המשפט "אולי היום, אולי מחר, אולי בעוד שבוע" מלווה את ההמתנה הדרוכה של תושבי ישראל לתגובה האיראנית לחיסולים של רמטכ"ל חיזבאללה בביירות וראש הזרוע המדינית של חמאס בטהרן. בזמן שהאויב משלים את הכנותיו למתקפה אפשרית, בחיפה – שחיזבאללה סימן כיעד מרכזי – כבר מתכוננים לתרחיש הגרוע ביותר: ירי נרחב של כאלף רקטות ביום לתקופה ממושכת, לצד מטחי טילים מדויקים וכטב"מי נפץ.
זרוע התקשורת של חיזבאללה הפיצה לפני כחודשיים תיעוד של חיפה והקריות ממעוף ה"דוכיפת", כטב"ם הריגול שמפעיל ארגון הטרור. בצילומים תועדו בין השאר בסיס חיל הים בחיפה, ספינות טילים, מפעל רפאל, מתקני כיפת ברזל, מחסני רקטות ואתרים ביטחוניים נוספים, לצד אתרי קניות אזרחיים גדולים ושכונות מרובות אוכלוסין. הצבא תגבר, כחלק מהיערכותו, את ההגנה האווירית במרחב. בנוסף הופעלו גם אמצעים לשיבוש שירותי מיקום, המקשים על הניווט ברחובות חיפה בה במידה שהם מקשים על היכולת של חיזבאללה לפגוע במדויק ביעדים בכרמל ובסביבותיו.
מכל האמוניה של חברת חיפה כימיקלים היה במשך שנים רבות יעד עיקרי מוצהר לפגיעה מצד האויב. בשנת 2016, ביום השנה למותו של עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה ו"מספר 2" בארגון, נשא ראש הארגון חסן נסראללה נאום פומבי שבו טען כי "מכל האמוניה הוא פצצת האטום שלנו". לפי הערכות מומחים, פגיעה ישירה במכל הייתה עלולה להביא למותם של אלפים מתושבי חיפה והקריות.
המכל, שהכיל כ־12 אלף טונות אמוניה, היה חשוף לפגיעה ישירה, אך לאחר מאבק ארוך ובעקבות החלטת בית המשפט העליון והחלטת המשרד להגנת הסביבה הוא נסגר סופית בספטמבר 2017 ועבר דרומה. אלא שתושבי המפרץ עדיין לא יכולים לנשום לרווחה, כי אמוניה לא הייתה החומר המסוכן היחידי שאוחסן באזור מפרץ חיפה. כ־2.5 מיליוני טונות של כ־1,500 חומרים מסוכנים, כולל ברום, כלור, גז פחמימני מעובה (גפ"מ) ואתילן, עדיין מאוחסנים במפרץ, ועלולים להיות מקור לסכנה בעת מלחמה.
בצה"ל מודעים כנראה למידת הסכנה. במפקדת הצפון של פיקוד העורף הורו בתחילת החודש למפעלים המצויים בטווח הירי הרקטי מלבנון לרוקן את מצבורי האמוניה והחומרים המסוכנים שהם מחזיקים. אחד מהם הוא מפעל הגלידות שטראוס של יוניליבר בעכו, שנאלץ להפסיק את ייצור הגלידות בשל הפסקת השימוש באמוניה. לצידו יש עוד 27 מפעלים המרוחקים עד 40 קילומטרים מהגבול, שקיבלו הנחיה לצמצם למינימום את כמות החומרים המסוכנים שהם מחזיקים. לפי המידע שבידינו, מפעלים אחרים הנמצאים במרחק דומה מהגבול לא קיבלו הוראה כזאת.
