"צריך לחקור את המדליף שבא לזעזע מדינה שלמה"

אתה יודע, אני אומר לניצב־משנה בדימוס אפרים ארליך, 'קרמשניט' זה משהו מתוק, רך, רב־שכבתי. זה ממש לא אתה. אתה לוחם שלא מתפשר ולא מוותר, ומתרגז מהר. אז מאיפה נדבק בך הכינוי הזה?

קרמשניט מחייך: "יש שתי גרסאות. לפי גרסה אחת, השם הזה מגיע עוד מילדותי בשכונת פלורנטין. גדלתי בבית של אבא ניצול שואה שהיה מתעורר בלילה בצעקות, ושל אימא ילידת הארץ. החיבור הזה ליווה אותי כל חיי. זה היה בית שבו שמרו תמיד גרוש לבן ליום שחור, והחיים היו די סגפניים. למדתי להיות עצמאי ועבדתי בקונדיטוריה מול הבית. בעל הבית היה קמצן ושילם לי חמש לירות ליום, אבל הרשה לי לאכול מהעוגות. החלטתי לסדר אותו, וכל יום חיסלתי לו איזה קרמשניט הכי יקר".

הגרסה השנייה, ממשיך ארליך, קשורה לשירותו בבסיס האימונים של המשטרה. "היה לנו טבח מרוקאי שההתמחות שלו הייתה 'עוגות חנק', שאם היו זורקים אותן על מישהו היו שוברים לו את הראש. הייתי מנדנד לו: 'דוד, בחייך, תעשה פעם איזה קרמשניט'… עד שהוא נשבר".

מתברר שגם את נטייתו הבולטת להיאבק בשחיתות ולנקות אורוות, נטייה שהביאה אותו למאבקים מתוקשרים עם צמרת המשטרה ולחסימת קידומו, הוא רכש בבית, בעקבות תאונת דרכים שבה היה אביו מעורב. שלושה שוטרים מסרו עדות שקר על מעורבותו, אך האב לא ויתר, התייצב למשפט וזכה, בעוד השוטרים ננזפו קשות על שקריהם. "על אנשי החוק חלה חובה להגיד אמת, חד וחלק. אם יש ספק, אז אין ספק. זה מה שמלווה אותי ורגיש אצלי כל השנים", מצהיר ארליך. "על המלחמה הזו שילמתי מחיר יקר בכל שנות שירותי".

אחרי 36 שנות שירות, פרש ארליך (58) מהמשטרה בתחילת 2018. "אני פורש בראש מורם למרות התלאות, עם מלוא הזכויות", הוא אומר. "לא סידרתי לעצמי אפיקי 'שלח לחמך' במהלך השירות".

כאשר נשלח למה שבעיני שוטרים נחשב 'גלות', לשרת במקומות מרוחקים או בשירותי הכבאות וההצלה, ניגב את הרוק וציית לפקודות. "הרבה אנשים אמרו לי 'מה אתה צריך את ההשפלה הזו? תפרוש כעת'. אמרתי להם שיש היגיון בדבריהם, אבל במבנה האישיות שלי, אם אשים על כף המאזניים את הייסורים של פרישה כעת, מול ייסורי הנפש שיהיו לי כאשר אחשוב שהם הכניעו אותי, אמרתי שלא יקום ולא יהיה. אתה מכיר את השיר של יהורם גאון, 'לא תנצחו אותי'? זה השיר שלי".

מיסטר איקס

רשימת ה"הם" שקרמשניט מכוון אליהם ארוכה. בשלב מסוים הוא הפך לסדין אדום לא רק בעיני פושעים ועבריינים, אלא בעיקר בעבור שוטרים וקצינים, כולל בדרגים הבכירים ביותר, שעשו הכול שביכולתם למנוע את קידומו ולפגוע בו.

