נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א בפועל, השופט בני שגיא, גזר הבוקר (א') עונש מאסר של 8 שנים ו-9 חודשים בפועל ושנת מאסר על תנאי, על יועץ ההשקעות מייק בן ארי שהונה משקיעים ונטל מהם במרמה סכום אסטרונומי של 600 מיליון שקלים. בן ארי הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות; ופעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו (הלבנת הון).
בן ארי כיהן כמנכ"ל חברת EGFE ישראל בע"מ (להלן – החברה), שעסקה בגיוס כספי משקיעים, בניהולם ובהשקעתם. בנוסף הוא החזיק בכ- 95% ממניות החברה, והיה היוזם, ה"רוח החיה" והגורם המחליט הבלעדי בחברה, הקובע את דרך גיוס כספי משקיעי החברה, מחליט על טיב השימוש שיעשה בכספים המושקעים, ואף מעורב בגיוס המשקיעים. כחלק מהשירות הוא העניק לפונים לחברה ייעוץ השקעות מבלי שהיה בידיו רישיון לכך.
בתקופה שאליה מתייחס כתב האישום, החל מה- 13.1.10, הציעה החברה ללקוחותיה להשקיע באמצעותה בקרן "בלו ריבר", תוך שהיא מאחדת מספר רב של משקיעים תחת חשבונה. כך יצרה החברה הסדר בעבור מאות רבות של משקיעים, שמטרתו השקעה משותפת בניירות ערך והפקת רווחים משותפת מהחזקתם ומכל עסקה בהם, כהגדרתו בחוק השקעות משותפות. ניהול פעילות ההשקעה בחברה שלא על ידי קרן להשקעות משותפות בנאמנות, ללא הסכם לניהול בנאמנות וחרף העובדה שהיה עליה להתבצע בהתאם להוראות חוק השקעות משותפות, אפשר לנאשם לפעול ללא כל פיקוח, והקל על ביצוע המעשים המפורטים, וכל זאת בניגוד להוראות חוק השקעות משותפות.
בן ארי גייס משקיעים, הן במישרין והן באמצעות עובדי החברה שפעלו על פי הנחייתו, בהליך גיוס מרמתי שכלל מצגים כוזבים והסתרת מידע מהותי הנוגע לפעילות החברה. בפועל, ובניגוד למצגים הכוזבים שהוצגו למשקיעים, נהג בן ארי בכספי המשקיעים כאילו היו כספים שלו, וחרג משמעותית מההרשאה שניתנה לו על ידי המשקיעים. אפיק ההשקעה המרכזי של החברה שהוצג למשקיעים היה קרן "בלו ריבר", אף שלבן ארי לא היה כל קשר לקרן החל משנת 2008, שכן במועד זה הקרן הפסיקה את פעילותה. על בסיס המצג הכוזב, גייס הנאשם כ-960 משקיעים בעודו מתחייב לתשואה גבוהה מובטחת, לרמת סיכון נמוכה ולנזילות מידית של כל כספם. בפועל, עשה בן ארי בכספים כבשלו לצרכיו ולרצונותיו: במקרים רבים שילם למשקיעים באמצעות כספי משקיעים אחרים, וזאת מבלי שיידע את האחרונים על הנעשה בכספם; העביר חלק מכספי המשקיעים לחשבונות שונים בישראל ובחו"ל והשקיע אותם בנכסים ומיזמים החורגים מהמצגים שהוצגו למשקיעים; ועשה בכספים לשימושיו האישיים. כספם של המשקיעים עורבב כך שלא ניתן היה להבחין בין כספיו של משקיע אחד לאחר, או בין כספי המשקיעים לנכסיו הפרטיים של בן ארי.
בנוסף, בן ארי הציג למשקיעים מצגים כוזבים, בין במישרין ובין באמצעות עובדי החברה, הנוגעים להשקעת כספם בקרן "בלו ריבר". המצגים הכוזבים הוצגו למשקיעים בעל פה בפגישות ובשיחות, במסמכים ובהתכתבויות ואף בפרסום באתר האינטרנט הרשמי של החברה. חלק מהמסמכים שהוצגו למשקיעים היו מסמכים מזויפים. חלקם התחזו למסמכים מטעם קרן "בלו ריבר", וחלקם התחזו לאישורים מטעם בנק צ'ייס האמריקני לכך שכספי המשקיעים מושקעים בתת חשבון פרטי תחת חשבון החברה בקרן "בלו ריבר", כשכולם בעצם הוכנו על ידי בן ארי ועובדיו. בנוסף הוצגו למשקיעים כתבי ערבות ועליהם חתימה וחותמת מזויפת של עורך דין. בן ארי, בין היתר באמצעות עובדי החברה, שלח למשקיעים דוחות חודשיים כוזבים המפרטים את סכומי ומועדי ההשקעה ופרטים נוספים אודות ההשקעה, דוחות שנתיים כוזבים המפרטים את פועלה של קרן "בלו ריבר", ניוזלטרים המתארים מצג שווא של פעילות החברה ואף ערך כנסים בהם הציג את פעילות החברה.