בעיריית חיפה, אגף הביטחון ושירותי החירום השלים לאחרונה את התקנתה של מערכת המאפשרת פתיחה מרחוק של כל המקלטים הציבוריים בעיר בשעת חירום. במקביל, העירייה נערכת לתרחיש של הפסקות חשמל ממושכות באמצעות התקנה של גנרטורים במקלטים ציבוריים ובמקלטי בתי ספר. עד כה הותקנו יותר משלושים גנרטורים, שיאפשרו אספקת חשמל רציפה גם במקרים של הפסקות חשמל ארוכות. בחניונים תת־קרקעיים שהוכשרו כמרחבים מוגנים בשעת חירום הותקנו נתבים אלחוטיים לטובת התושבים שיתפנו אליהם.
שני תרחישים
לא קל לחיפאים לשכוח את התקדים הקשה של מלחמת לבנון השנייה, אז שיגר חיזבאללה מאות רקטות כבדות לתחומי העיר. שמה של תחנת הרכבת "השמונה" בעיר התחתית מנציח את נרצחי המאורע הקשה ביותר בעיר במלחמה ההיא – פגיעה קטלנית של רקטה כבדה, שהרגה שמונה עובדים במוסך הרכבת בעיר.
נסראללה טבע אז את הביטוי "בעדה־בעדה חיפה" ("מעבר־מעבר לחיפה"). אולי כוונתו הייתה להדגיש את המילה "מעבר", אבל הוא בכל זאת הזכיר את "חיפה". גם הפעם עלולה העיר לעמוד במוקדה של מתקפת טילים ממושכת.
קשה לנבא באיזו מטרה בעיר יבחר חיזבאללה, אך טל בארי, ראש מחלקת המחקר של מרכז עלמא לחקר אתגרי הביטחון בצפון, מבקש להבחין בין שני תרחישים: מתקפת נקמה ומלחמה כוללת. "אם חיזבאללה יבחר לתקוף את חיפה בנקמה נקודתית, הוא ככל הנראה יבקש לפגוע ביעד כלכלי, אזרחי או צבאי בעיר, למשל הנמל האזרחי, שדה התעופה או אחד המפעלים הביטחוניים.
"אבל במלחמה כוללת ההערכה היא שכל השטח מקו חיפה וצפונה יהיה במוקד המתקפה. יש לצבא הטרור הזה יכולת לשגר טילים ורקטות לכל חלקי הארץ, ועל הנייר הם יכולים להגיע גם עד אילת. אי אפשר לדעת אם הם יעשו שימוש באמצעים הללו. ההערכה הסבירה היא שבמשך כעשרה ימים חיזבאללה ישגר מלבנון כ־3,000 פצצות מרגמה, רקטות, טילים וכלי טיס בלתי מאוישים ביום.
"לא כולם יפגעו במטרתם. אחוז מסוים יהיו שיגורי נפל, אחרים ייפלו בשטח לבנון ואחרים ייורטו. אבל חלק ניכר יפגעו, וזו לא תהיה כמות קטנה. לפי הערכתנו, במלחמה כוללת יהיה קשה לנהל שגרת חיים בשבוע־שבועיים הראשונים בכל השטח שמצפון לחיפה, וגם בחיפה עצמה".
אל"מ במיל' יאיר זילברמן, מנהל אגף ביטחון ושירותי חירום בעיריית חיפה, אומר שהוא נערך לתת מענה לתרחישים החמורים. "במלחמת לבנון השנייה נורו לעיר כ־300 רקטות, ומאה מהן פגעו. בתרחיש של מלחמה כוללת אנחנו מדברים על שיגור של מאות רקטות ביום.
"כדי להתמודד עם מצב כזה הגדלנו פי שלושה את מקומות המיגון הציבוריים, הכשרנו חניונים בבנייני משרדים כמחסות המוניים, ודאגנו שבכל מחסה יהיו גנרטור ורשת אלחוטית. תרגלנו גם אספקת מזון לחניונים הללו. בזמן אמת נפתח גם בתי ספר וגנים ציבוריים ממוגנים לקליטת התושבים.
"עלולות להיות הפסקות חשמל בעיר, ולכן פרשנו גנרטורים בחלק ניכר מהמיגונים הציבוריים. כחלק מלקחי 2006, לכל אזור בעיר יש מפקדה, ויש מרכז ניהול משברים ראשי שירכז אליו את כל המידע וינהל את העיר במצב חירום. אנחנו נערכים לרע ומתפללים לטוב".
