אלמוג סרוסי ז"ל הוא אחד מששת החטופים שגופותיהם חולצו מעזה. אלמוג בן 26 במותו, הוא תושב רעננה, בנם של יגאל ונירה ואחיה של עמית. כשנסע לפסטיבל הנובה יחד עם בת זוגתו זה 5 שנים, שחר גינדי ז"ל, היה אלמוג בעיצומם של לימודי הנדסה באוניברסיטת אריאל.
כשהתחילה המתקפה האכזרית בשמחת תורה, אלמוג ושחר ניסו להימלט ברכב יחד עם חברים נוספים שבילו איתם במסיבה. שחר נפצעה אנושות מהירי, ואלמוג לא עזב אותה. הוא ניסה להציל אותה ככל שיכל, אבל מאמציו לא הצליחו והיא נהרגה. כיוון שנשאר לצידה, המחבלים הצליחו ללכוד את אלמוג וחטפו אותו לעזה.
בימים הראשונים למלחמה לא נודע מה עלה בגורלו, ואביו נקרא פעמיים למחנה שורה לזהות את גופתו, אך זה לא היה הוא ולימים התברר שנחטף.
אלמוג עבר כתאורן ומפעיל סאונד, מה שהביא למחוות רבות מאנשי תעשיית המוזיקה, בתפילה לשחרורו ולשיבתו הביתה בשלום.
באחת מהופעותיהם, להקת 'הדג נחש' הקדישו לו את השיר "עיר האלוהים" והזמר שלומי שבן, ביקש במהלך הופעתו לכבות את כל האורות ולהדליק פנסים בכדי להראות לאלמוג את הדרך הביתה. הוא הקדיש לו את השיר "מודה אני".
חבריו של אלמוג, מספרים על חיוכו שכבש כל אדם, האינטליגנציה שהפגין והקול השפוי שגרם לכל מי שעובד לצידו להבין שאם אלמוג נמצא בשטח "הכל יהיה בסדר". לדבריהם, לאלמוג הייתה יכולת אדירה למגנט אליו את כל מי שבסביבה.
לפני מספר ימים, קראה אחותו עמית להגביר את המאמצים לשחרורו ואמרה "אני שומעת שהרבה חטופים כבר נהרגו. אין לנו זמן, הם צריכים לחזור בריאים ושלמים ומחובתנו לעשות כמה שיותר מהר. לא קיבלנו שום מידע קונקרטי עליו, אבל משערים שהוא בסדר".