"התגייסתי למשטרת ישראל מתוך אידאל. תקרא לזה ציונות. אבל רק כאשר מוניתי לתפקיד ראש מחלק המוסר, התחלתי להבין איפה אני חי. זו הייתה נקודת השבר שלי. נחשפתי לחיבורים בין בעלי בתי ההימורים הבלתי־חוקיים, שתל־אביב מלאה בהם, ובין קצינים ברמות הכי גבוהות במשטרה. בעלי הקזינו פעלו ללא הפרעה, וגרמו לאנשים שהגיעו בחליפות לצאת עם תחתונים וגופייה. אחרים כתבו מכתבים קורעי לב כיצד איבדו את כל רכושם. הבנתי מה צריך לעשות. מפשיטה אחת או שתיים בשבוע, עברנו לפשיטות ליליות קבועות על שלושה או ארבעה בתי קזינו. שיגעתי אותם.

"אחד מהם בא אליי בהצעה: 'הגיע הזמן שתדאג לעצמך ולמשפחתך'. אמרתי לו: 'תסתלק לפני שתקבל פצצה לפרצוף'. הדברים הגיעו לשיא כשאחד מבעלי הקזינו אמר לי: 'תרד ממני, ואדאג שתקבל דרגת תת־ניצב ותפקיד בכיר. רק תגיד מה אתה רוצה'. אמרתי לו 'בחייאת רבאכ, את מי שימנתם, למי עשיתם שיפוץ בבית?' במקום לקפוץ עליו, אמרתי לו 'תן לחשוב'. מיד דיווחתי למח"ש על ההצעה, אבל מהר מאוד הבנתי שהם ידעו במי מדובר ולא עשו דבר. היום גם אני יודע. מדובר בקצין גבוה".

כמה גבוה?
"גבוה. גבוה מעל הרי גלבוע", צוחק ארליך.

אתה גאה בתואר "חושף השחיתויות" שדבק בך?
"עזוב, זה שטויות. אני לא אוהב את התואר הזה. העניין הוא שאני לא יכול לעצום עין כאשר אני נתקל בשחיתות. מעולם לא טאטאתי מתחת לשטיח דבר. מה שמניע אותי זה כוח פנימי וחוסר יכולת להבליג על שחיתויות".

יכול להיות שמפחדים ממך, ומכאן ההתנכלויות? ראה כמה "גופות" מקרב עמיתיך השארת בדרך…
"הם מפחדים מהאמת. שיפחדו. מה אתה רוצה שאעשה? אלה הערכים שמנחילים לשוטרי משטרת ישראל".

לא התחילו לקרוא לך "מחסל המפכ"לים"? אחד מהם הצלחת כן להוריד….
"הוא זלזל בי ולא שעה לאזהרותיי".

קרמשניט מדבר על המפכ"ל לשעבר משה קראדי, שנאלץ לפרוש מתפקידו ב־2007 בעקבות דו"ח ועדת זיילר. אותה ועדה חקרה את פעילות המשטרה והפרקליטות בפרשת האחים פריניאן, וחשפה שחיתות בדרגים בכירים במשטרה. קרמשניט דיווח על הקשרים שבין בכירים במחוז דרום של המשטרה ובין משפחת הפשע פריניאן. הוא אף היה המקור העלום שכונה 'מיסטר איקס', בתחקיר 'עובדה' ששודר בפברואר 2005 וחשף את ממדי השחיתות.

המידע על הקצינים הסורחים במחוז דרום הגיע אליו כששירת כקצין המודיעין של מנהלת ההגירה. "כל המלעיזים שטענו שאני לא יודע כלום כי לא שירתי בדרום, הם חבורה של אנשים קטנים, נבזים וטיפשים", הוא מתרגז. "רציתי להתמנות למפקד ימ"ר דרום, אבל קראדי, מפקד המחוז, דחה אותי בנימוק של 'ריחוק מקום המגורים', למרות שאני גר ברחובות, כשקראדי עצמו גר בראשון־לציון. אתה מבין את זה?"

