26 אזרחים ישראלים, מרביתם קרובי משפחה של חטופים שעדיין מוחזקים בעזה ושל חטופים ששוחררו, עתרו הבוקר (חמישי) לבג"ץ בדרישה להביא לדיון במליאת הממשלה את פרטי עסקת החטופים, ולחייב את ראש הממשלה לתת לצוות המו"מ הנחיות רק בהתאם להחלטת הממשלה. בין העותרים נמצאים חן אביגדורי שרעייתו ובתו נחטפו לעזה ושחררו בעסקת החטופים הראשונה; פרופ' בועז אצילי, שאחיינו אביב נרצח וגופתו נחטפה לעזה; אפרת מצ'יקווה, אחייניתו של החטוף גדי מוזס; גיל דיקמן בן דודה של החטופה כרמל גת; גלעד וניצה קורנגולד הוריו של החטוף טל שוהם, ועוד רבים.
בעתירתם, שהוגשה על ידי עו"ד ד"ר מורן סבוראי טוענים בני המשפחות כי מאז פורק "קבינט המלחמה" ההחלטות, הן בנוגע לניהול המלחמה והן בנוגע למשא ומתן להחזרת החטופים, מתקבלות באופן בלעדי על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, "ראש הממשלה הוא שקובע אם יחודש המשא ומתן, מה תהיה העמדה שתוצג בו, ובעיקר אם יש לדחות או לקבל הצעות מסוימות. למיטב הידיעה ולפי דיווחים שונים, כיום, מדיניות ישראל במשא ומתן על העסקה נקבעת על ידי ראש הממשלה לבדו, והעקרונות המותווים על ידו משתנים תדירות, ואף אינם מקובלים על גורמים שונים בממשלה וברשויותיה".
לנוכח זאת טוענים העותרים כי "היות שהאחריות על העסקה היא על הממשלה כולה, חובה עליה לקבוע מראש, תוך קיום הליך קבלת החלטות כדין, את קווי המתאר למדיניות המשא ומתן. בהתאם לקווים אלה יוסמך צוות המשא ומתן לפעול".
העותרים טוענים עוד, כי החלטה לדחות עסקת חטופים, לא רק תסכן את חייהם סיכון מיידי, היא אף עלולה להביא למלחמה אזורית, ולכן רק הממשלה מוסמכת לקבל על פי חוק החלטה בעניין, "בנסיבות הקיימות כיום, החלטה לדחות הצעה לעסקה לשחרור החטופים ולסיום המלחמה שקולה במהותה להחלטה לפתוח במלחמה או לנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה אזורית רחבת היקף מול חיזבאללה ואולי גם מול איראן וגורמים נוספים. למותר לציין כי משמעות דחיית עסקה כיום היא הפקרתם של החטופים שמוחזקים ברצועת עזה, בהם ילדים, נשים, גברים וקשישים שנשקפת סכנה ברורה ומיידית לחייהם. למיטב ידיעת העותרים, "על השולחן" הונחה זה מכבר הצעה לעסקה, שזוכה לתמיכה נרחבת של גורמי המקצוע במערכת הביטחון, אשר לפי שיקול דעתם דתייתה משמעותה הרחבה ניכרת של המלחמה גם לחזיתות נוספות. לפיכך, יש לראות בהחלטה לדחות את העסקה או-להוסיף לה תנאים מהותיים, כנכללת בגדר סוגי ההחלטות שקבועות בסעיף 40(א) לחוק-יסוד: הממשלה, ואשר הסמכות הבלעדית לקבוע אותה מסורה לממשלה".
"מספר שיקולים תומכים בפרשנות זו שעניינה סמכותו המוגבלת של ראש הממשלה. היבט אחד נוגע לשיטת המשטר בישראל. שיטת משטר זו מעניקה לראש הממשלה מעמד מיוחד, בעניינים מסוימים, אולם, אין המדובר בשיטה נשיאותית. ראש הממשלה אינו נבחר ישירות על-ידי הציבור, וחוקי היסוד אינם מקנים לו סמכויות להחליט בעצמו בענייני מדיניות. ראש הממשלה אינו רשאי להכריע הכרעות הרות גורל בעצמו שכן הדבר עלול לרוקן מתוכן את עקרון האחריות המשותפת של חברי הממשלה ולפגוע בעקרון הייצוגיות וביזור הכוח שביסוד המשטר הדמוקרטי. כך גם בתחום ניהול יחסי החוץ של המדינה וענייני ביטחון, שמסורים לסמכותה של הממשלה כגוף. היבט שני הוא הליך הדיון וההחלטה בנושא. דיון בפני מליאת הממשלה נעשה בהתאם להסדרים שבתקנון הממשלה, לרבות החובה לאפשר לגורמי המקצוע להציג את עמדתם המנומקת, ולהשיב לשאלות השרים; החובה לקבל ייעול משפטי ויעוץ של גורמים אחרים, לפני החלטה; האפשרות להתחשב במגוון שיקולים ואינטרסים שעליהם מופקדים השרים השונים, בהתבסס על עבודת הכנה של במשרדי הממשלה", טענו העותרים.
בעתירה נרמז עוד, כי יתכן שהשיקולים המנחים כעת את ראש הממשלה אינם ענייניים, "הסדרים אלה גם משקפים את האחריות של הממשלה ואת האפשרות, שהיא בלב הדמוקרטיה, לבחון את ההחלטות שמתקבלות באמצעות גופי ביקורת עתידיים. בנוסף, דברים אלה נכונים, ואף ביתר שאת, בנסיבות החריגות הקיימות כיום בישראל, כאשר מדובר בראש ממשלה שקיימת מעליו עננה כבדה של חשש שמא שיקולים פוליטיים ואישיים מנחים אותו ובמצב דברים זה נדרשת עמידה מדוקדקת על הוראות הדין בכל הנוגע לדרך קבלת החלטות בכלל ובפרט בנוגע לקבלת החלטות הנוגעות לדיני נפשות, לגורלה ולעתידה של מדינת ישראל וחייהם, נפשותיהם, גופם או גופותיהם של חטופים, חיילים ואזרחים".
"המסקנה מכל האמור לעיל היא כי לא רק החלטה לאשר עסקה לשחרור החטופים ולהפסקת אש במלחמה ברצועת עזה היא בסמכות הממשלה אלא גס קביעת מדיניות ישראל במשא ומתן והחלטה לדחות הצעה לעסקה ו/או להתנותה בתנאים. ראש הממשלה אינו מוסמך, הוא לבדו או עם שר הביטחון, להכריע בעצמו לדחות הצעה לעסקה או להציב תנאים חדשים שאינם נגזרים ממדיניות הממשלה ביחס לעסקה", קובעים העותרים.
