שלוש ילדות שנרצחו, שני פצועים אנוש, שמונה ילדים שנדקרו, קרוב ל-400 עצורים בכ-20 ערים ומלחמה על זהותה של בריטניה – כל אלו עמדו במרכזו של גל ההפגנות האלימות שהציפו את בריטניה בשבועיים האחרונים.
לאחר שבועיים מתוחים במיוחד, שלשום (ב') בירך דוברו של ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, על דעיכת הפרות הסדר, אך למרות זאת המשטרה נותרה בכוננות גבוהה בשל תרחיש סביר שלפיו הן יתחדשו כבר בימים הקרובים.
מה גרם לגל המחאות האלימות בבריטניה, הגורמים שהובילו אליהן, מה אסור לממשלה הבריטית לעשות כדי למנוע אירועים דומים בעתיד והטענות על קשר לישראל – הכל בכתבה שלפניכם.
החשוד המיידי
ב-29 ביולי התרחש אירוע דקירה בסדנת יוגה וריקוד לילדים בעיר סאות'פורט שבממלכה המאוחדת. הדוקר רצח שלוש ילדות, פצע שני מבוגרים באורח אנוש ועוד שמונה ילדים – מתוכם חמישה במצב קשה. זמן קצר לאחר המתקפה החלו להתפשט ברשתות החברתיות שמועות לגבי זהותו של התוקף, ונטען שהוא מהגר מוסלמי.
כבר למחרת התגודדו מפגינים רבים מחוץ למסגד בסאות'פורט במחאה על הרצח האכזרי לאחר שסברו בעקבות אותם פרסומים כי הרוצח מוסלמי. את ההפגנה הובילו חברים במספר ארגוני ימין קיצוני שתקפו שוטרים, הציתו ניידת משטרה ותקפו את המסגד. למעלה מחמישים שוטרים נפצעו במסגרת ההתפרעויות.
בניגוד לנוהג לפיו לא מפרסמים זהות עצורים קטינים, פרסמה המשטרה הבריטית הודעה לפיה התוקף הוא אקסל רודקובאנה, נער בן 17 יליד ווילס המגיע ממשפחה נוצרית, אך ללא הועיל. יתכן כי העובדה שרודקובאנה אינו מוסלמי ובעצמו נולד בבריטניה לא הספיקה לפורעים, מפני שהוא בן למהגרים מרואנדה. ייתכן שבנקודה הזו הרוביקון כבר נחצה, והאמת לא היוותה שיקול.

בימים הבאים התפשטו המהומות לכ-20 ערים נוספות באנגליה ובצפון אירלנד, לרבות לונדון, ליברפול, מנצ'סטר, סטוק ובלפסט. בסנדרלנד הוצתה תחנת משטרה וכתוצאה מכך נפצעו שלושה שוטרים ויום לאחר מכן התעמתו תקפו המפגינים עסקים בבעלות מהגרים ובתי מלון בהם שוהים מבקשי מקלט והתעמתו עם שוטרים ואנשי ארגוני זכויות אדם וקבוצות אסלאמיות, שיצאו לרחובות בתגובה להפגנות. ארגונים פרו-פלסטיניים קפצו גם הם על ההזדמנות, הפגינו נגד ישראל והתעמתו גם הם עם המפגינים נגד ההגירה.
עיקר הפרות הסדר נמשכו עד ל-5 באוגוסט, כאשר באותה נקודה נעצרו 378 פורעים. עם זאת, מספר התפרעויות התרחשו גם לאחר מכן ובמוצאי השבת האחרונה נפצעו בניוטאון 10 שוטרים כתוצאה מבקבוקי תבערה שהושלכו לעברם. ההפגנות האלימות אף הביאו את מלזיה המוסלמית להוציא אזהרת מסע לבריטניה.
