים, ואז פושטים על בסיס צבאי כאילו מדובר בכוח אויב. למה? כי המדד שמשווים אליו זה האג. זה ראש מטומטם. אפשר לראות את זה גם במה שחשף סמוטריץ', על שיחות הטלפון שנעשות לעצורים ששוחררו בעזה".
כזכור, ביום שני חשף שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בריאיון לערוץ 14 כי חוקרי מצ"ח קיבלו הנחיה לפנות באופן יזום לעזתים ששוחררו ממעצר בישראל, כדי לברר אם חוו התעללויות במהלך מעצרם. "מתקשרים למחבלים בעזה שהיו בשדה־תימן ושוחררו, וגובים מהם עדויות", טען סמוטריץ'. "קיבלתי היום פנייה, ואני מזועזע מההתנהלות הזאת, מאנשים בתוך מצ"ח שאומרים לי 'תשמע, קיבלנו הנחיה להתקשר למחבלים שהיו במתקן ושוחררו לעזה, ושואלים אותם אם יש להם מה לומר כנגד חיילי צה"ל שטיפלו בהם בתקופת המאסר'. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת". בהמשך לכך דווח כי בדיון החסוי שנערך בנושא בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, אישר התובע הצבאי הראשי כי ניתנה הוראה לבצע שיחות טלפון כאלו.
גורם משפטי מעריך בשיחה עם מקור ראשון כי הרקע להחלטה לפעול אקטיבית כדי "לדוג" תלונות של עזתים שנעצרו על ידי צה"ל, הוא החלטה של ארגונים בינלאומיים להפסיק להעביר לישראל תלונות על עבירות לכאורה של חיילי צה"ל, ולפנות ישירות לבית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג. "הסיפור הזה של הטלפונים לעזתים הוא לא פחות ממדהים", אומר הגורם. "זו דוגמה קלאסית לעיוות המחשבתי של המערכת המשפטית הצה"לית. הסיפור מתחיל מהחלטה שקיבלו ארגונים כמו Human Rights Watch ואחרים במלחמה הנוכחית, לא להעביר לישראל תלונות על חשדות ל'פשעי מלחמה'. כביכול עקב חוסר אמון במערכות החוק הישראליות שיפעלו על מנת לחקור ברצינות את התלונות ולהעמיד לדין את העבריינים. במקום הם מעבירים את כל התלונות ישירות לתביעה בהאג. כתוצאה מכך נפתחות במלחמה הנוכחית פחות חקירות מאשר בעבר, משום שמידע שהגיע בעבר לרשויות בישראל פשוט איננו מגיע.
ח"כ רוטמן: "מערכת התביעה הצבאית לא תופסת את עצמה כגורם שתפקידו לחקור עבירות, אלא כשליחה של המשפט הבינלאומי בתוך הצבא. זה כאילו ניואנס, אבל זה כל ההבדל"
"בפרקליטות הצבאית מאוד חוששים מזה, ובעיקר מהשוואות שעלולות להיעשות בין מספר החקירות שנפתחו במבצעים קודמים לעומת מספר החקירות שנפתחות כעת, ביחס לאורך המלחמה הנוכחית. החשש הוא שבית הדין הבינלאומי יראה במספר הנמוך יחסית של החקירות אינדיקציה לכך שישראל איננה חוקרת את חייליה ברצינות, בהתאם לעקרון ה'משלימות' (שלפיו בית הדין בהאג נמנע מלחקור מדינות שחוקרות בעצמן ברצינות פשעים שביצעו חייליהן; ש"פ), ולכן יש לפתוח בחקירות נגדם בבית הדין בהאג. זו הסיבה שבגללה מנסים 'לדוג' תלונות באופן אקטיבי, ובעקבות כך גם נפתחות חקירות".
ואולם, ממשיך וטוען המקור, מדובר בשגיאה קשה, "כל המגדל הזה בנוי על ההנחה שישראל באמת נמדדת במדדים אובייקטיביים, ושאם נַראה לעולם באותות ובמופתים שאנחנו חוקרים את עצמנו היטב, הדבר יקנה לנו חסינות מפגיעתו של ה־ICC. האמת העגומה, כפי שכולנו יודעים, היא שזה קשקוש. אם היו מתייחסים לעקרון המשלימות ברצינות, בית הדין בהאג היה צריך להעביר את התלונות לישראל, ורק אם אז הן לא היו נחקרות – לפתוח בחקירה עצמאית משלו. העניין הוא שאפילו בית הדין בהאג לא מתייחס ברצינות לכללים של עצמו. היחידים שמנסים להתנהג כאילו באמת מדובר במשפט ולא במערכת שמונעת משיקולים פוליטיים, ושהמערכה נגדה צריכה להתבצע בכלים פוליטיים – אלו הפרקליטות הצבאית והמערכת המשפטית שמגבה אותה".
