שיירה של אופנועים עם דגלי ישראל ורכבי אספנות עם מודעות אבלים עולה בכביש לעבר הר הרצל, נותנת לבקשת המשפחה כבוד אחרון לאורי דנינו הי״ד, שנרצח בשבי חמאס וגופתו חולצה אמש (שבת) לישראל. בין האלפים שעושים את דרכם למסע ההלוויה מתיישב בצד בחור בן עשרים, לזרועו צמיד של מסיבת הנובה ממנה נחטף אורי דנינו, והוא מתיישב בדרך, בוכה על החבר שחזר מת מהשבי.
הרב אברהם דנינו, סבו של אורי הי״ד, סופד לנכדו: ״קשה לעמוד כסבא להספיד נכד במקום שהנכד יפסיד את סבו, ציפינו ללוות אותו לחופה ולא זכינו, אבל אפשר לומר שזכינו ללוות אותו לקבר ישראל וזה לא מובל מאליו. יש כאלה שלא זכו אפילו לקבר ישראל ואורי היקר זכה לקבורה בגוף שלם, מה שלא כל אחד זוכה בימים אלה. לפני 3 שבועות קיבלנו הודעה שהוא עדיין בחיים והייתה לנו אכזבה רבה עכשיו, אבל אמרתי לעצמי מה לנו להתאכזב שאנחנו מאמינים בני מאמינים והכל בגזירת שמיים. אורי כבר הגיע לחוף מבטחים ביום הנורא אבל הוא אמר שזה לא פייר כי הרכב שלו ריק ואני קורא למי שהוא הציל שיקבלו על עצמם מעשים טובים לעילוי נשמתו".
האח אהרון נשנק בבכי ולא מצליח לדבר במשך דקות ארוכות: ״תמיד אמרת לי 'תחייך, כי החיים יפים'. אני שואל את עצמי אם מותר לי לחייך ולשמוח, החיים יפים עכשיו? ב-330 הימים האחרונים לא היה לי במי להחזיק, מלבד אולי בורא עולם. אתה היית עמוד התמך של המשפחה שלנו, תמיד דאגת לי, בדקת שאני מוגן ושטוב לי ותמיד היית שם כדי לעזור ולהגן. החיוך שלך היה הדבר הטוב ביותר שקרה לי, היום הוא הסיוט – אני רואה אותך בכל מקום ולא מפסיק לבכות. החיוך זה סימן ההיכר שלך ואתה זוכר שבכיתה ה׳ שלי אתה היית בטירונות ולא אהבו אותי בבית הספר החדש ואתה נסעת שלוש שעות כדי לתת לי חיבוק חזק. אתה היית המגן שלי, אור בנקודות החשוכות שלי ובחרת תמיד לשים את עצמך אחרון ובחרת להציל אחרים למרות שכבר היית בחוץ".
"המדינה הייתה החיים שלך ובחרת לשים את עצמך אחרי המדינה", הוסיף האח אהרון. "אני פונה לחיילי צה״ל: אנחנו נופלים ואנחנו קמים, אנחנו מאבדים אחים ומשפחה ואני מבקש מכם – תמשיכו להילחם בכל הכוח, בשביל אורי ובשביל כל אלו שלא הקריבו את עצמם לשווא״.
הזמר חנן בן ארי לוקח את המיקרופון ומול ההורים השכולים שר בשקט את השיר "עטלף עיוור". כשבן ארי מגיע למילים, ״תן לי ת׳כוח למצוא בי אומץ לראות סימן כי גם הילד שהיה בי מת מזמן״, בני המשפחה מתפרקים בבכי.
חברתו של אורי ספדה לו: ״אני לא מאמינה שלא יהיו לנו ילדים, שלא נתחתן ונחיה יחד. דמיינתי בלי סוף את הרגע שבו ניפגש שוב. תודה שבחרת אותי, אני זכיתי בך, היית האהבה הגדולה שלי, איתך הולכים כל החלומות שלנו. יש לי חור בלב בצורה שלך, אני האמנתי שעוד אזכה לומר לך שוב שאני אוהבת אותך ונותרתי כאן לבד, חסרת כל ביטחון. נלחמת כמו אריה אמיתי ולא ויתרת, היית גיבור ושילמת על כך בחייך. נוח על משכבך בשלום, אהוב שלי".
הראשון לציון הרב יצחק יוסף סופד גם כן: ״הרוגי מלכות, אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתם. מי שנהרג על קידוש השם, גם אם הוא רשע גדול חס ושלום, הוא נכנס לגן עדן. אנחנו מבקשים ממנו שיעמוד מול כיסא הכבוד ויתפלל על עם ישראל שנמצא במצב הקשה מכל המדינה כשחמאס יימח שמם מזנבים בנו. צריך לעשות הכל כדי לשחרר את מי שנשאר שם, לשחרר אפילו מאות ואלפי מחבלים עם דם על הידיים ואחר כך נעשה בהם שפטים״.