האשמת המקרבן
בהקשר המחאות האלימות בבריטניה ניתן לדבר על הקלות שבה עשויות חדשות כזב לשבות את לב ההמון ולשלהבו כנגד אויב שקרי וכן עד כמה קשה לתקן בדיעבד את הנזק שיוצרות פייק-ניוז, בבחינת אבן שטיפש אחד זורק לבאר גם אלף חכמים לא יוכלו להוציא. עם זאת, העניין המרכזי שטמנו בחובן הפרות הסדר בממלכה היה האמוציות שמעוררת סוגיית ההגירה בבריטניה והסיבות להן.
חשוב לומר זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים: גם ללא האלימות שכללו אותן הפגנות, לא הייתה כל הצדקה להמשיך ולהאשים את המוסלמים בבריטניה בדבר שעשה נער אחד שבכלל אינו מוסלמי. עם זאת, כמו שאמר מזכ"ל האו"ם על טבח 7 באוקטובר – ההפגנות הללו לא הגיעו בוואקום. היה ניתן לומר שמדובר בהאשמת הקורבן, אלא שהקורבן במקרה הזה הוא המקרבן במקרים רבים אחרים.
בשבע השנים האחרונות ביצעו מוסלמים, רבים מהם מהגרים ובני מהגרים, 13 פיגועים בבריטניה, לרבות מתקפת הטרור בלונדון ב-2017, בה נרצחו 8 בני אדם ו-48 נפצעו, ופיגוע דקירה נגד קשיש בן 70 באוקטובר האחרון במחאה על המלחמה בעזה. בנוסף, בתקופה זו סוכלו בבריטניה לפחות שישה פיגועי טרור שתכננו מוסלמים, כולל ניסיון לרצוח את ראש הממשלה לשעבר תרזה מיי, ואחד נוסף להפציץ בית חולים בלידס אשתקד. למעשה, כמעט כל הפיגועים והניסיונות לפיגועים בשנים הללו בבריטניה הגיעו מצד מוסלמים.

תיוג ההפגנות כ"אסלאמופוביה" מדויק, אך לא במשמעות של שנאת מוסלמים, אלא במובנה המקורי ביוונית של המילה "פוביה", פחד (במיתולוגיה היוונית, "פובוס" הוא אל הפחד).
הפחד מעליית האסלאם בבריטניה הייתה הגורם המרכזי בהצלחתה של מפלגת רפורמה בבריטניה של נייג'ל פראג', שהטיקט המרכזי עליו רצה היה ההתנגדות להגירה לאחר שהמפלגה השמרנית נכשלה באופן קולוסאלי בטיפול בבעיה במשך 14 שנות שלטונה.
דוגמה אחת לביטוי הפחד הפושה בבריטניה מההגירה מאפריקה והמזרח-התיכון ניתן למצוא במאמר שפורסם בטלגרף, אחד העיתונים המובילים בממלכה, במאי האחרון, תחת הכותרת "גל הפשע של מהגרים באירופה מגיע לבריטניה: עלינו להיות כנים ביחס לסיכון שגבולותינו הפרוצים גורמים לנו לחוש פחות בטוחים".
"כמעט בכל מדינה במערב אירופה שאוספת נתונים כאלה בנושא", נכתב במאמר, "מהגרים לא מערביים וצאצאיהם הם בעלי ייצוג יתר נרחב בפשע אלים. בדנמרק, קבוצה זו מהווה 9 אחוזים מהאוכלוסייה, אך בין השנים 2021-2010, היוותה 25 אחוזים מהרשעות הפשיעה האלימה במדינה". במאמר נכתב גם כי "מחקרים רבים הראו שעוני אינו גורם לפשע, למרות שיש מתאם גבוה ביניהם".
הטלגרף הביא נתונים דומים ביחס למדינות נוספות באירופה, כפי שעשינו גם אנחנו במקור ראשון ביחס לשוודיה, צרפת ומדינות נוספות.