בהמשך ניסה להתמודד על שורת תפקידים ולקבל דרגת ניצב־משנה. "הגשתי בקשה לריאיון נוסף אצל קראדי במטרה לספר לו את כל הפרשה. רציתי להזהיר אותו על חומרת הדברים ולומר לו 'אתם כולכם הולכים להיקבר בחיים. לא ישתקו לכם'. הוא זלזל בי לאורך כל הדרך. חיברתי מסמך מדויק והגשתי לו ולשאר הנוכחים בחדר. הוא החל לקרוא ולהחליף צבעים. לפתע שאל: 'תגיד, קרמשניט, אתה מקליט אותי?'".

ארליך מפסיק לדבר וקם ממקומו. נראה כי זיכרונות השיחה הטראומטית עם קראדי צפים אצלו מחדש. לעיני יושבי בית הקפה הנדהמים שבו ישבנו, הוא החל פותח את כפתורי חולצתו. "כך עשיתי", הוא ממחיש. "הורדתי את החולצה ואמרתי לו 'תבדוק. אין לי מה לפחד'".

"אמיר גור (אז מפקד ימ"ר דרום; מ"ט) ניסה לדחוף את החקירה, אבל לא עשו עם זה כלום. הלכתי לכולם, ליוסי שריד, לגילה פינקלשטיין, למיכאל איתן, לעוזר השר לביטחון פנים, אבל גם היועץ המשפטי לממשלה לא עשה כלום. אחרי שצחי בן־אור (השוטר שפעל בשירות משפחת פריניאן ורצח את העבריין פנחס בוחבוט; מ"ט) נרצח במקסיקו, אמרתי לעצמי שחייבים לעשות משהו. דיווחתי למח"ש ובמקביל פניתי לאילנה דיין. זה בער בי, ופעלתי שזה לא יטואטא מתחת לשטיח. רק משהתחילו לפמפם את הנושא בתקשורת, החליט השר לביטחון פנים גדעון עזרא להקים את ועדת זיילר".

תרבות שקר

ארליך היה אחד העדים המרכזיים בוועדה, והוא הופיע בפניה אחרי שפרקליט המדינה העניק לו חסינות מפני העמדה לדין משמעתי ופלילי, והבטיח שלא יהיו כלפיו התנכלויות בגין עדותו. הופעתו נעשתה בחשאיות, בדירתה הפרטית של חברת הוועדה נורית שניט. בתום עדות מפורטת, נאמר בפרוטוקול, הודה לו השופט זיילר במילים חמות: "מגיע לך יישר כוח על כך שדרבנת והפעלת את כל הגלגלים שבסופו של דבר אפשרו חקירה יותר מאמירה (כך במקור)".

אריה אבנרי ז"ל, ראש תנועת אומ"ץ, כתב למבקר המדינה כי "עדותו של קרמשניט לפני הוועדה, או עצם מסקנות הוועדה ליתר דיוק, הביאו לטלטלה עזה בצמרת משטרת ישראל. תוצרי אותה טלטלה לא פסחו מאז ועד היום, בהתבטאויות בוטות שיצאו נגד הקצין בתקשורת. תחת ההזדהות כ'בכירים במשטרה' או 'מקורבים למפכ"ל' נאמר בין היתר שארליך בוגד, שצריך היה להוריד לו את הלשון כשהיה קטן, שהוא ירה לעצמו ברגל, שהוא שרוף במערכת ואין לו עתיד במשטרה".

אומרים עליך שאתה אוהב תקשורת.
"המשטרה היא זו שחיברה אותי לתקשורת. היו מפנים את הכתבים אליי, אולי בגלל שאני צבעוני ומעניין. הנה אנחנו יושבים פה בריאיון. אז גזרתי קופון, אז מה? אמרו לי שאני מדליף. איזה מדליף? הכול מקנאה וצרות עין".

גם בפרשת הבנק למסחר נתקל קרמשניט בקשר של שתיקה, שהגביר את תסכולו. בידיו היה מידע על גניבות הכספים של אתי אלון בעבור אחיה עופר מקסימוב, והוא דיווח על כך לממונים עליו במזכר שכתב כמעט שנה לפני שהפרשה התפוצצה. "לא עשו עם זה כלום", הוא טוען.

