השבתת בתי החולים בארץ על ידי ההסתדרות הרפואית כאות הזדהות עם משפחות החטופים וכחלק משביתה כללית במשק, גרמה לתרעומת בקרב חלק מהאחיות והצוות הרפואי שטענו כי למרות ההנחיה שלא לערב שיקולים פוליטיים בטיפול בחולים – כאן הם נדרשים לשבות באופן אקטיבי כצעד פוליטי, על אף שחלקן אינן חשות חלק מהדעה הפוליטית שבאה לידי ביטוי במהלך.
"זה מקומם, ושותפים לדעתי רוב ציבור העובדים סביבי", אמרה היום (ב') טכנאית רפואית למקור ראשון. "לא ברור לי מתי שיקול פוליטי אמור להיכנס לשיקול הכללי כמו שמורה לנו הסתדרות העובדים. זה גורם לי להיזכר באותן הפעמים שהגיעו מחבלים אל שטח בית החולים והכריחו אותנו לטפל בהם למרות שסירבנו בכל תוקף בטענה שאין לערב דעות פוליטיות. כשאני רואה שההנחיות הן לא עקביות ומשתנות בהתאם לנסיבות והנוחות של מי שמנחה אותם, זה מקומם פי כמה".
"צר לי על היום הזה ועל ההחלטה הזאת" הוסיפה הטכנאית, "ואני לא שותפה לה. אנחנו לא חלק במחאה הזאת ונשקול את המשך הצעדים שלנו בשביתה הזאת שנכפתה עלינו. אין מקום לשביתה מהסוג הזה ובטח שלא בבית החולים, היא פשוט עושה את האפקט ההפוך ממי שטובת העם לנגד עיניו. זה צורם ובולט, ואי אפשר לקחת את זה למקום אחר. אני מקווה שהעזיבה של חלק גדול מהעובדים את ההסתדרות הכללית יעשה רושם והם יבינו את המסר, שלמרות שהתקבלה פה ההחלטה היא לא גורפת".
"האחים, האבות והבעלים שלנו לוחמים, מי בכלל יכול לחשוב על שביתה בתקופה כזאת?", אמרה אחות מאחד המרכזים הרפואיים, "גם אם לא ישלמו לי אני קמה לעבוד. מעבר לזה, לא ברור – ארנון בר דוד יודע איך לטפל בעניין החטופים? הוא יודע לסחור בזה? מה קשור בכלל המוות של החטופים לעבודת הצוותים הרפואיים? אני מכירה את מי שמשמשים כראשי הוועדים, חלקם בכלל לא מסכימים עם דעתה של ההסתדרות, אבל הם לא יכולים 'לשבור' את המילה שלה".
"אנחנו עוסקים במקצוע של נתינה ושל מוסר", הוסיפה האחות. "העניין הבסיסי ביותר הוא לטפל בחולים, לא לטפל בעניינים הפוליטיים של שבויים חיים או מתים. אף אחד לא יכול להגיד לי כאחות לא לטפל בחולים, אין סיבה לזה. ההסתדרות אמורה להפעיל את כוחה כדי להשיג תנאים טובים לעובדים, לא מעבר לזה".
"זה ביזיון", מתקוממת אחות ממרכז רפואי אחר, "יש כאן ערבוב לא מידתי של דעות פוליטיות, והפרה קשה של הקוד האתי של העוסקים ברפואה וזה לא נכון. אין שם סיבה כהוא זה לפגוע ברווחה ובטיפול של האנשים שאנחנו מופקדים עליהם, וצריך לדעת לבודד בין הכאב הנוראי שלנו ובין התגובתיות האוטומטית הזאת, שבגלל שיש לנו כוח אנחנו משביתים ולא מטפלים".
לדבריה, "אין שום היגיון שלא להעניק טיפול רפואי בשום צורה – לא התנהלותית, לא מוסרית ולא חוקית שלא יטפלו בחולים במצב הזה. זו פריצה של גבולות, של האתיקה הרפואית. אחיות הן לא גוף פוליטי. ברור שיש כאן כאב, ואפשר להביע אותו, אבל מכאן ועד להשבית את המשק זה לא ראוי, לא נכון ולא מידתי".