שופט בית המשפט לענייני משפחה בצפת, איתי כרמי, דחה בקשה שהגיש אב להעביר את בתו מגן ילדים נעדר מיגון, הפועל ללא ממ"ד, לגן ילדים הפועל עם ממ"ד. הורי הילדה, שהתגרשו, התקשו להגיע להסכמה על המקום שבו תלמד הבת, ובית המשפט נאלץ להכריע בסוגיה. לאחר שנקבע כי הילדה תלמד באותה מסגרת שבה למדה בשנה שעברה הגיש האב בקשה חדשה: הגן שבו אמורה הילדה להתחיל את שנת הלימודים איננו ממוגן ואין בו ממ"ד, ועל כן יש להעביר את הילדה לגן ילדים אחר.
השופט כרמי פתח בקביעה שלא מדובר במחלוקת בנושא חינוך, אלא בסוגיה אחרת לגמרי, "הבקשה שלפניי עשויה להטעות כאילו נעוצה המחלוקת בשאלה של חינוך. הרי מדובר בסכסוך סביב המסגרת החינוכית שבה תבקר הקטינה בשנת הלימודים הקרובה, אלא שאין זו מחלוקת הורית בסוגיות חינוך כלל וכלל. המבקש אינו עותר לשינוי המסגרת מתוך שיקולים פדגוגים, זרם חינוך, איכותו או מידת התאמתו לקטינה. הוא אף אינו טוען בזכותה של החלופה שהציע, במובנים אלו. כל טענתו היא, כי הגן אינו ערוך לאיומי ארטילריה. הדבר נלמד, בין היתר, מעמדת האב לפיה הוא אדיש לאיזה מהגנים (החלופיים בסביבה) תירשם הקטינה, וכל מחשבתו נתונה להבטחת שלומה ובטחונה".
"הַמְשָׂגַת המחלוקת ככזו הנוגעת לביטחונה של הקטינה, מעצבת את מערך השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון את הסוגיה, מתוך עקרון העל של טובתה", הוסיף השופט, והבהיר כי הקו המנחה בשאלות של ביטחון הוא עמדת גורמי המקצוע: "בשאלה זו, של מיגון אזרחי וביטחון, סברתי כי בית המשפט אינו מחליף את גורמי המקצוע האמונים על שלום הציבור וביטחונו. גופי הביטחון מוחזקים כמי שפועלים בשגרה, ודאי בעת חירום, למפות את גורמי האיום, לבחון את מוכנות העורף, בדגש על מוסדות חינוך, בתי חולים, בתי אבות וריכוזי אוכלוסייה. המלצות נמסרות לציבור ואף חזינו בפינוי אזורים שהוגדרו בסיכון כמו גם בסגירת מוסדות חינוך בימי לחימה".
"לא אכחד, פעילותם של גופי הביטחון לעולם אינה מחליפה אחריות אישית. טוב ונכון להישמע להוראות פיקוד העורף, אך חשוב והכרחי להפעיל ביקורת אישית, לגלות ערנות, לזהות ולהתריע מפני פרצות מיגון ולהימנע מכל סיכון מיותר. בסוף, ואולי בהתחלה, הכול שאלה של איזון עדין מתוך מטרה למקסם שגרה במינימום סיכון", הסביר השופט את המורכבות.
לדבריו, "במקרה שלפניי, חששו של האב לשלומה של הקטינה מובן וטבעי. מאבקם הקהילתי של הורי הגן, כמשתקף מהנספחים שצירף, למען פתרון מהיר ובטוח עבור הילדים, ודאי אינו תורם לתחושת הביטחון. עם זאת, לא מצאתי בחומר שהוגש לבית המשפט כל מסמך רשמי, מאת גורם מקצועי, שיש בו כדי להיעתר לבקשה. חזקה על גורמי הביטחון, כי בכל מקרה שיחייב זאת, ינחו את הציבור בהתאם, ואף יורו על סגירת מוסדות חינוך ושהיית הילדים במרחבים מוגנים בביתם. חווית המציאות (ותרגומה) היא יחסית ומוטת תפיסה. ככזו היא אינה מהווה אמת מוחלטת ותקפה. הורים, נשואים או בנפרד, עשויים לתפוס אחרת את המציאות ולנקוט תהליך שונה לקבלת החלטות. בדרך כלל, הורים בנפרד, שאינם מצליחים לגבש הסכמה, מפלסים דרכם אל בית המשפט לצורך פתרון המחלוקת. כך עשו גם הצדדים שלפניי, אלא שמקרה זה אינו מקרה להכרעת בית המשפט כבקשת האב".
בהמשך לקביעה זאת פירט השופט כרמי את הסיבות לכך שבית המשפט איננו צריך להכריע במחלוקת הזו, "ראשית, האב מבקש לשנות מצב נתון. כלומר, השגור והקבוע הוא לימודי הקטינה בגן, כדי לשנות זאת (בפרט כה קרוב לתחילת שנת הלימודים) יש לשכנע בצורך חיוני של ממש; שנית, אין כל מניעה, לעת הזו, מצד גופי הביטחון להמשיך ולהפעיל את הגן; שלישית, בגן לומדים ילדים רבים אחרים. מרגע שהגדרנו את השאלה ככזו המנותקת משיקולי חינוך, הרי שבמובן הביטחון – טובתה של הקטינה אינה שונה מטובתם של יתר חבריה לגן – ואוסיף, מהמסמכים שהוגשו עולה הרושם כי ההורים פועלים יחדיו למען מיגון ויישום פתרונות אבטחה אף מעבר לדרישותיו (המידיות) של פיקוד העורף; רביעית, בית המשפט אינו מחליף את האחריות ההורית (בשונה ממעורבות נחוצה להבטחת טובת הילד). אם נביט על טובתה של הקטינה, מגיל רך מאוד היא נמצאת באותה מסגרת. המקום מוכר לה היטב ומהווה חלק מסביבתה הבטוחה (הן מצד גורמי החינוך וחבריה לגן והן מצד הסביבה הפיזית ומתקני הגן). יש להניח כי שמירה על יציבות והמשכיות תשרת ותבסס את תחושת הביטחון והמוגנות של הקטינה; חמישית, כפי שאמרנו, העניין אינו חינוכי אלא בטחוני. כרגע חלוקים ההורים בשאלה האם הגן מספיק בטוח עבור הקטינה. זוהי שאלה חשובה שעל ההורים להציב לעצמם ולבחון היטב. באין הסכמה, שאלה זו – ככזו – אינה שאלה לבית המשפט להכריע בה, שכן לא יהיה סוף לדבר.
במילים אחרות, אם ההתלבטות ההורית נעה בין שני קצוות העונים על דרישות פיקוד העורף והוראותיו, כאשר כל קצה נטוע עמוק בתחום הסביר, והמחלוקת נגועה ביַחְסוּתָנוּת (רלטיביזם), כאשר אין כל השפעה ישירה, באיזה מן הקצוות, על טובתה של הקטינה – בית המשפט לא יתערב במחלוקת".
"הבקשה נדחית אפוא, הקטינה תמשיך ותבקר באותו גן, גם בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה", חתם השופט כרמי.
