המלחמה שפרצה בישראל הכניסה את הקהילות היהודיות ברחבי העולם לכוננות ספיגה, והן נאלצות להתמודד מאז עם שנאת יהודים אינטנסיבית המתבטאת במחאות, החרמות ואגרסיביות – פיזיות ברחובות ווירטואליות ברשתות החברתיות. אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם נמצאת בצרפת, שם חיים על פי ההערכה קרוב לחצי מיליון יהודים, 300 אלף מהם בפריז ובפרבריה.
"מאז החל התיעוד הרשמי של תקריות אנטישמיות בצרפת בשנת 2000, בכל דו"ח שנתי מצוינות מאות תקריות שנאה כלפי יהודים", מספר רוברט אג'נס, מנכ"ל קריף, ארגון־על של הארגונים היהודיים בצרפת, המאגד יותר מ־60 מוסדות וארגונים, ומייצג את האינטרסים של הקהילה בפני השלטונות. "משבעה באוקטובר עד סוף דצמבר 2023 דווחו פי עשרה מקרים בהשוואה לאותה תקופה בשנה הקודמת, מדובר בעלייה חריפה של אלף אחוזים".
ארגון קריף נוסד ב־1944, כדי להגן על יהודי צרפת הכבושה בימי השואה. "מתחילת השנה אנחנו נמצאים בעלייה של 300 אחוז בהשוואה ל־2023, בהבנה שרק כמות קטנה מהמקרים מדווחת, אבל זה עדיין סוג של מדד בעבורנו. יש רבים שסבלו מאנטישמיות, ספגו דחיפה ברחוב או קללה, אבל לא ילכו להתלונן; יש לכך כמה סיבות – קודם כול איש מעולם לא נשלח לכלא בצרפת על אנטישמיות, אז הם מרגישים שזה בזבוז זמן. יש כאלה שחושבים שזה עניין פעוט אז אין צורך, ואחרים שמכירים את התוקף מסביבת המחיה שלהם וחוששים שאם יתלוננו הדברים רק יהפכו את חייהם לרעים עוד יותר".
המציאות הזו העלתה מאוד את רמת החרדה הקיומית של היהודים הצרפתים. "רק כשהבת שלי באה לביקור בחודש מאי וקיבלה אזהרות כשעשתה דברים יומיומיים, כמו לנסוע במונית או ללכת עם סממנים יהודיים כמו מגן דוד על הצוואר, הבנו כמה פרנואידים נהיינו. לצערי החשש הזה מבוסס על מקרים אמיתיים של תקריות שנאה ברחוב, הגענו למצב שבו אנשים שסועדים יחד בשבת מגיפים את החלונות והווילונות, שאף אחד לא ישמע".
במקביל לכל זה ערכו בארגון בחודשים האחרונים ארבעה סקרי דעת קהל, והם הראו תוצאות מפתיעות למדי. "גילינו שהרוב הגדול כאן תומך בישראל ומבין מה היא עושה בעזה ולא תומך בהפגנות פרו־פלסטיניות, מה ששונה מאוד ממה שקורה בתקשורת או ברשתות החברתיות. הבעיה שלנו היא עם הרוב השקט שאינו מביע את דעתו. אלה שכל הזמן מוסיפים שמן למדורה מייצגים בין שישה לשבעה אחוזים מהאוכלוסייה", הוא מסביר. "מאז תחילת המלחמה הורחבו פעילויות ההסברה שלנו והמלחמה באנטישמיות פי עשרה, עם מסר שהבנו כבר מזמן שאנטי־ציונות היא האנטישמיות החדשה. אלה ששונאים את ישראל שונאים יהודים, וכל מי שמנסה להפריד בין הדברים פשוט מטעה או לא דובר אמת.
"אחת הפעולות שלנו הייתה מול אנשי מטא (פייסבוק), ובשיחות עם הממונה על המדיניות שלהם הסברתי לו שאם יש משפט שאם תשנה בו את המילה 'ציוני' ל'יהודי' משמעות המשפט לא תשתנה – תדע שאתה ניצב מול תוכן אנטישמי שפשוט מוגש בצורה אחרת. בנוסף אנחנו פועלים מול ארגוני זכויות האדם במטרה להסביר להם את הסיטואציה ולפעול להעברת המסרים שלנו.
