הריקנות של הצפון, בשיאו של בין הזמנים ואוגוסט, מורגשת כבר בכבישים שיורדים אל הכנרת. בשונה משנים קודמות, אין פקקים בצמח והתנועה זורמת. אוטו גלידה – "גזלן" – שעומד בצד הדרך ליד כניסה למעיין פופולרי מחכה ללקוחות, שכמעט ולא מגיעים. המטחים לגולן בשבועות האחרונים הפכו את עונת השיא של הצפון לעוד שבוע של שגרה.
יש משפחות ויש תיכוניסטים בחולצות גזורות שתופסים טרמפים, אבל מעט. אחד מהם שיושב על מדרגות עם החברים מהישיבה התיכונית ומעשן סיגריה, מספר שלא רצה לוותר על הטיול אבל ההורים בבית כן חוששים: "באתי לטייל עם החברים, עבורי המצב הביטחוני לא היה כל כך שיקול אבל ההורים שלי לחוצים, הם דואגים ושואלים כל פעם לאן אני הולך. לצפון הגולן פחות נתקרב וכן יש מעט חשש, אבל אני רואה שאנשים לא התפנו מכאן, אז למה שאני לא אגיע לטייל פה".
הדר, שהגיעה לכינרת עם בן הזוג והילדים מסנסנה שבדרום הר חברון, דחתה את הטיול המשפחתי לא פעם, אבל בסוף הם יצאו צפונה, רגע לפני שייגמר החופש הגדול. "הגענו שלשום לכנרת, יצאנו מהבית קצת אחרי המתקפה שהייתה ביום ראשון כי קיבלנו מידע מאיש קבע שבצהריים כבר יירגע. הכטב"ם שיורט אתמול מעל הכינרת לא שינה את התכניות שלנו, כל החופש דחינו את הזמן המשפחתי, אבל כמה כבר נחכה לחיזבאללה ואיראן".
הירידה בתיירות פוגעת בעסקים רבים בגולן, אחד מהם הוא חומוס "כולו זאכי" בקצרין. בת עמי אגוזי שפתחה את העסק לפני עשר שנים מספרת על קיץ קשה במיוחד: "הקיץ הזה הוא מוות, אין פה כלום, ירידה של 60 אחוז בהכנסות ורק בשבוע שעבר קיבלתי בפעם הראשונה מקדמה לפיצויים אחרי חודשים ארוכים בהם לא קיבלתי כלום, והגענו למצב קשוח. יש ימים של אזעקות, שרבים מאיתנו לא פותחים את העסק וגם לא מעט עסקים נסגרו בקצרין מאז תחילת המלחמה, רק במתחם הזה נסגרו 4 עסקים ועוד שניים מנסים למכור".
על מבצע "מגן תל אביב" אומרת אגוזי: "עצבים, אנשים פה אומרים בצחוק, 'אתה לא מתל אביב אז אתה לא שווה כלום'. זה היה מעליב לראות שכאשר יש ירי לתל אביב כל המדינה על הרגליים אבל זה שקצרין כבר 10 חודשים עם טילים על הראש זה עובר. יש מעט מאוד מטיילים, רק מעט דתיים. בדרך כלל באוגוסט מפוצץ פה והמתחם מלא בילדים. בכל שנה יש לי בקיץ שלושה עובדים והקיץ אני כאן לבד, אבל אני מבינה את מי שלא מגיע לטייל פה, הם צודקים, זה ונשמרתם לנפשותיכם לגמרי".
"בשבוע שעבר היה לכאן מטח של עשרות טילים וחלק מהם לא יורטו", מוסיפה אגוזי. "זה היה פחד אלוהים, טיל נפל 50 מטר ממני כשמה שמגן עלי זה שולחן קק"ל שנכנסתי מתחתיו, וכל האדמה עפה סביבי. יש פה המון בתים ישנים ללא ממ"ד שצריכים לרוץ למקלט, אני אישית כשיש אזעקה עומדת עם הילדים במסדרון של הבית. אני רק מבקשת שלא יעצרו עד הניצחון המוחלט ועד שנוכל לומר פה בפה מלא שאנחנו 'עם חופשי בארצנו'. לפני שזה קורה אסור לעצור, עם כל הקושי שאנחנו חווים".
