שופטי בית המשפט העליון, יוסף אלרון, אלכס שטיין וגילה כנפי שטייניץ, דחו הבוקר (א') את ערעורו של מוחמד ג'עברי, אשר הורשע בעבירות של המתה בקלות דעת, הצתה וגרימת חבלה חמורה, לאחר שהצית את בית המלון 'יפו 60'. בשריפה נפגע באורח אנוש רונן עוז ז"ל כשנכנס לחזר להציל את שני ילדיו, ובני משפחתו נפגעו אף הם. לאחר שלושה חודשים בהם היטלטל בין חיים למוות נפטר רונן עוז.
בכתב האישום הואשם ג'עברי בעבירות של רצח, הצתה וחבלה בכוונה מחמירה, אך בית המשפט המחוזי הרשיע אותו כאמור בעבירות חמורות פחות: המתה בקלות דעת, הצתה וחבלה חמורה, לאחר שנקבע כי העבירה בוצעה מתוך יחס של קלות דעת ולא של אדישות, וכן שלא הוכח שההצתה בוצעה תוך כוונה מיוחדת להסב מום או נכות למי מבאי המלון.
הרקע להצתה היה פיטוריו של ג'עברי מעבודתו במלון וזעמו בעקבות כך על בעלת בית המלון. בשעה 1:35 לערך נכנס ג'עברי לבית המלון דרך כניסתו האחורית, כאשר במועד זה שהו במלון 61 אורחים, ובהם גם בני משפחת עוז שהגיעו למקום כדי לחגוג את יום הולדתו של האב, רונן. ג'עברי נטל עגלת ברזל שבתוכה היו גלילי נייר טואלט רבים ומגבות, והצמיד אותה לארון החשמל על מנת שההצתה תפגע בתשתית החשמל והאינטרנט של המלון. לאחר מכן הצית את נייר הטואלט בכוונה ליצור שריפה שתדליק את ארון החשמל, כשהוא יודע שהיא תפגע גם באורחי המלון. לאחר שווידא כי האש התלקחה, יצא במהרה דרך היציאה האחורית, והשליך את הסווטשרט, המכנסיים והמצתים בקרבת מקום כדי לטשטש את עקבותיו. בעקבות מעשיו, ארון החשמל הוצת, האש אחזה בשטיחי הרצפה והחלה להתפשט יחד עם עשן רב לעבר החדרים. האורחים ששהו בקומה שבה פשטה האש החלו לנוס על נפשם.
רונן עוז, ששהה במלון יחד עם רעייתו ושני ילדיהם, נפגע אנושות לאחר שניכנס אל החדר על מנת להציל את הילדים. לוחמי האש הצליחו לחלצו, כשהוא סובל מכוויות בדרגה 2 על פני 65% משטח גופו ומכוויות בדרגה 3 בפלג גופו התחתון. לאחר שאושפז במצב אנוש במשך כ-3 חודשים כשהוא מורדם ומונשם, הוא נפטר. רעייתו ובתו סבלו מכוויות בדרגה 2 בגפיים העליונות והתחתונות; בנו סבל מכוויה בדרגה 1 בכף רגלו השמאלית; וכל בני המשפחה סבלו משאיפת עשן מרובה והיו מאושפזים למשך תקופה ארוכה. עוד נפגעו משאיפת עשן שוטר שהגיע למקום כדי לחלץ את הלכודים וכן כ-14 אנשים נוספים מאורחי המלון. ארון החשמל נשרף כליל ולרכוש באזור מוקד השריפה נגרם נזק רב.
על אף העבירות הפחות חמורות בהן הורשע קבעו שופטי בית המשפט המחוזי כי יש להחמיר בעונש המאסר שנגזר על ג'עברי, ודנו אותו ל-12 שנות מאסר בפועל, שכללו גם הפעלה של מאסר על תנאי בן 4 חודשים שהוטל עליו בתיק אחר. עוד נגזרו עליו, 6 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי בסך 250,000 ש"ח ליורשיו של רונן עוז ז"ל שיועברו לידי רעייתו; ופיצוי בסך 100,000 ש"ח לרעייתו ולשני ילדיו. בעקבות כך ערער ג'עברי הן על חומרת העונש והן על גובה הפיצוי, בטענה שאלו גבוהים מהמקובל, אולם בית המשפט העליון דחה את הערעור.