"באוקטובר 1980 אירע בפריז הפיגוע הראשון, בבית כנסת ברחוב קופרניק. מטען חבלה שהתפוצץ בכניסה הוביל לרציחתם של ארבעה אנשים ופציעתם של 40. האירוע הזה הוביל להבנה שהקהילה היהודית צריכה לאבטח את עצמה, ומאז הוקם מערך שפועל עד היום בשיתוף הרשויות המקומיות, לאבטחת מרכזים יהודיים, בתי ספר ובתי כנסת. יש הורים שעומדים בכניסה לבתי ספר ומאבטחים שלנו עומדים בכניסה לבניינים, וברגע שיש חשד לבעיה מערבים את המשטרה או הצבא".
בשבוע הבא יתקיים הטקס השנתי לציון הפיגוע הקטלני במסעדת גולדנברג ב־1982, במתקפה שהוגדרה כחמורה ביותר כלפי יהודים מאז מלחמת העולם השנייה. בצהרי אותו יום נכנסו למסעדה שני מחבלים מארגון הטרור של אבו־נידאל, השליכו רימון רסס והחלו לירות לכל עבר. לאחר מכן יצאו החוצה והמשיכו לירות, עד שנמלטו במכונית משטרה. בפיגוע נרצחו שישה אזרחים, בהם שני אמריקנים, 9 נפצעו קשה ו־13 נפצעו קל. למרות הידיעה איזה ארגון אחראי לפיגוע נדרשו שנים רבות להגיע למפגעים, ולא פחות מ־32 שנה חלפו עד שנעצרו חשודים במעשה. ב־2015 הוצאו בצרפת צווי מעצר נגד חברים לשעבר בארגון, ולפני כארבע שנים הוסגר מנורווגיה וליד עבד אל־רחמן אבו זייד, אחד המפגעים.
נראה שהמצב בארץ לא עומד להשתנות בקרוב. יש פה חששות לעתיד?
"אנחנו לא יודעים מה צפוי לקרות עכשיו, והחשש הזה משותף לדעתי להרבה מקומות בעולם. כולם עוקבים בדאגה אחרי התפתחות העניינים. היה לנו כאן בקונסוליה הישראלית נציג דרוזי ממג'דל־שמס, שעשה עבודה נהדרת למען ישראל. כולנו התחברנו אליו מאוד, ועכשיו אנחנו מרגישים קשר ישיר לאסון שקרה אצלם. זה פשוט נורא".
נראה גל עלייה נוסף לישראל?
"קשה לדעת. הקהילה הצרפתית מחוברת מאוד לישראל. לרבים יש קרובי משפחה שם, וגם למי שאין, רוב הסיכויים שהוא ביקר בארץ – מה ששונה מקהילות אחרות כמו ארצות הברית למשל. אנחנו מרגישים קרובים מאוד אליכם, אבל אני תמיד טוען שעלייה צריכה להיות תוצאה של החלטה אישית ומתוך תשוקה לעשות את זה, ולא בגלל אנטישמיות. אני מקווה שהרשויות כאן ימשיכו לשמור על הקהילה שלנו בטוחה".
זהירות הכרחית
רובע המארה בפריז היה בעבר הרובע היהודי המרכזי והשוקק בעיר. גם היום, כשהפך לאזור קניות ובילויים יוקרתי ויקר, הוא עדיין מזוהה עם ההיסטוריה שלו בעיקר במדרחוב רוז'יה. שם, במרחק קצר מאוד אפשר למצוא כמה חנויות פלאפל, חלקן כשרות, לצד מאפיות כשרות הפועלות במקום מראשית המאה ה־20. אפילו הקבצן המקומי נראה כמו טוביה החולב.
ג'רום אנטלי, בעל מסעדה: "שמעתי על אנשים שנזרקו ממוניות, וגם על ישראלים שאיימו עליהם בסכין. כולנו עוברים את זה פה, וזו תקופה להיות דיסקרטיים יותר"
אחד המקומות המוכרים במדרחוב הזה הוא פלאפל קינג, שבנה את שמו ב־18 שנות קיומו כאחד הטובים והמוערכים בעיר, במסעדה שמגישה גם שווארמה, שקשוקה ומנות צמחוניות. תמורת 41 שקלים תקבלו פיתה ענקית רעננה וגדושה בכל טוב. "אנחנו גאים בפלאפל שלנו ומכינים אותו בטכניקה צרפתית קלאסית. אחרי הטיגון אנחנו מבשלים אותו פעם נוספת, מה שיוצר לו מעטפת פריכה, והפְּנים רך וטעים", מתאר הבעלים ג'רום אנטלי, שביקש שלא להצטלם.
