מזה כמעט שנה סובלים אזרחי ישראל ממלחמת קיום אכזרית, אבל המציאות קשה עוד יותר לישראלים שחלק מהנשמה שלהם נשאר באוקראינה. כמו ה-7 באוקטובר גם המלחמה באוקראינה פרצה ללא התרעה, והסוף שלה לא נראה באופק כבר למעלה משנתיים וחצי. את הסיפור הדרמטי שקרה לישראלי שניצל ממוות באוקראינה, סיפרו לי בקבוצת הפייסבוק "ישראלים באוקראינה ובמולדובה":
הם יוצאים כבר 5 שנים, אבל היא נמצאת באוקראינה בקריבוי רוג, עיר הולדתו של זלנסקי והוא עובד כאחראי גזרה ביקנעם עלית. עד כה הם נפגשו באודסה, מתוך תקווה כי המלחמות בארצם תסתיימנה, אבל לפני ימים אחדים הוא הסכים לבקשותיה החוזרות להכיר סוף סוף את משפחתה והגיע אליה לקריבוי רוג. שניהם לא ידעו כי דווקא ביום הגעתו תגיע הנקמה הרוסית על הפלישה האוקראינית למחוז קורסק. הוא הסכים להתראיין בתנאי שנקרא להם בשמות בדויים: "אבא שלי עבר שני התקפי לב ואני רוצה לחסוך ממנו דאגה נוספת, ובת זוגי לא צריכה חשיפה". למרות ההבטחות, ולמרות שחלפו מספר ימים מאז האירוע, קולו של המרואיין רעד.
"מאוד קשה להגיע ממלחמה למלחמה", הוא פותח בשיחה. "שמי דור, אני בן 45 מיקנעם ובמשך 5 שנים אני נמצא בזוגיות עם בחורה בשם אולגה מקריבוי רוג. באתי לבקר אותה לפני כמה ימים, ובפעם הראשונה הגעתי לעיר שלה כדי לפגוש את משפחתה. הגעתי לעיר קריבוי רוג ביום שני בערב. התאכסנתי בבית מלון "אברורה". בגלל שהייתה הפסקת חשמל בחדר שלי, יצאתי קצת להסתובב בעיר. הגעתי אליהם הביתה, הבאתי להם יין וקצת מילאתי את המקרר. פגשתי את אמא של אהובתי ואת אחותה וגם אותה. ב-21:30 חזרתי למלון, שם הייתי אמור להתארגן ולעשות כמה סידורים. לשמחתי חזר החשמל לחדר וזה עזר לי להתארגן, אבל כעבור זמן קצר שוב נותק החשמל, זה עורר אצלי דאגה מסוימת. פתאום אמרתי לעצמי 'דור, אתה חייב לעזוב את החדר הזה!'
ירדתי ללובי וביקשתי לעבור חדר או לעבור מלון. העבירו אותי לבניין החדש של המלון, שהבנתי שבו יש חשמל. העברתי את החפצים שלי לחדר החדש והמואר, והכול נראה בסדר. אבל כעבור כמה דקות שמעתי שריקה חזקה, ואז היה פיצוץ חזק מאוד ומייד הדף רציני. הקירות זזו, שתי הדלתות של הכניסה ושל השירותים קרסו ועפו, החלונות התנפצו, הרגשתי כאילו שהלב שלי נוטש את גופי ונמלט. הייתי בהלם אבל הוצאתי מצלמה וצילמתי. רק אחרי זה הבנתי שטיל פגע בבית המלון.
יצאתי משם למסדרון וראיתי אנשים רבים, חלקם מדממים. הרוסים פרסמו כאילו במלון היו חיילים, אבל זה היה קשקוש – כל מי שראיתי היו אזרחים! בלובי שררו ענני אבק. המשטרה הגיעה מהר, אבל לא חסמה את הגישה לאתר ולא בדיוק ידעה להשתלט על האירוע. לא היה נציג של בית המלון, לא היה סדר. בשעה 1:00 לקחתי את כל החפצים שלי והלכתי למלון אחר. רק מאוחר יותר הבנתי שהבניין הישן, זה שתכננתי להיות בו מלכתחילה, קרס לחלוטין. הייתי בהלם טוטלי ובחרדה קשה – אם לא הייתה הפסקת חשמל ואם לא הייתי מבקש לעבור חדר, לא הייתי עכשיו בין החיים. קשה לי להסביר את ההרגשה שגרמה לי לרדת ללובי ולעבור חדר, כאילו אלוהים בא ואמר לי: 'דור, תעבור חדר מהר! תציל את עצמך ותעבור מייד'".
היום דור ואולגה נמצאים בנופש באודסה על הים השחור, אבל הוא החליט לברך "הגומל" וכנראה יעשה את זה בבית הכנסת של חב"ד באודסה. הוא מקווה להתחתן עם אולגה ב-6 אחרי המלחמה.
מסתבר שכאבי פנטום מהמלון אברורה יש לחבר ישראלי נוסף: שי אבנון, מהנדס ומומחה לשילוב אבן טבעית בפרויקטים. "ביקרתי לראשונה בקריבוי רוג ב-2019, במטרה להביא לישראל אבן טונאליט שזקוקים לה בישראל", הוא מספר. "מייד הבנתי שאברורה הוא המלון הכי נחשב בעיר. ביקרתי שם גם בתקופת המלחמה. באפריל המלון שימש תחנת סיוע לפליטים. כשהייתי שם שמעתי היטב את רעם התותחים הרוסיים מחרסון. זה היה המלון האהוב עלי. פעמים רבות הופתעתי מהנוחות שלו, ומהאדיבות והחריצות של הצוות", מספר שי.
לדעתו המלון מלון "אברורה" נבחר לשמש כמטרה לטילים הרוסיים לגמרי לא במקרה. "ליד המלון יש כיכר שקוראים לה "קווארטאל 95". כשזלנסקי היה בתיכון שם הוא היה יושב עם החבר'ה שלו על הברזלים, וזה מקום שמראים לתיירים עד היום. כשזלנסקי נעשה שחקן מצליח הוא פתח חברת הפקה, "סטודיו קווארטאל 95", לזכר ימי נעוריו הזוהרים. מה הרוסים יעשו כדי לעצבן אותו? יפציצו את הברזלים? לא, הם הורידו את המלון. הכול כדי להשמיד את זכר ילדותו של זלנסקי", מסביר שי את גרסתו המקורית לטרגדיה שקרתה בקריבוי רוג.