איך אתה מסביר את זה שהמידע לא טופל?
"ענייני אגו. במקום לטפל בעניין ביחידה המרכזית, העבירו אותו למפלג ההונאה שלא עשה דבר. אגב, המקור שמסר לי את המידע האשים אותי בשחיתות כיוון שראה ששום דבר לא מתקדם, וסבר שאני חלק מהטיוח".

הגיבוי שמקבלים השוטרים הופך לעיתים להיות חיפוי. האם לדעתך המשטרה מושחתת?
"בשום פנים ואופן לא. יש בעיה בדי־אן־איי של תרבות שקר מעת לעת. אנחנו, אנשי המשטרה, מחזיקים בידינו כוח רב. את הכוח הזה צריך לנצל עם המוח. אני לא אוהב שהשוטרים משתמשים כל הזמן בסעיף 'תקיפת שוטר'. לא צריך לעשות מכל זבוב פיל. אולי בגלל שהייתי מתאגרף בצעירותי, אני יודע להפעיל את הכוח בצורה מושכלת. "פעם הגיע מידע שלדירה מסוימת בתל־אביב הגיעו מאות כדורים", מתאר קרמשניט מקרה המבטא עיקשות משטרתית שאינה במקומה. "עצרנו את בעל הדירה על סחר בסמים, אבל הוא טען שאלה בכלל כדורים שאביו שלח לו מארה"ב כדי לטפל במחלתו הנפשית. מפקד היחידה אמר לי: 'לא מעניין אותי. בדקנו בחומר מיוחד, שנתן אינדיקציה שמדובר בקוקאין'. הלכתי לבית מרקחת, ושם רכשתי כדור כזה ב־50 שקל. ביקשתי שיבדקו את הכדור באותם אמצעים, והפלא ופלא, האינדיקציה הראתה שגם הכדור הזה הוא קוקאין. אמרתי להם: 'אם תכניסו אותו לכלא, הוא יגמור על חבל. מצבו הנפשי רעוע'. לא עניין אותם. רק אחרי ששלחו את החבילה למטה הארצי הגיעה תשובה שלא מדובר בסמים".

לציבור יש אמון במשטרה?
"אין היום חשש ללכת ברחוב, אבל האמון הוא בערבון מוגבל. כדי לזכות באמון הציבור צריך לתת שירות טוב ומקצועי יותר. אדם שמתלונן על פריצה מצפה שהניידת תגיע, גם אם הגנב כבר ברח לכל הרוחות. אם הניידת הייתה מגיעה ולוקחת את קורבן העבירה לסיבוב, גם אם הסיכוי לתפוס את הגנב הוא אחד ל־100 אלף, האזרח ירגיש שיש התייחסות. הבעיה היא שדברים רבים אינם זוכים להתייחסות. ראה את פרשת ענבל עמרם (נרצחה בפתח־תקווה ב־2006, ובית המשפט קבע שהיה ניתן למנוע את הרצח אם המשטרה לא הייתה מתרשלת בטיפול בתלונה על היעדרותה; מ"ט). היה זלזול מוחלט שגזל את חייה. או פרשת יוסף סלמסה, אותו צעיר אתיופי ששוטרים חשמלו אותו בטייזר ללא צורך כאשר חשדו בו בפריצה, דבר שלא היה ולא נברא, ולאחר מכן הוא התאבד. השוטרים העידו עדות שקר, ואיש לא מיצה עימם את הדין. אז אתה מדבר איתי על אמון הציבור?".

קרמשניט הוא חסיד של גישת "שפשוף הסוליות", כלומר הסתובבות בשטח ועבודה בשיטות מסורתיות. בעיניו, הסתמכות היתר על הטכנולוגיה מופרזת לעיתים. "אבל אני נחשב ענתיקה", הוא מודה. "פעם בלשים היו מסתובבים ברחובות. היום אני לא רואה את זה. זה חשוב גם לנראות וגם לתחושת הביטחון של הציבור. הטכנולוגיה, רשת המצלמות, בדיקות די־אן־איי ואמצעי העיקוב תורמים לגילויים, אבל עבריין 'עתיק' שלא משתמש בטכנולוגיה, אם לא יעשה טעויות – יצליח להתחמק".

