"בספר החדש שלי אני מצטט חבר טוב מישראל, ד"ר אדי כהן, יליד לבנון", מספר ד"ר מתיאס קונצל בשיחה מביתו שבהמבורג, גרמניה. "יש לאדי כחצי מיליון עוקבים בטוויטר, מכל רחבי העולם הערבי. ביקשתי ממנו פעם לכתוב פוסט בערבית עם השאלה 'מה אתה חושב על אדולף היטלר'. תוך דקות בודדות הפוסט קיבל מאות תגובות. הוא תרגם לי את ארבעים התגובות הראשונות, וכמחצית מהן ביטאו יחס חיובי מאוד: 'גיבור', 'האיש הכי אמיץ בעולם', 'הוא עשה רק טעות אחת, שלא הרג את כל היהודים', ועוד התבטאויות ברוח זו.
"תאר לך שבמדינה מערבית, צרפת לדוגמה, יעשו סקר דעת קהל, והמונים יביעו תמיכה עזה בהיטלר ובמה שהוא מייצג. זו תהיה שערורייה עולמית, אבל מאחר שמדובר בעולם הערבי, זה עובר ללא ביקורת. הפופולריות האדירה של היטלר ברחוב הערבי היא תופעה ידועה לכל מי שמכיר את המזרח התיכון. גם במדינה כמו מצרים, שיש לה הסכם שלום עם ישראל, רבים קראו את 'מיין קאמפף'. אחרי 1945, הנאציזם הפך לסמל מוחלט של רוע ברוב חלקי האנושות, והשם היטלר עורר כל גינוי. בעולם הערבי, לעומת זאת, הוא נותר דמות נערצת ואהובה. לא שמו לב לכך מכיוון שכולם היו עסוקים במלחמה הקרה, שחילקה את העולם לגוש סובייטי וגוש אמריקני".
ד"ר מתיאס קונצל (69) הוגדר לא אחת כחוקר החשוב ביותר של האנטישמיות בעולם המוסלמי של ימינו, ואם להיות ממוקדים יותר: השפעתה של האידיאולוגיה הנאצית על האנטישמיות המוסלמית במזרח התיכון ועל הזרמים הרדיקליים של האסלאם הפוליטי ובהם תנועת האחים המוסלמים. ספרו האחרון, שיצא לאור השנה וזמין לעת עתה בגרמנית ובאנגלית, מהווה מעין סיכום של שלושים שנות מחקר: "נאצים, אנטישמיות אסלאמית והמזרח התיכון: המלחמה הערבית נגד ישראל ב־1948 והתגובות למלחמת העולם השנייה".
ציינת שתנועת "האחים המוסלמים", שהענף הפלסטיני שלה הוא חמאס, ספוגה באנטישמיות נאצית. תסביר.
"אתה רק צריך לקרוא את אמנת חמאס מ־1988, ואתה מוצא שם בדיוק את הסיסמאות שהנאצים הפיצו במהלך מלחמת העולם השנייה דרך שידורי הרדיו שלהם בערבית", קונצל מתאר התרחשות היסטורית שאיננה מוכרת כל כך. "כאשר תחנת הרדיו הנאצית בשפה הערבית החלה את שידוריה, הרדיו היה כלי תקשורתי חשוב ביותר. מכיוון ש־80% מהאוכלוסייה בארצות ערב הייתה אנאלפביתית, הרדיו היה הדרך הטובה ביותר להשפיע על אנשים. הנאצים יצרו תוכניות רדיו מצוינות, וזה היה אטרקטיבי. כל שידור התחיל עם פסוק מהקוראן, והיו שם שידורי חדשות, ראיונות עם דמויות מוכרות בעולם הערבי, וגם מוזיקה ערבית פופולרית כמו שיריה של אום כולתום.
