מאז חוסל מנהיג חמאס, אסמאעיל הנייה, בטהראן בסוף יולי, ממתינים בישראל ובעולם לתגובה האיראנית, כאשר גם לאחר מטח הטילים ששיגר חזבאללה בתחילת השבוע בתגובה לחיסולו רמטכ"ל הארגון, פואד שוכר מוחסן, השאלות בעניין התגובה האיראנית לחיסול הנייה נותרו בעינן.
האם איראן תתקוף את ישראל באופן ישיר או שתשתמש בארגוני הפרוקסי שלה בלבד? מה יהיה אופי התקיפה? מה תהיה מידת עוצמתה ומהם היעדים בהם תנסה לפגוע? ואולי בכלל תבחר להבליג למרות שהבטיחה "להגיב באופן כואב"?
בניגוד לשאלות הללו, השאלה שלא מקבלת די מקום בסדר היום הציבורי היא באילו יעדים בשטחה של איראן תנסה ישראל לפגוע במקרה של הסלמת העימות. לאחר המבצע המוצלח בנמל חודיידה בחודש שעבר, שכלל טיסה של כ-1,700 קילומטרים ופגע בעורק החיים הכלכלי של החות'ים, תקיפה אפשרית באיראן נשמעת כתרחיש סביר בהחלט לאור ההתחממות בגזרה. אז מהם היעדים הבולטים באיראן בהם תנסה ישראל לפגוע?
לזעזע את חמינאי
ב-9 באוגוסט פורסם בעיתון א-שרק אלאווסט, עיתון סעודי פופולארי המודפס בלונדון בשפה הערבית, דיווח לפיו בכירים בממשל האמריקני הזהירו את ישראל מפני מתקפת מנע שעשויה לתת לאיראנים אמתלה לפתוח במתקפות תגמול. מאידך, דווח בעיתון שהאמריקנים הסבירו לאיראן כי ישראל הודיעה לה שאם תותקף בידי איראן, תיענה התקיפה בתגובה ישראלית שתזעזע את הכלכלה האיראנית, את יציבות הממשלה החדשה שהקים הנשיא מסעוד פזשכיאן ואף את משטר האייתוללות כולו. איך זה עשוי לקרות? התשובות בהמשך.
לפי הדיווח בא-שרק אלאווסט, אם ישראל תחליט להפציץ באיראן היא צפויה לתקוף את תשתיות תעשיית הנפט האיראנית: שדות הנפט, בתי הזיקוק, מיכליות הנפט והנמלים או תעשיית הגז.
לפי דיווח נוסף, הרמטכ"ל הרצי הלוי כבר אישר את בנק המטרות שחיל האוויר יתקוף באיראן, אם וכאשר. על פי גורמים ביטחוניים, חיל האוויר ערוך למתקפה בטריטוריה בה מפוזרות מערכות הגנה אווירית רוסית, סוללות נ"מ ומכ"מים מתקדמים שיהפכו את התקיפה למורכבת בהרבה מההפצצה בחודיידה.
המטרה: שדה הנפט השלישי בגודלו בעולם
את פרויקט הגרעין שלה בנתה איראן בחוכמה. לצד מיגונם המרבי של מתקני הגרעין, איראן בנתה אותם מתחת לאדמה כך שיהיה קשה מאוד לפגוע בהם, ובנוסף גם פיזרה את המתתקנים על-פני מספר תחנות ברחבי שטחה העצום. בניגוד למתקני הגרעין האיראניים המוגנים היטב ומצויים מתחת לאדמה, תעשיות הנפט והגז הן כבר סיפור שונה בתכלית.
שדות נפט ובתי זיקוק, המעבדים את הנפט שמופק מהשדות, מצויים מטבעם מעל פני השטח ובכך מהווים מטרה קלה הן לזיהוי והן לתקיפה. בנוסף, בתי זיקוק הם מבנים עצומים שקשה להגן עליהם. פגיעה בתנורים התעשייתיים ומגדלי הקירור (כמו הלבניות בחיפה ז"ל), או במתקני האחסון של הכימיקלים עשויה לשתק אותם לשבועות ואף לחודשים, כך לפי ניתוח שערכו ב"S&P Global" עוד ב-2021.
