שופטי בג"ץ, יצחק עמית, אלכס שטיין וגילה כנפי שטייניץ הורו בפסק דין שניתן היום (ג') על מחיקת עתירת ארגון לביא, אשר ביקש להורות לשר המשפטים להעמיד לדין משמעתי את שופט בית המשפט העליון חאלד כבוב.
בפסק הדין קבעו השופטים כי מדובר בעתירה מוקדמת, וזאת לנוכח העובדה שהשר לוין טרם קיבל החלטה בנושא: "כלל הוא, כי מקומה של הביקורת השיפוטית הוא לאחר קבלת ההחלטה המנהלית. כפועל יוצא מן הכלל האמור, בית משפט זה אינו נוהג להידרש לעתירה המוגשת בטרם קיבלה הרשות המוסמכת החלטה סופית בסוגיה מושא הדיון לגופו של עניין".
"הטעם לכך הוא", המשיכו השופטים, "שלא ניתן לקיים ביקורת שיפוטית על תוכנה של החלטה שטרם ניתנה, ואף ייתכן כי ההחלטה הסופית שתתקבל על-ידי הגורם המוסמך תייתר את הדיון בסוגיה, ולמצער תסייע בחידוד המחלוקת בין הצדדים באופן שיביא לייעול הדיון… בענייננו, כפי שנלמד מתגובתה המקדמית של המדינה, טרם התקבלה החלטה על-ידי המשיב 1 (שר המשפטים יריב לוין – ש"פ), ואין בנימוקי העתירה כדי להעלות טעם המצדיק התערבות שיפוטית מוקדמת בשיקול דעתו של המשיב 1 כגורם המוסמך להחליט בדבר".
עוד קבעו השופטים כי העתירה מקדימה את זמנה גם בהיבט של מיצוי הליכים: "כידוע, חובת העותרים למצות הליכים אינה דרישה פורמלית גרידא הנקובה בזמן, אלא מדובר בתנאי מהותי שנועד לוודא כי בטרם פנייה לבית משפט זה, תובא הסוגיה שעל הפרק לפני הרשות המוסמכת, ותינתן לרשות שהות מספקת לגבש את עמדתה בנושא – הכל לפי טיב העניין, מידת מורכבותו ודחיפותו: 'הפנייה לבית המשפט תיעשה רק מקום שאחר מיצוי הסעד המנהלי באופן הולם בנסיבות העניין, תשובת הרשות מקימה לדעת העותר עילה להגשת עתירה לבית המשפט'".
"בענייננו", סיכמו השופטים, "זמן קצר לאחר שניתנו החלטות הנציב עליהן מיוסדת עתירתה, מיהרה העותרת לפנות למשיב 1 בדרישה כי יגיש קובלנה נגד המשיב 2 (השופט חאלד כבוב). לנוכח מהות הסוגיה העומדת על הפרק, שעניינה נקיטת הליך משמעתי נגד שופט, אין בחלוף הזמן עד לפניית העותרת למשיב 1, כמו גם בחלוף הזמן עד להגשת עתירתה, כדי עמידה בחובתה ליתן שהות מספקת למשיב 1 לגבש את עמדתו בנושא".
נציין כי השר לוין עצמו לא טען שמדובר בעתירה מוקדמת, וטענה זו הועלתה בתגובה לעתירה רק בשמה של היועצת המשפטית לממשלה. מטעמו של השר לוין נמסר לבג"ץ כי על בית המשפט לדחות את העתירה אך מן הטעם ש"בקשת העותרת נמצאת בליבת שיקול הדעת וסמכותו של המשיב 1 ואין עליה ביקורת שיפוטית", וככל שטעם זה לא יתקבל כבסיס לדחיית העתירה, אין לו התנגדות כי העתירה תתקבל.
למרות זאת, השופטים בחרו להתעלם במפורש מעמדה זו. בפסק הדין כתבו השופטים כי "לא נעלם מעינינו כי המשיב 1 טוען בתגובתו כי החלטתו האמורה חסינה מכל ביקורת שיפוטית, אולם לנוכח מסקנתנו כי מדובר בעתירה מוקדמת, לא ראינו צורך להידרש לטענה זו במסגרת העתירה שלפנינו".
עתירת ארגון לביא הוגשה בעקבות מספר מקרים בהם קיבל נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אורי שהם, תלונות שהוגשו נגד השופט כבוב. בין ההפרות שקבע השופט שהם: קבלת החלטה שיפוטית בניגוד עניינים חמור הנוגע לילדיו של השופט, מתן אפשרות לשימוש בדמותו לצורך קידום המשרד הפרטי של בתו, מסירת מידע לא מדויק לנציב תלונות הציבור על שופטים במהלך בירור התלונות והשתתפות באירועים בעלי אופי מסחרי תוך הפרת כללי האתיקה החלים על שופטים.
ארגון לביא טען בעתירה כי למרות חומרת ההפרות וריבויין, שר המשפטים בחר להתעלם לחלוטין מהממצאים ומהחלטות הנציב. לטענת ארגון לביא, התנהלות זו יוצרת אפליה פסולה ביחס למקרים אחרים בהם הוגשו קובלנות נגד שופטים בדרגות נמוכות יותר, ואף הובילו להדחתם, בגין הפרות פחותות בחומרתן.