"במשך שש שנים מיליוני ערבים האזינו בכל ערב, באמצעות הטכנולוגיה המתקדמת של התקופה, למסרים הנאציים שנעטפו באצטלה מעין־דתית מוסלמית. אין ספק שהדברים חלחלו עמוק, זה שינה משהו בתודעה. בעיניי החלוקה ברורה מאוד: המזרח התיכון שלפני השידורים של הנאצים לעולם הערבי, והמזרח התיכון שאחריהם".
אתה מציין בספר שאפילו חומייני הצעיר האזין באיראן לרדיו הנאצי.
"כן. הרדיו אכן שידר בניבים שונים של השפה הערבית, אבל היו לו גם גרסאות בפרסית, בטורקית ואפילו בהינדית. כך שחומייני היה מסוגל להאזין לו בשנת 1938, כשהוא עצמו היה בן 40. כל ערב הוא אסף סביבו חברים כדי להאזין לשידורים של הרדיו הנאצי. חומייני אומנם לא אהד את גרמניה הנאצית, אבל מהקטעים האנטישמיים ברדיו הוא בהחלט נהנה".
הספר שלך על פיגועי 11 בספטמבר נפתח באנקדוטה מדהימה: הראשון שחשב על מטוסי התאבדות שיפגעו במגדלים בניו־יורק לא היה אוסמה בן־לאדן, אלא אדולף היטלר.
"הרעיון הזה תועד ביומנים של אלברט שפאר, האדריכל האישי של היטלר ואחד האנשים הקרובים אליו ביותר. הוא מספר איך היטלר התלהב מהרעיון של מטוסים מתאבדים שייכנסו בגורדי שחקים בניו־יורק, שהנאצים כינו אותה 'מרכז יהודי עולמי'. חשבתי שזו פתיחה טובה לספר, כדי להראות את הלך הרוח מאחורי סוג זה של חשיבה שמקורה בנאציזם. אתה לא רוצה רק להרוג אדם אחר או לנצח בקרב, אלא 'לפטור את העולם מהרוע'. הנאצים אפילו החלו בבנייתו של מטוס בשם 'America bomba', כדי לממש את הרעיון הזה.
"גם בתודעה של אנשי אל־קאעידה, ניו־יורק נתפסה כ'מרכז של יהדות העולם'. המחבלים אפילו רצו לפגוע באזור היהודי בניו־יורק לפני שהחליטו לפגוע במרכז הסחר העולמי, אבל הפן הזה נשכח לחלוטין. בהקשר הזה חייבים להזכיר את 'מכתב לאמריקה' של בן־לאדן, שבו הוא כתב בצורה ברורה מאוד שהיהודים עומדים מאחורי כל דבר רע בארצות הברית".
הטקסט הזה זכה לאחרונה לפופולריות מוזרה בקרב צעירים פרוגרסיבים בארה"ב, שהיללו בטיקטוק את המכתב של בן־לאדן כ"מסע רוחני" שקירב אותם לקוראן.
"זה היה לא ייאמן. הרי בן־לאדן כתב במפורש שהבעיה היא לא מה שאמריקה עושה או לא עושה במזרח התיכון, אלא המהות של אמריקה: העובדה שבני אדם יכולים להצביע ולבחור מועמדים שינהלו את חייהם הפוליטיים. גם בהצהרות אחרות של אל־קאעידה, בן־לאדן הבהיר שהאומה המוסלמית צריכה להעניש את אמריקה על תמיכתה בישראל, כך שמתקפת 11 בספטמבר הייתה גם סוג של אנטי־ישראליות. זה נכון גם בכיוון ההפוך. מבחינתם, 'אם תשמיד את ישראל, תשמיד את המוצב הקדמי של המערב'. לנו במערב היה נוח להתעלם מפיגועי ההתאבדות שקרו אצלכם, וכך קיבלנו את 11 בספטמבר בניו־יורק ואת פיגועי הטרור שבוצעו מאז בבירות מערביות. לכן 7 באוקטובר אמור להיות אות אזהרה אדיר עבורנו".
הראיון המלא יתפרסם מחר (ו') במוסף "שבת" של מקור ראשון