באיראן קיימים עשרות שדות נפט, אך רובם, כולל עשרת הגדולים שבהם, נמצאים כולם בדרום-מערב המדינה, קרוב לגבול עם עיראק וגם בצד הקרוב יותר אלינו – מה שמהווה יתרון משתי בחינות: המרחק שייאלצו המטוסים לעבור, אם וכאשר נתקוף, יהיה קטן יותר וחשוב מכך, הם לא יצטרכו להיכנס לעומק המדינה, משימה מסוכנת ומורכבת יותר כמובן.
שדה הנפט הגדול ביותר באיראן ממוקם באהוואז, בירת מחוז ח'וזסתאן, המצויה במרחק של כ-1,300 ק"מ מישראל ומפיק בין חצי מיליון למיליון חביות נפט ביום. מדובר בקומפלקס שכולל מספר שדות ובו מצבור נפט עצום שמוערך בכ-65 מיליארד חביות, מה שהופך אותו לשדה הנפט השלישי בגודלו בעולם.
כ-12.5 אחוזים מהנפט המופק במזרח-התיכון מופק באיראן. תעשיות הנפט והגז, לרבות המפעלים הפטרוכימיים שמעבדים את הנפט הגולמי למוצרים סופיים, מהוות הגורם הכלכלי החשוב ביותר באיראן ולפי הערכות מסוימת הן מהוות עד 70 אחוזים מכלכלתה של המדינה השיעית. סוכנות האנרגיה העולמית העריכה כי איראן מייצרת כ-3 מיליון חביות נפט ביום, כרבע מהן מהשדה באהוואז, וצפתה כי 2024 המספרים אף יגיעו ל-3.2 מילון.
ראש מינהל המכס האיראני, מוחמד רזבניפר, אמר באפריל האחרון כי בשנה האחרונה הרוויחה איראן 35.8 מיליארד דולר מנפט, כאשר לפי FDD(הקרן להגנה על דמוקרטיות) ברבעון הראשון של 2024 ההכנסות האיראניות מנפט זינקו ל-11 מיליארד דולרים. כלומר, פגיעה משמעותית בשדה הנפט באהוואז עשויה לעלות לאיראנים מיליארדים רבים.
כ-230 ק"מ מפרידים בין השדה באהוואז לבין שדה הנפט השני בגודלו במדינה, גשראן, המפיק כחצי מיליון חביות נפט ביום ושדה מארון – השדה השלישי והקטן ממנו אך במעט – נמצא ממש באמצע הדרך ביניהם. שלושת השדות הללו מחזיקים לבדם למעלה מ-50 אחוזים מתעשיית הנפט האיראנית, בעוד גם שאר השדות הגדולים יותר נמצאים בטווחים קרובים יחסית, כולל השדה בעל השם האירוני משהו "ביבי חכימה". אגב, כאשר מדברים על מרחקים באיראן חשוב לזכור כי מדובר במדינה ה-18 בגודלה בעולם עם שטח של למעלה מ-1.6 מיליון קמ"ר, גדול פי 80 מזה של ישראל.
פרט לשדות היבשתיים, יש לאיראן גם שדות נפט ימיים בים הכספי ובעיקר במפרץ הפרסי, כגון זה הסמוך לאי סירי. יתכן שיהיה מעט יותר פשוט לחדור את מערך ההגנה האווירית באחד מהאתרים הללו והם יהפכו למטרות קורצות בעיקר אם ישראל תחליט על פגיעה פחות משמעותית על מנת להימנע מהסלמה נוספת.
המטרה: מרבץ הגז הגדול בעולם
לצד השדות ובתי הזיקוק, שחלקם נמצאים באזור שדות הנפט כמו המתקנים בעיר הגבול, ח'וראמשהר, וחלקם בעומק האויב, דוגמת טהראן ואספהאן, קיימים יעדים אפשריים נוספים. בין היתר, בצינורות הנפט והגז שעוברים לאורך המדינה, בעיקר במערבה. לפי פרסומים זרים, ישראל עמדה מאחורי הפיצוץ שאירע בשני צינורות הגז באיראן בפברואר האחרון, ובניתוח של "S&P Global" העריכו שישראל תשקול לפגוע במפעל הפטרוכימי בנמל עסלויה, שנמצא גם הוא על קו החוף הדרומי באיראן.
המוקדים המרכזיים של תעשיית הגז האיראנית הם מתקני עיבוד הגז וששת שדות הגז המרכזיים באיראן שנמצאים באזור המפרץ הפרסי, ובעיקר מרבץ "דרום פארס", שדה הגז הגדול בעולם.