מהמשטרה לכבאות

אחד האנשים שקרמשניט מתקשה לסלוח להם עד היום הוא המפכ"ל לשעבר דודי כהן, שבמקום לקדמו לדרגת סגן־ניצב שלח אותו לשרת בחברון כסגן מפקד המרחב. סוגיית העברתו של קרמשניט לחברון הגיעה עד שולחן ועדת הפנים של הכנסת ואחר כך לבג"ץ. השופטים דחו את העתירה בנימוק שלא מצאו חוסר סבירות קיצוני בהחלטה, תוך שהם מציינים כי אין בידיהם כלים לבדוק את הפרשה הסבוכה.

דודי כהן זכר כנראה לקרמשניט גם את פרשת קלטת המהירות, שהביכה אותו כראש אגף חקירות מודיעין באגף התנועה. "כשהוא בא לבקר, ביקשו ממני להכין תצוגה של יכולות האגף. החלטתי להפתיע עם 'תצוגת תכלית' של מעקב אחריו. אלא שבשש בבוקר התקשרה חוליית המעקב, נלהבת כולה, ודיווחה שצילמה אותו נוהג במהירות 180 קמ"ש". הסרטון הגיע לתקשורת אחרי שצורף לעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון נגד המפכ"ל, על ההתנכלויות כלפי קרמשניט.

ב־2007 קיבל קרמשניט את 'אות הלוחם בשחיתות' מהתנועה לאיכות השלטון, בעקבות מעורבותו בחשיפת פרשת פריניאן. לטענתו הדבר השפיע על קידומו שעוכב שוב ושוב, ורק ב־2013, בהתערבות מבקר המדינה, התנועה לאיכות השלטון, תנועת אומ"ץ ובסיועו של פרקליטו פיני פישלר, הוענקה לו דרגת ניצב־משנה. גם על הקידום הזה נאלץ "לשלם". הוא "הושאל" מהמשטרה לרשות הארצית לכבאות והצלה כדי לעמוד בראש אגף המודיעין שם. קרמשניט ספג את ההשפלה והתייצב לתפקידו החדש. "בשלב הזה הייתי מוכן לשרת גם בחברה קדישא. הסתכלתי על המשפחה והפנסיה, והם היו חשובים לי".

באוקטובר 2013, בשלהי תקופת כהונתו של יוחנן דנינו כמפכ"ל, פרצה 'פרשת הניצבים'. בתוך 16 חודשים סיימו את תפקידם בצמרת המשטרה שבעה ניצבים. חלקם נחשדו בעבירות מין, והבולט בהם ניצב ניסו שחם. אחרים, כגון מפקד להב 433 מנשה ארביב וברונו שטיין, נחשדו בשחיתות.

זה הפתיע אותך?
"מה פתאום. זה מה שקורה כשאנשים מסוימים מגיעים לדרגות בכירות. זו בושה וחרפה".

שלוש שנים שירת ברשות הכבאות. לדבריו, זה היה בזבוז זמן מוחלט. בינתיים התמנה מפכ"ל חדש, רוני אלשיך, שזימן אותו לריאיון אישי. על פי פרוטוקול הריאיון, כאשר קרמשניט סיפר על ההתנכלויות, נענה על ידי המפכ"ל: "ניתן לקבל בהבנה את ההתייחסות אליך". "מוזר מאוד", אומר קרמשניט. "אמנם כך נכתב בפרוטוקול, אבל זה כלל לא נאמר בפגישה. אחרי שהצבעתי על הזיוף הבטיחו מלשכת המפכ"ל לתקן, אבל עד היום לא עשו זאת. נראה לי שאלשיך לא רצה אותי במשטרה, זה נכפה עליו על ידי השר גלעד ארדן".

בסופו של דבר נמצא לו מקום באגף התנועה: "המציאו בשבילי תפקיד הזוי של 'פרויקטור לחיזוי תאונות דרכים'. תפקיד כל כך חשוב, עד כדי כך שהוא בוטל ביום שבו יצאתי לחופשת השחרור".