קו אדום
מי שאיננו מתרשם שבלב הסיפור עומד הניסיון להוכיח לבית הדין בהאג שישראל יודעת לחקור את חייליה הוא פרופ' עמיחי כהן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. צה"ל, הוא אומר, בדומה לכל צבאות המערב, לא שש לחקור אירועים מבצעיים, וחקירות פליליות על אירועי לחימה נפתחות במקרים נדירים מאוד.
ואולם, החריג לכלל הזה הוא כל מה שנוגע לטיפול בעצורים. "יש נושא אחד שבו צבאות מקפידים יותר, וזה הטיפול במי שכבר יצאו ממעגל הלחימה ונמצאים בידינו. יש לזה דוגמאות גם בארצות הברית, בבריטניה ובצבאות נוספים, וזה נובע משתי סיבות. הראשונה היא שזה נחשב למקום שבו הצבא נבחן. התעללות באנשים, רעים ככל שיהיו, זה קו אדום, כי יש פה אלמנט של לקיחת החוק לידיים שזה הדבר הכי מסוכן לצבא. צבא מודרני בנוי בדיוק על זה שהוא לא מיליציה, שהיא אוסף של אנשים שמחליטים במי הם נוקמים ואת מי הם מענישים. יש כללים. הדבר השני הוא שזו תרבות מידבקת. ברגע שיש מקום שאנשים נמצאים בו תחת שליטה מוחלטת של החיילים, ומתחילה תרבות של התעללות – זה מידבק. לכן צבאות מאוד מקפידים על זה, וגם צה"ל. זו לא החקירה הראשונה, כמו שכולם יודעים. סיפורים על מה שקורה בשדה־תימן כבר מסתובבים, ולכן יש התמקדות בזה".
אבל אולי האופן שבו זה נעשה היה טעות?
"בשאלה המיקרו־טקטית של איך היה נכון לעצור את החיילים אין לי דעה, אני לא מבין בזה, ובהחלט ייתכן שנעשו טעויות. אבל מה שברור זה שאם רוצים שהחקירה תוכל להוביל לתוצאות, צריך למצוא את הדרך לעצור את כולם יחד ולהביא אותם לחקירה, כדי למנוע תיאומי גרסאות. היה מקרה דומה בבריטניה, שהיו בו עדויות משמעותיות מאוד על התעללות בעצורים, אבל הבדיקה התחילה בתחקיר יחידתי והתוצאה הייתה פשוט טיוח. ההליכים לא הובילו לשום מקום".
אז הזירה הבינלאומית בכלל לא קשורה?
"היא כן קשורה, אבל זה לא לב העניין. בהחלט יש לזה משמעות, אבל המחשבה שהפצ"רית החליטה לחקור בגלל לחץ בינלאומי היא טעות. בניגוד למה שאנשים טועים לחשוב, הסיפור הוא לא האג. מדינות מערביות מסתכלות עלינו, כי כאמור הסוגיה של טיפול בעצורים היא רגישה במיוחד. צבאות מערביים, שהם בסוף בני השיח של צה"ל, לא נוטים להתרגש מטענות להפרות דיני הלחימה, אבל לסוגיה הזו של יחס לעצורים וטענות על התעללות בעצורים הם רגישים מאוד. גם מערכות משפט במדינות אירופיות מכירות את הנושא הזה.
"במקביל יש ארגונים שכבר אוספים רשימות עם שמות של חיילים ששירתו במקומות הללו. הסכנה האמיתית והממשית היא לא העמדה לדין בהאג, אלא העמדה לדין בפני בתי משפט במדינות מערביות. חקירות רציניות, וכשצריך גם העמדה לדין של מי שצריך להעמיד לדין, יכולות למנוע את הדבר הזה. עד היום זה עבד, ואף חייל ישראלי לא הועמד לדין מחוץ לישראל על פשעים כאלו. אבל אנחנו קרובים מאוד לאבד את ההגנה הזו, וזה שיקול חשוב".
תגובת דובר צה"ל: "החשודים לא נעצרו, אלא עוכבו לחקירה. מעצרם התבצע בהמשך היום בהתאם לממצאים שנאספו בחקירה. בית הדין הצבאי קבע כי אכן קם חשד המחייב המשך מעצר סגור. לא בוצעו יוזמות להתקשר לעצורים בעזה. האירוע המדובר הינו נקודתי וחריג ובוצע נוכח תלונות המעוררות חשד לביצוע עבירות חמורות שהובאו בתקשורת הבינלאומית. מטרת הבדיקה הייתה לבחון את הטענות, בין היתר כדי לאפשר את המשך פעילות מתקן שדה־תימן ולהגן על החיילים. בפועל, שיחה אחת נענתה. אין קשר בין החקירה לשיחה המדוברת. צה״ל ימשיך לפעול בהתאם לערכיו ולחוק ולגבות את לוחמיו בסדיר ובמילואים".