"בכל פעם שיש מלחמה בישראל החיים של כל יהודי משתנים, רק שהפעם ההשפעה גדולה וחזקה יותר ומגיעה גם לעסקים. ברמה העסקית נפגענו עד עכשיו ברמה של עשרה אחוזים במכירות. אנחנו סובלים מחרם מצד חלק מהלקוחות המוסלמים שרגילים לאכול אצלנו, בנוסף לצרפתים שתומכים בפלסטינים ומגיעים אלינו ועושים פרובוקציות. יש כאלה שבאים ושואלים אם אנחנו ציונים, תומכי ישראל ונתניהו, והם מאוד גאים לעשות זה באזור שידוע כיהודי. זה מאוד מוזר בעיניי, כי כשהמזרח התיכון רגוע אף אחד פה לא מתעניין במצבם של הפלסטינים, אין החרמות, אין פוקוס על הקהילה שלנו. הפעם התחושה היא בהחלט שונה, וברקע יש פוליטיקאים בעלי עניין שמתדלקים את השטח".
עובדה מעניינת נוספת הקשורה לחנות הפלאפל הזו היא צוות העובדים שלו, המורכב מעובד מוסלמי מבנגלדש, אפריקני ממאלי וזרים נוספים, וכמה יהודים. "המקומיים בצרפת לא רוצים לעבוד קשה במסעדות אז חייבים להרכיב צוות זר בינלאומי", מסביר אנטלי, "הכלל הוא שלא מדברים אצלנו פוליטיקה. חלק מהעובדים בכלל לא מתעניינים בנעשה בארץ, ועד עכשיו לשמחתי המצב אצלנו בסדר גמור. יש לנו צוות טוב ונאמן שעובד איתנו שנים, וגם מודע למצב ודואג לבדוק כל הזמן אם יש משהו חשוד או בעיה כלשהי".
אולם, בשעה שהעסק של אנטלי מתנהל בסך הכול באופן יציב, נראה שבמה שקשור לחייו כיהודי בפריז התמונה שונה למדי. "הורדנו את המזוזות מהכניסה לבית ואת השם מתיבת הדואר, ואני לא מסתובב עם סממנים יהודיים", הוא משתף. "רציתי שהבן שלי ילמד באותו בית ספר כמו אחותו הגדולה, אבל נאלצתי להעביר אותו כי בשיעור של הבת אחד המורים אמר שהיהודים הם האחראים לרצח עם בעזה ושנתניהו הוא פושע מלחמה, ואף אחד במערכת לא ניסה לעצור את זה. הבת שלי היא היהודייה היחידה בכיתה והייתה צריכה לריב עם תלמידים מוסלמים, שעד אז היו חברים שלה".
אנטלי נחשף גם לתקריות שנאה כלפי יהודים ברחוב. "במו עיניי ראיתי לפני כמה חודשים כמה צעירים ערבים תוקפים יהודי מבוגר חובש כיפה ברובע התשיעי כשישבתי בבר ממול. מי שהציל אותו היה בחור שחום־עור גדול שנאבק בהם והבריח אותם. שמעתי על אנשים שנזרקו ממוניות, וגם על ישראלים שהגיעו משדה התעופה ונהג איים עליהם בסכין. לצערי יש עוד הרבה דוגמאות כאלה. כולנו עוברים את זה פה, וזו תקופה להיות דיסקרטיים יותר. רוב האנטישמיות מגיעה מהמסגדים, אפילו באלו שיש אנשי דת מודרניים ומתקדמים לכאורה. אני יודע את זה בוודאות ומכמה מקורות, והממשלה כאן לא עושה כלום לטפל בזה. במסגדים קוראים לפעול בדרכי הקוראן ולא על פי החוק הצרפתי. צריך לזכור ש־95 אחוזים מצרפת בטוחים ליהודים אבל השנאה מהקהילה המוסלמית היא לא סוד, וצריך לדבר על זה ולהיות מודעים וזהירים".