יעד נוסף הוא מסופי ייצוא הנפט במפרץ הפרסי ובעיקר באי ח'ארג, המעביר למעלה מ-90 אחוזים מייצוא הנפט האיראני ופגיעה בו תהפוך את ייצוא הנפט למורכב מאוד עבור האיראנים. גם מתקן הייצוא החדש "ג'אסק", הממוקם מזרחית למיצרי הורמוז, עשוי להיות מטרה.
נוסף על המטרות ה"כלכליות", ישראל תוכל כמובן לנסות ולפגוע במטרות צבאיות איראניות, כפי שעשתה כבר פעמיים, לפי פרסומים זרים. הפעם הראשונה הייתה בינואר האחרון, אז תקפה לכאורה מרכז פיתוח של טילים היפרסוניים, נשק עוצמתי שמסוגל לחדור את מערכות ההגנה האווירית, והשנייה באפריל אז טענו ברשת ABC כי שלושה מטוסי ישראליים תקפו מכ"ם במערך ההגנה של מתקן הגרעין בנתנז – הלב של תוכנית הגרעין האיראנית.
מבחינת מטרות צבאיות, יש מספר בסיסים של משמרות המהפכה וצבא איראן ("הצבא של השאה", באיראן יש שני צבאות) שממוקמים בדרום ובמערב איראן. חלופה צבאית טוב לתקיפה היא בסיס המתעסק בפיתוחים צבאיים כמו אלה בח'וראמשהר, סוסאנגרד ובנדר-עבאס, כאשר באזור מצויים גם מספר בסיסי חיל אוויר, חיל ים וחילות יבשה.
מזהב שחור לזהב השחון
במגזין CEOWORLD פורסמה לאחרונה סטטיסטיקה מדהימה, לפיה השכר החודשי הממוצע באיראן עומד על 303 דולרים, מה שהופך אותו לנמוך ביותר בקרב מדינות האזור, לרבות תימן ולבנון. ההשלכות הכלכליות של פגיעה משמעותית בתעשיות הנפט או הגז על מדינה שרבים מאזרחיה נמצאים במצב כלכלי עגום יהיו חמורות. הרעה ניכרת במצב עשויה לעורר התקוממות מצד השכבות החלשות נגד המשטר, אליה תצטרף השכבה הליברלית שמתעבת את משטר הרפובליקה האסלאמית.
בניגוד לחברות האחרות באופ"ק – ארגון המדינות המייצאות נפט – שקיצצו בייצור הנפט שלהן כחלק מהמאבק במשבר האנרגיה, הסנקציות שהוטלו על איראן העניקו לה למעשה אישור להמשיך ולמכור את מרכולתה באין מפריע. איראן גם לא מתקשה למצוא קונה, כאשר לפי מכון המחקר קפלר כ-90 אחוזים מייצא הנפט של איראן מגיע לסין.
מאידך, ייצור הנפט בעולם הגיע השנה לשיא של כל הזמנים, כך שמחירה של חבית נפט ירד בלמעלה מששה אחוזים בשנה האחרונה. בנוסף, "הארגון היפני לביטחון מתכות ואנרגיה" מעריך כי ממחסור של כ-110 אלף חביות נפט אשתקד, מה שהזניק את המחירים, השנה הנוכחית צפויה להסתכם בעודף של כ-600 אלף חביות, מה שיוריד את המחירים אף יותר ויפגע בכלכלה האיראנית.
פגיעה דרמטית בתעשיית הנפט האיראנית עשויה להחזיר את העולם למציאות של חוסר בנפט ולעלייה ובשלב הזה בעלות בריתנו במערב, ובפרט האמריקאים, צפויים להיכנס לתמונה. חרף האיסור שהטיל על ייבוא נפט מרוסיה, חששו של ביידן מנסיקת מחירים כבר הובילה אותו לבקש מאוקראינה להפסיק לתקוף את מתקני הנפט הרוסיים ובמאמר שפורסם בפוליטיקו נטען שבמסגרת המלחמה בין ישראל לאיראן, הוא ניסה לשמר את הלחץ על איראן מבלי לגרום לזינוק במחירי הדלק לקראת הבחירות.
בדומה לדילמה של הנשיא ביידן, גם כאן אצלנו יצטרכו לחשוב היטב איך ניתן לפגוע באיראן חזק מספיק, אך באופן כזה שלא יפגע בקשרים שלנו עם בעלות בריתנו.