עינת קליש־רותם, ראש העיר הקודמת, החלה מיזם להשמשת מקלטים של בניינים פרטיים. האם המיזם הזה נמשך גם תחת ראש העיר הנוכחי, יונה יהב?
"קיבלנו תקציב ייעודי ממשרד השיכון, ובאמצעותו שיקמנו ושיפצנו מקלטים משותפים באזורים חלשים מבחינה חברתית־כלכלית. תקציב נוסף אמור להגיע בקרוב להמשך תהליך השמשת המקלטים".
לא עוזב את העיר
יוסי אלמגור (45) התגורר בעיר בזמן מלחמת לבנון השנייה. "לא היה נעים להיות אז בחיפה ובקריות. הרבה מאוד אנשים התפנו מהעיר ומהצפון בכלל. גם ההורים שלי, שגרים בקריות, התפנו לתל־אביב. אישית לא עזבתי את העיר. גרתי אז בכרמל, שהיה מחוץ לטווח הטילים של חיזבאללה, ולמרות שלא הייתה אז כיפת ברזל לא חששתי – כי רוב הטילים נפלו בעיר התחתית ובשכונת הדר. עכשיו המצב שונה, גם כי האיום נעשה הרבה יותר מוחשי ונרחב, וגם כי היום אני גר באזור מועד יותר לפורענות, על צלע ההר שפונה צפונה".
אבל אלמגור לא חושש. "דאגתי לקנות כמה שישיות מים ואוכל, כמו שהנחו בפיקוד העורף, אבל לא שיניתי את שגרת החיים שלי", הוא אומר. "אני מאמין שאם תהיה מתקפה נקודתית, אלך לחדר המדרגות, שהוא אזור מוגן יחסית. אם זו תהיה מתקפה ממושכת יותר, יש לנו מקלט בקרבת מקום. אם זה יהיה ממש רציני, אנסה להתפנות למתחמים שהעירייה הכשירה לשהייה ממושכת. בעיניי, להתפנות מהעיר זו לא אפשרות סבירה, מה גם שאם תהיה מתקפה גדולה, כנראה בערים אחרות לא יהיה בטוח יותר".
בשכונת מגוריו יש אוכלוסייה מגוונת: חרדים, עולים מאתיופיה, עולים מרוסיה ואזרחים ערבים. רק ממ"דים אין שם. "מרגישים שיש בעיר פחות תנועה של אנשים, וגם המוכר בשווארמה אמר שיש לו פחות לקוחות", אומר אלמגור, "אבל לא בטוח שזה נובע מחשש ממתקפה אלא מכך שעכשיו אמצע אוגוסט וכולם במזגנים".
אתה מרגיש שהעיר שלך מוכנה למלחמה?
"כולם עושים מה שצריך ומתכוננים. בתחילת המלחמה הקימו פה את 'שכנים לשעת חירום', מיזם מתנדבים בחסות העירייה. הכשירו אותנו להגיש עזרה ראשונה ולבצע פעולות כבאות והצלה כדי שנוכל לתת מענה ראשוני. במקביל השמישו את המקלטים הציבוריים וציידו אותם, הכשירו חניונים לקליטה של תושבים רבים, וגם בתי החולים של העיר מתכוננים לעבוד במתכונת חירום.
"אי אפשר להפוך את המדינה לבונקר. עשו כבר כל מה שאפשר לעשות, ועכשיו מחכים. אני מאוד מקווה שכשהמלחמה תתחיל, לצה"ל יהיו מספיק אמצעים כדי להפחית את האיום הרקטי ולהעביר את המלחמה במהירות לשטח האויב. זה כבר לא בידינו, אבל לתחושתי מצב ההמתנה הזה גרוע לכולנו. עדיף כבר להיות תחת מתקפה, ולא רק לחכות לה".