מיעוט קולני
בסיום הפגישה עם ג'רום נכנסתי למאפיית מרציאנו הסמוכה, מאפייה יהודית כשרה בסגנון יהדות ספרד, הפועלת ברובע מאז 1909. הניסיונות לדבר עם המוכרת עלו בתוהו בשל קשיי שפה, בעיה שנפתרה כשלקוח ותיק חובש כיפה בשם אלטמן, תושב השכונה כבר 45 שנים, נכנס לחנות. "בחוויה שלי החיים כאן לא השתנו מאז שבעה באוקטובר. אני עדיין הולך עם כיפה ברחוב וכך גם רב הבית כנסת שבו אני מתפלל. האזור הזה מאוד בטוח, הוא הפך לאזור הכי יקר בפריז, מה שגרם למשפחות רבות להתקשות לגור כאן ולעזוב והיום הוא פחות 'יהודי'", אומר אלטמן. "150 אלף יהודים, מחצית מהמספר המשוער שלהם בפריז, חיים היום ברובע ה־16, בשכונה שנחשבת ליהודית ביותר באירופה. תמצא שם מסעדות כשרות, בתי קפה, מאפיות, חנויות ובתי ספר, בתי כנסת, בתי מלון, מקוואות וכל מה שמתאים לחיים של קהילה יהודית".
רוברט אג'נס, מנכ"ל "קריף": "אנחנו מרגישים קרובים מאוד לישראל, אבל אני תמיד טוען שעלייה צריכה להיות תוצאה של החלטה אישית ומתוך תשוקה, ולא בגלל אנטישמיות"
באזור פגשתי גם את ורוניקה, יהודייה צרפתייה שחזרה לעיר אחרי כמה ימים שבהם שהתה מחוץ לה בשל הגבלות שנכפו על התושבים לקראת טקס פתיחת המשחקים האולימפיים. "הכול היה חסום, אי אפשר היה ללכת או לנסוע כרגיל, והייתי חייבת שקט מכל זה. אבל אני עדיין חושבת שהאולימפיאדה היא דבר טוב לפריז ולצרפת ואני שמחה לראות כאן אנשים שמחים שהולכים לתחרויות. בינתיים אני צופה רק בטלוויזיה אבל מקווה להגיע בימים הקרובים לתחרויות של ספורטאים ישראלים".
האם חל שינוי בחייך בחודשים האחרונים?
"אני לא מפחדת בדרך כלל, ומאז שבעה באוקטובר לשמחתי לא קרה לי שום דבר רע. אני עונדת את שרשרת המגן דוד שלי בכל מקום, נוסעת במטרו ולמזלי גם חיה באזור טוב ואין לי בעיה עם אף אחד. אבל החיים שלנו כאן כקהילה השתנו מאוד והחשש גדול. בת דודה שלי שחיה בפרבר שקט לא תיתן היום אפילו לשליח של אוכל להיכנס אליה הביתה, והיא גם שינתה את שמה באפליקציית אובר. אני עצמי מחקתי את האפליקציה כי אני לא אוהבת את הנהגים שלהם ולא בוטחת בהם ומעדיפה לנסוע בחברת מוניות מקומית שנהגיה עוברים הכשרה ראויה ומכירים את העיר היטב".
מערכות היחסים שלך עם חברים ומכרים נשארו כשהיו?
"לפני כמה שנים, בגלל אחד הקונפליקטים בישראל, ניתקתי לצערי קשר מכל החברים המוסלמים שלי. כמה מהם עדיין חברים שלי באינסטגרם, אם אפשר לקרוא להם חברים, ולפעמים הם כותבים לי הודעות ומבקשים שאסיר משהו שפרסמתי שתומך בישראל. אני מעדיפה לא לדבר איתם עכשיו כי אני יודעת שהשיחה לא תוביל לשום דבר חיובי. מצד שני, לקהילה שלי כאן יש קשר קרוב וחם עם הקהילה הקתולית בעיר ויש לי שם כמה חברים קרובים".
פוליטיקאים צרפתים קראו למנוע מהמשלחת הישראלית להגיע למשחקים בפריז. איך הרגשת?
"רק הקיצוניים מהשמאל הפוליטי קראו שלא לתת לאתלטים ישראלים להגיע למשחקים, אבל הם מיעוט קטן שעושה הרבה מאוד רעש אז שומעים על זה יותר", משתדלת ורוניקה להרגיע. "רוב הפוליטיקאים כאן כן בעד ישראל ובעד ההשתתפות במשחקים".