אין צדיקים

אלשיך הוא אכזבתו הגדולה. "היו לו 60 תפקידי ניצב־משנה פנויים. לא ביקשתי תפקיד יוקרתי, אלא כזה שהולם את כישוריי. מילא היחס אליי, אבל כשנכנס לתפקידו הכריז שלא יתייחס לתלונות אנונימיות. ומה הוא עושה עכשיו למי שמדווח? תוקע לו את הצורה".

בפרשת אום אל־חיראן, מאשים ארליך, נכשל אלשיך באופן מוחלט. "כל בר־דעת, מבין שהייתה שם תקלה. איך אתה מעז להצהיר מיד שמדובר במחבל מתועב? איזה מסר אתה משדר לשוטרים? גם אם אתה הפנאט הגדול ביותר לטובת עם ישראל, אם אתה לא בא עם אמת נקייה, אתה לא ראוי לעמוד בראש הארגון הזה. הוא כנראה רגיל מהשב"כ שחצי זה מרגלים והשאר מחבלים".

גם בפרשת רוני ריטמן והקצינה צ' שהתלוננה כי הטריד אותה, מטיל קרמשניט את האשמה על אלשיך. "הוא אבי אבות הצרה הזו. הוא לא ספר את בג"ץ כשהשופטים ביטלו את החלטתו להשאיר את ריטמן בתפקיד מפקד להב 433. במקום להתייחס ברצינות לתלונה של צ' ולמנות אותו לתפקיד אחר, תראה מה הוא עושה. אני מאמין לה. ריטמן עשה טעות, אבל הטעות הגדולה יותר הייתה כאשר התעקש להילחם נגדה ויצא בבושת פנים".

לדעת ארליך, בפרשה הזו אין צדיקים. "זה נבלה וזה טריפה. אני לא יודע אם היו יחסים רומנטיים בין גיא ניר ובין צ', אבל הוא בוודאי ידע על סיפור ההטרדה זמן רב, ושמר אותו לרגע המתאים".

האם נראה לך ראוי שהמשטרה תחזיק מסמך סודי כמו מסמך יצחקי, ובו מידע על עבירות לכאורה שביצעו חברי כנסת ואישי ציבור, כדי להשתמש בו "ביום פקודה" במידת הצורך?
"לא כל ידיעה הופכת להיות חקירה, ולא כל חקירה הופכת לכתב אישום. חובתה של המשטרה לקבל מידע. המידע נאגר, וצריך להיבדק אם יש בו בשר. במקרים רבים מידע מתאמת אחרי זמן רב. בעוד כמה שנים יקום פתאום איזה עד מדינה כמו בפרשת 512 (הפרשה שהובילה לקריסת ארגוני הפשע המאורגן ולמאסרו של יצחק אברג'יל ועוד 17 פושעים, התאפשרה לאחר 10 שנות חקירה ועדותו של עד מדינה; מ"ט) ואז המידע יצטלב. זו טכניקה מקובלת. ראש אגף החקירות ניצב מני יצחקי, אדם מסודר מאד שאני מכיר מהימים שהייתי סגנו בימ"ר תל אביב, ביקש לרכז את המידע. אבל חמור מאוד שמישהו שומר אותו ומחכה לעיתוי המתאים".

ראה מקרה גל הירש, שברגע שנמסר על הכוונה למנותו למפכ"ל צצו חשדות מאי־שם וטרפדו את המינוי…
"זה באמת מטריד מאוד ועצוב מאוד. מעבר למסמך יצחקי, צריך לחקור את מי שהדליף את המידע שבא לזעזע מדינה שלמה. אני יודע שמי שהדליף את המסמך הוא זה שעסק בהכנתו, ועשה זאת ביום שהיה נוח לו".

מיהו?
קרמשניט מסרב לגלות במי מדובר.

כיום מתגורר ארליך ברחובות עם אשתו אילנה. להם ארבע בנות ושלושה נכדים.