"על פי כתב האישום המתוקן, בשעת ביצוע המעשה שהו במלון 61 אורחים. כ-14 מתוכם נפגעו משאיפת העשן. אך קשה מכולן היא הפגיעה במשפחת עוז – שבסך הכול חפצה לחגוג יחדיו את יום הולדתו של המנוח. לא זו בלבד שעל בני המשפחה להתמודד עם הפגיעות הפיזיות שנגרמו להם כתוצאה מהשריפה שפרצה במקום, עליהם לחיות יום-יום את אובדנו של המנוח, אב המשפחה. התסקירים שהוגשו בעניינם קשים לקריאה. מטעמי צנעת הפרט, אסתפק בכך שאציין כי הלב אינו יכול להישאר אדיש למקרא מסכת האירועים הקשה, הייסורים הרבים, הכאב והסבל שהיו מנת חלקה של המשפחה כולה; כאב וסבל פיזיים, ולא פחות מכך, פגיעה נפשית אשר החלה בציפייה כי המנוח יחלים בתקופת אשפוזו הממושכת, המשיכה בימי ההלוויה והשבעה, ומאז לא חדלה מללוותם, שעה-שעה, רגע-רגע", כתב השופט אלרון.
לדבריו, "לאמור עד כה מתווספים התכנון שקדם לעבירות וחלקו היחסי של המערער בעשייתן. מעשיו של המערער בוצעו על רקע פיטוריו מעבודתו בבית המלון והסכסוך בינו לבין בעלת המקום. כנקמה על כך, תכנן היטב את ביצוע ההצתה ואת האופן שבו יטשטש את עקבותיו. יתר על כן, התכנון שקדם למעשה לא נעשה על ידי המערער לבדו – אלא בסיועם של שני נאשמים נוספים שנרתמו למזימתו הנפשעת. חלקו של המערער ב"מערך העברייני" שהוציא לפועל את העבירות דנן, עולה לאין שיעור על חלקם של יתר הנאשמים. מכאן שאת טענותיו המבקשות להיתלות בפערים כאלה ואחרים בין העונש שנגזר עליו לבין העונש שהושת על יתר הנאשמים – יש לדחות מכל וכל".
השופט אף הוסיף כי "הרפורמה בעבירות ההמתה אינה מצדיקה, כשלעצמה, הקלה בעונשו של המערער; העונש שנגזר עליו אינו סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת, והוא עולה בקנה אחד עם עמדת המחוקק ביחס לחומרת העבירות שבהן הוא הורשע; נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של המערער מלמדות גם הן כי המקרה שלפנינו מחייב ענישה אשר תהלום את חומרת מעשיו ותוצאותיהם. בראי כל אלו, העונש שנגזר על המערער הוא עונש ראוי, ועל כן אין כל עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי".
בסיום פסק הדין הוסיף השופט אלרון פניה לבני משפחת עוז, ובמיוחד לבת שדיברה במהלך הדיון בפני השופטים, "בטרם סיום, אבקש להפנות מילים אחדות למשפחת המנוח, ובפרט לבתו שהביעה בפנינו את כאבה וכאב משפחתה במהלך הדיון. ההליך המשפטי כרוך, מעצם טיבו, בריחוק מסוים בין השופט היושב בדין לבין הבאים בשעריו של בית המשפט. אין פירוש הדבר כי דבריהם של הצדדים להליך, ובמיוחד אלו של נפגעי עבירה, חולפים ליד אוזנו של השופט כלא היו. ההפך הוא הנכון: דברים אלו חודרים עמוקות לליבו של השופט. וכאלו היו דברי בת המנוח אשר הדהדו באולם בית המשפט. הצער והכאב שמלווים אותה ואת משפחתה מאז אותו יום נורא, קשים הם עד מאוד. לא נותר לי אלא לקוות כי בסיום ההליכים הפליליים בעניינו של המערער, יהיה כדי להקל על התמודדותם היום-יומית, גם אם במעט".