בהתבסס על המצגים הכוזבים שהוצגו למשקיעים, קיבל הן ארי את כספי המשקיעים ועשה בהם שימוש הסוטה באופן ניכר מהיעוד שנמסר למשקיעים, וכך קיבל את הסכמתם להמשיך ולהשקיע את כספם בחברה ולא למשוך אותו. בן ארי קיבל לידיו במרמה בנסיבות מחמירות את כספי לקוחות החברה בהיקף כספי של מאות מיליוני ₪, ואת הסכמתם לכך שכספם יישאר בידי החברה תוך שאלו סברו כי החברה פועלת באופן תקין ומשקיעה את כספם בהתאם למצגים שהוצגו להם. לשם כך הוא אף זייף בנסיבות מחמירות מסמכים בכוונה לקבל באמצעותם את כספי המשקיעים ואת הסכמתם. על אף שלאורך השנים הושבו כספי משקיעים בהיקף של מאות מיליוני שקלים, בן ארי נותר חייב מאות מיליוני שקלים למאות משקיעים.
באופן חריג, הסדר הטיעון שגובש בתום הליך הגישור בין הצדדים נועד בעיקר לסייע לקורבנות לקבל בחזרה את הכספים שנלקחו במרמה, לאור זאת הוסכם על טווח ענישה הנע בין 9.5 שנות מאסר (ברף העליון) לבין 5 שנות מאסר (ברף התחתון). לצורך קביעת העונש המתאים בתוך טווח הענישה, הסכימו הצדדים כי בית המשפט ישקול, בעיקר, את הפרמטרים הבאים: (א) סכום הכסף שהוחזר או יוחזר לקורבנות העבירה; (ב) תרומתו של בן ארי ביחס לסכומי הכסף שהוחזרו או יוחזרו, אם יוחזרו; (ג) מידת שיתוף הפעולה של בן ארי עם הנאמן. עוד הוסכם כי סכומי כסף שהם תוצאה של פעילות המדינה בלבד (בדרך של תפיסת נכסים או חשבונות) שיועברו לקורבנות העבירה לא ייחשבו במכלול השיקולים שפורטו לעיל. במקרה של "סיטואציית קצה", דהיינו – החזר כספי מלא מן הצד האחד או העדר החזר כספי כלשהו ושיתוף פעולה מן הצד השני, יעתרו הצדדים במשותף לאימוץ הרף התחתון או הרף העליון של טווח הענישה (בהתאמה). בכל מקרה אחר, עונשו של בן ארי ישקף את משקלם השונה של הפרמטרים וסכומי הכסף שהוחזרו בפועל.
בעקבות הסדר הטיעון, ולצורך קבלת כלל הנתונים הרלוונטיים, התבקש הנאמן, עו"ד ליאור דגן (להלן – הנאמן), להגיש דוח הכולל התייחסות לפרמטרים הבאים: (א) החזר כספי קורבנות העבירה; (ב) מידת שיתוף הפעולה של בן ארי; (ג) היקף תביעות החוב שיאושרו על ידי המותב הדן בהליך האזרחי, סגן הנשיא כב' השופט ברנר. אולם, גם לאחר קבלת חוות הדעת נותרו הצדדים חלוקים בשאלת העונש המתאים בתוך טווח הענישה.
לנוכח זאת ציין השופט שגיא, כי בן ארי אמנם שיתף פעולה עם הנאמן בנושאים רבים, אך בסופו של דבר התועלת לקורבנות ביחס לגובה הסכומים שלקח מהם במרמה היתה נמוכה, "נראה כי ב'מבחן התוצאה הכספית' לא ניתן להצביע על מקור כספי גדול ומשמעותי שהתגלה בזכות שיתוף הפעולה של הנאשם לאחר מועד גיבוש ההסדר. אמנם, ניתן להצביע על תרומה מסוימת של הנאשם להגדלת הקופה, אם כי אין המדובר בתרומה דרמטית או מכרעת ביחס לסכומי העתק שגזל או ביחס להיקף הסכומים שיושבו לקורבנות העבירה. לצד האמור, יש מקום להעניק משקל מסוים לאופן שיתוף הפעולה של הנאשם כפי שזה תואר על ידי הנאמן. כמפורט לעיל, על פי הנאמן, שיתוף הפעולה הרציף והמתמשך של הנאשם הוא תנאי הכרחי לצורך הצלחת הליכי חדלות הפירעון ומקסום התועלת לנושים, והנאשם תואר עושה ככל שביכולתו על מנת לשתף פעולה באופן מלא עמו, ומסייע לו רבות בעבודתו השוטפת באמצעות מסירת מידע, תצהירים ומסמכים הקשורים בניהול ההליכים אותם מנהל הנאמן. הנאשם חושף ומוסר מידע בנוגע לנכסים ולזכויות הפזורים בעולם, תוך שאף מעדכן את הנאמן בכל התפתחות בעלת השלכות על קופת הנשיה הנוגעת לאותם נכסים או זכויות, ואף חותם לבקשת הנאמן על כלל המסמכים הדרושים לצורך תפיסה ומימוש זכויות הנאשם, לרבות יפויי כוח נוטריוניים".
"בהקשר זה ראיתי לציין כי גם אם קיבלתי את עמדתה העקרונית של התביעה לפיה לא ניתן לראות בהתנהלות הנאשם ככזו שהגדילה משמעותית את קופת הנשיה, ברור כי ניתן לראות בה ככזו שהובילה לחסכון בכספי הקופה, כפי שתיאר זאת הנאמן. ניתן לסכם האמור ולומר כי בכל הנוגע לפרמטר השלישי בהסדר הטיעון, מדובר בשיתוף פעולה מיטבי, ללא הסתייגויות מצידו של הנאמן, ומכאן ההקלה המסוימת בעונש, בגדרו של טווח הענישה המוסכם. לא מן הנמנע כי ככל ששיתוף הפעולה המיטבי יימשך, תראה בכך ועדת השחרורים כנתון רלוונטי להכרעה", הוסיף השופט שגיא.