הטיפול נכשל, החולה מת
בבריטניה מבקרים בחריפות גם את טיפול הרשויות בעבריינים שנתפסו. בסקר שערכה מועצת המחקר של ממשלת בריטניה נמצא כי רק 40 אחוזים מהציבור סומך על המשטרה, כאשר ב-2017 עמדו שיעורי האמון על 62 אחוזים. במסמך רשמי של הפרלמנט הבריטי נקבע כי אחת הפרשות המרכזיות לירידה באמון במשטרה הייתה רצח כפול שביצע מהגר מוסלמי מאפגניסטן בשם ג'נבאז טאנים ב-2018.
ב-2022 נציבת הקורבנות בבריטניה קבעה כי פשעים יומיומיים לא מטופלים היטב, בעוד 68% מהבריטים חשו שהמשטרה "ויתרה לחלוטין על ניסיון לפתור פשעים כמו גניבה מחנויות ופריצות". דו"ח של משרד המשפטים מאותה שנה מציין שלמשטרה אין די כוח אדם.
גם בתי המשפט בבריטניה לא חפים מביקורות בעניין. כך למשל במקרה של מוהיסונאת' צ'ודורי, מוסלמי ממוצא בנגלדשי, שב-2017 דקר שוטרים תוך שהוא צועק "אללה אכבר". בית המשפט זיכה אותו מפעולת טרור והרשיע אותו בעבירה במדרג נמוך של ניסיון לבצע פעולת טרור. לאחר כשנה בכלא השתחרר, חזר מיד לתכנן פיגועים בבריטניה וב-2019 נתפס והפעם נכלא למאסר עולם.

כפי שכתב הובס בלויתן, במצב הטבעי, בהיעדר ריבון שמרתיע את התושבים לפגוע זה בזה, הפחד (או הפוביה) מכך שאדם אחר יפגע בי ידחף אותי לתקוף אותו קודם, בבחינת "הקם להורגך – השכם להורגו". ביטויי השנאה כלפי מוסלמים בגל ההפגנות היו בלתי מוצדקים, אך הם לא נולדו יש מאין. הבריטים הרגישו שהריבון: הממשלה, המשטרה, בתי המשפט אינם שומרים עליהם והונעו על-ידי הפחד.
רבים מאלה שהובילו את ההפגנות האלימות בבריטניה עשו זאת מטעמים גזעניים גרידא, אבל לשלטונות הבריטיים שגינו אותן בצדק אסור לברוח למקום הנוח של תיוג ההפגנות כ"גזענות" ובכך לפטור אותן בהינף יד. על סטארמר וממשלו להבין שמדיניות ההגירה המקילה מדי בבריטניה והטיפול הבלתי מספק בפשיעה מצד מהגרים ומוסלמים היו הכר הפורה שאפשר לרגשות הניציים כלפיהם לפרוח וגרמו לאלפים לצאת לרחובות ואם הם רוצים למנוע ממקרים כאלה להישנות – עליהם לטפל בבעיה מהשורש ולהשיב לאזרחי בריטניה את תחושת הביטחון.
יש את מי להאשים
בניגוד לפלסטינים שכידוע לעולם לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות, נראה כי האנטישמים לעולם לא מחמיצים הזדמנות לטפול האשמות על היהודים.
מספר דמויות בולטות בימין-הקיצוני בבריטניה, שידעה זינוק עצום בתקריות אנטישמיות מאז ה-7 באוקטובר, האשימו את ישראל בכך שהובילה לפרוץ המהומות מתחת לפני השטח. דיוויד מילר, אקדמאי לשעבר שפוטר מאוניברסיטת בריסטול בבריטניה בשל הפצת קונספירציות אנטישמיות, טען כי ישראל הובילה את המהומות כנקמה בבריטניה על כך שביטלה משלוחי נשק לישראל. לדבריו הצטרף הראפר הבריטי "Lowkey", שבנובמבר הוציא את השיר "פלסטין לעולם לא תמות".
ד"ר אנדראס קריג, פרופסור בקינגס קולג' בלונדון, טען כי המפגינים הם תוצר של חתרנות מצד ישראל, יחד עם רוסיה וסין, חברותינו הקרובות כידוע. כמה נוח שתמיד יש את מי להאשים.