שלושה קברים חדשים נוספו השבוע לבית העלמין מוכה היגון בניר־עוז, ושניים נוספים עתידים להצטרף אליו בשבוע הקרוב. ביום רביעי נקבר בו אברהם מונדר, שגופתו חולצה במבצע גבורה מחאן־יונס בראשית השבוע, עם עוד שלושה חברי קיבוצו ועוד שניים מחברי קיבוץ נירים. לצד מונדר נקבר גם בנו רועי, שנרצח ב־7 באוקטובר וגופתו הועתקה כעת ונקברה לצד אביו. אמש הצטרף אליהם יורם מצגר ז"ל, שנמצא ירוי כמו החברים האחרים שחולצו מהרצועה. סיבת מותם וסדר השתלשלות האירועים מצויים עדיין בחקירה.
בצמתים לאורך הכביש המוביל לקיבוץ שרבע מחבריו נרצחו או נחטפו עמדו אתמול אזרחים עם דגלי ישראל וסרטים צהובים וקיבלו את פני שיירת האבלים. ברחבת ההספדים, מול סוללת צלמי טלוויזיה ועיתונות, עלו הסופדים בזה אחר זה והרכיבו יחד פסיפס המאייר את דמותו של מצגר: איש רוח מלא הומור, סב גאה במיוחד ודברן דעתני שגם אהב לבשל. צנצנות החמוצים המפורסמות שלו עמדו בשורה בחצר ביתו, והיקב החובבני שהקים בקיבוץ נהנה מתוצרת הכרם שלו (מצגר נהג לומר שהבקבוק השני טעים יותר).
מצגר היה איש השיווק של מפעל נירלט. גם בגילו המתקדם (80), הקפיד ללכת מדי יום למפעל ולהכין ארוחת בוקר לפועלים, וקפה להפסקת עשר. "בלי מניירות של איש שיווק ובלי ענייני כבוד", כפי שסיפרו חבריו. תמי רעייתו ישבה ברחבת ההספדים עטופה בשלושת בניהם, גיא, רן וניר, בנשותיהם שהיו ליורם כבנות, ובנכדים ונכדות שסיפרו על הקרבה העמוקה שלהם לסבם.
תמי מצגר נחטפה גם היא, ופגשה ביורם בשבי. השניים היו יחד בידי חמאס במשך 53 ימים עד ששוחררה. היא התקשתה להיפרד ממנו, אך בעלה אמר לה: תמי, לכי, הילדים מחכים לך. מצגר שרד חמישה חודשים נוספים עד שנורה למוות. המשפחה מתנחמת בכך שהיה עם חבריו ככל הנראה כל הזמן, ושבסרטון שהפיץ חמאס "הוא עדיין נראה מצגר״.
כבר לפני כחודשיים הוכרז שמצגר נרצח בשבי: ההלוויה התקיימה למעשה אחרי שכבר ישבו עליו שבעה. הקהל שליווה אותו למנוחות כלל לובשי חולצות מחאה, חברי קיבוץ וגם כמה חובשי כיפות סרוגות. בלט במיוחד בן דודו החרדי של מצגר, הרב דוד מצגר, שסיפר בהספדו על הכבוד שרחשו זה לזה, על אף ההבדלים האידיאולוגיים, ונשא תפילה שיחסים כאלו יאפיינו את העם כולו.
מצגר נטמן באדמת ניר־עוז שאהב, וכוסה בחול שנאסף בדליים של חברת נירלט. המבקרים בקיבוץ ניצלו את ההלוויה גם כדי לכבד את החברים האחרים שנקברו בבית העלמין מאז 7 באוקטובר. רבות המצבות שהפריחה המטופחת סביבם כבר עולה על גדותיה. זוג קשישים קופצים הביתה, כדי לסדר משהו בחצר. אחרים משוטטים בין הבתים ושומעים סיפורים על יום הטבח. הדרך לבית העלמין ובחזרה מחייבת מעבר דרך שורת בתים צפופה שמעמתת את האבלים והמנחמים עם השרפה והאובדן הקשה כאן. עד לשעת אחר צהריים מאוחרת ב־7 באוקטובר לא הגיע שום כוח מגן לסייע לכיתת הכוננות ולתושבים, וכשהגיעו הלוחמים הראשונים הקיבוץ כבר היה ריק ממחבלים.
סיסמת הקיבוץ, "לא עייפֵי דרך כי אם מפלסי נתיב״, מופיעה על מכוניות התושבים ועל חולצותיהם. גם הדבר הזה לא יבריח אותם מכאן. תוכניות התקומה נרקמות בקרבם מדי יום. בדרך הביתה מתנגן שירה של נעמי שמר, שהושמע בלוויה בביצוע המקורי: לו יהי.
בשעת ערב נמסר כי בקרבות ברפיח ירו מחבלי חמאס טיל נ"ט לעבר טנק של גדוד 46 בחטיבה 401. מהירי נהרג סמל אורי אשכנזי נחמיה, בן 19 מאשקלון. המחבלים שירו את הטיל חוסלו מהאוויר. בזמן שפורסמה ההודעה על כך, מסר ראש הממשלה נתניהו שהוא ממשיך לעמוד על העיקרון שישראל תשלוט בציר פילדלפי, במטרה למנוע התחמשות מחודשת של חמאס, שתאפשר לו את היכולת לחזור על זוועות 7 באוקטובר.