היית נותן לילדיך לשרת במשטרה?
"הבת שלי משרתת בגאווה גדולה. היא שוטרת טובה לא בגלל שאני אבא שלה".

נראה אותך בפוליטיקה?
"חס ושלום. אין בכוונתי להיכנס לדרעק הפוליטי בשום אופן".

בימים אלה הוא עובד על הוצאת רישיון לאוטובוס, כדי להוביל סיורים במוקדי פשע בתל־אביב יחד עם ידידו העיתונאי בוקי נאה. הוא מספר כי הוצע לו להשתתף בתוכנית "הישרדות" והוא שוקל זאת ברצינות. אף שאינו דתי, הוא פוקד את בית הכנסת פעמיים בשבוע ובשבת. "אני עומד מול ארון הקודש ומתפלל לריבונו של עולם 'תן לי את תעצומות הנפש לדעת לעמוד מול השונה".

תגובות

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "לא נותר לנו אלא להצר על תחושותיו הקשות והלא מוצדקות של הקצין, ששירת בארגון נאמנה משך שנים ארוכות. עם כל ההערכה על שירות רב שנים, אכיפת החוק לא הייתה תלויה מעולם בקצין בודד זה או אחר, בכהונתו או בפרישתו. אין בכוונתנו להתייחס לרכילות זולה, רק נזכיר למי ששכח את העובדה כי אותו הקצין זכה להערכת הפיקוד הבכיר וקודם בדרגה לפני מספר שנים.

"עוד נזכיר כי מפכ״ל המשטרה הנוכחי והשר לבט״פ, הם אלו שדווקא החליטו על החזרתו למשטרה מהרשות הארצית לכבאות והצלה, כך שתחושותיו כלפי העומד בראש הארגון ודאי לא עומדות במבחן המציאות. יותר מתמוה בעינינו כי שיבוצו של קצין משטרה בתפקיד בכיר במערך התנועה, העושה לילות כימים במאבק הנחוש בתאונות הדרכים למען שלומם של אזרחי ישראל, נתפס בעיניו כשולי. חרף בחירתו של אפרים להטיל רפש בארגון ששימש לו כבית למעלה מ־30 שנה רגע לאחר פרישתו, אנו מעריכים את שירותו ארוך השנים ומאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו וחייו".

בכל הנוגע לפרשת אום אל חיראן נמסר: "בתום הבדיקה הממושכת שנערכה בנושא נקבע ע״י הפרקליטות כי שוטרי משטרת ישראל פעלו על פי חוק ולא עלה בחקירה כל חשד לפלילים. עוד עולה כי ממצאי חקירת מח"ש הולמים באופן מלא את ממצאי התחקיר הראשוני שבוצע בשטח על ידי משטרת ישראל. עובדה זו לא תשתנה גם נוכח דברי הבלע המושמעים ע״י אדם שלא מכיר ולא היה מעורב כלל בתהליך הבדיקה מרגע קרות הארוע ועד סיום הבדיקה – כאחרון הוגי הדעות".

בכל הנוגע לפרשת הקצינה צ׳: "כפי שציינו פעמים רבות בעבר, תיק החקירה של מח״ש בגין התלונה כנגד ניצב ריטמן הועבר לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה, שקבע כי אין מקום לפתוח בהליך פלילי, תוך כך שהיועמ״ש לממשלה ציין את הבעייתיות במסכת הראיות. המפכ״ל פעל לאור החלטת בג״צ ואנו מכבדים את ניצב בדימוס ריטמן, שבחר לאחרונה לפרוש מהארגון אחרי שירות ממושך ומשמעותי. הטענות המושמעות כאן כלפי המשטרה והעומד בראשה, הן מופרכות ואין להן שום בסיס עובדתי. החזרה עליהן, על ידי בעלי אינטרסים, בכל מדיה אפשרית, שוב ושוב, לא תהפוך אותן לאמת".

רנ"צ בדימוס משה קראדי ורנ"צ בדימוס דודי כהן מסרו כי אין להם עניין להגיב.