הידיעה הקשה על הפיגוע הבוקר (א'), שבו נורו למוות שלושה גברים ישראלים על ידי מחבל שהגיע מירדן במשאית דרך מעבר אלנבי, הציפה מחדש סוגיה מדאיגה הנוגעת לזירה שקטה לכאורה, שלא תופסת תשומת לב רבה, אך הופכת עם הזמן למטרידה יותר ויותר. עד כמה האיום שמגיע מכיוון ירדן חמור והאם עדיין ניתן לסמוך על הממלכה ההאשמית כפרטנרית אמיתית לשלום האזורי?
הסכם השלום בין ישראל לירדן נחתם ב־26 באוקטובר 1994 והסדיר את היחסים, הגבולות וחלוקת המשאבים בין המדינות. שיתופי פעולה פוריים ומשגשגים נרקמו בין הממשלות, והיחסים החמים התקררו רק בתקופות המלחמה בין ישראל לאויביה השונים – פעם באינתיפאדה השנייה, פעם במלחמת לבנון השנייה, פעם במבצע עופרת יצוקה – אך לא באמת נפגעו באופן משמעותי. או, לפחות, כך היה נדמה. מתחת לפני השטח נוצר פער משמעותי בין האופן שבו הממלכה תפסה את יחסיה עם ישראל לאופן שבו חלק משמעותי מהעם הירדני תפס את קיומה של המדינה היהודית שלצדה.
ואז הגיע ה-7 באוקטובר. הפלישה של חמאס אל שטחי העוטף והמלחמה שפרצה בעקבותיה, העמידה את היחסים בין ישראל לירדן למבחן מחודש וחשפה את כל הסדקים הביטחוניים, הדיפלומטיים והמדיניים שנוצרו לאורך השנים בין שתי המדינות. אותם סדקים זוהו בין היתר על ידי מנהיגי המיליציות הפרו־איראניות שפועלות בעיראק, אשר הצהירו כבר בחודש אפריל כי בכוונתן לחמש 12 אלף לוחמים בירדן, במטרה לפתוח חזית חדשה ביהודה ושומרון, בתמיכתם של ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה מול ישראל.
המיליציות הפרו־איראניות הודיעו באופן רשמי כי פתחו ערוץ תקשורת עם גורמי התנגדות בירדן, על מנת לספק להם נשק והכשרה, כשההתעניינות בכך עלתה לאחר הטבח ב־7 באוקטובר. "יש הכרח בפתיחת חזית חדשה כדי לתמוך בארגונים בתוך פלסטין ומבחינת המיקום – ירדן נהנית מיתרון חשוב מאוד לציר ההתנגדות", טען גורם במיליציה 'גדודי חיזבאללה'. גם העיתון הסעודי עוקאז פרסם ידיעה מדאיגה בנושא לפיה חמאס אכן ינסה לבנות את עצמו מחדש במהלך המלחמה או בתומה, אך ביעד אחר: ירדן, כמובן. מדובר בידיעה לא מופרכת שזכתה לגיבוי מהשטח, כאשר המוני ירדנים הפגינו במשך ימים ארוכים מול שגרירות ישראל בעמאן.
דובר הזרוע הצבאית של חמאס, אבו עוביידה, ניצל את המעמד החדש בממלכה כדי לנאום בשידור ברשת אל־ג'זירה הקטארית ולקרוא למפגינים להסלים את המחאה שלהם – וכך הם עשו. עימותים קשים נרשמו בין המפגינים לכוחות הביטחון הירדנים, כאשר המשטרה הכתה ועצרה עשרות מפגינים שניסו לפרוץ לשגרירות ישראל באלימות רבה. על פי דיווחה של רשת אל־ג'זירה, בנוסף לקריאות תמיכה בחמאס, המפגינים דרשו לעצור את הנורמליזציה עם ישראל, משמע – לבודד את המדינה היהודית ולחזק את הליגה הערבית שמקיפה אותה.
ההתנהלות הירדנית בסכסוך האחרון והקשה של ישראל היא, בלשון המעטה, סותרת ושנויה במחלוקת. מצד אחד ירדן מגנה בכל פורום אפשרי את התגובה הישראלית לטבח הנוראי של חמאס, נלחמת בזירה הבינלאומית לטובת זכויותיהם של הפלסטינים, אך מצד שני משתפת פעולה עם צה"ל מול האיום האיראני. מצד אחד הצניחה לרצועת עזה ציוד רפואי לטובת בית חולים שדה שהקימה במקום, ומצד שני מסרבת בתוקף לקבל אל תוך שטחיה פליטים עזתים.
באשר לגשר אלנבי , מדובר במעבר הדרומי ביותר על נהר הירדן והינו אחד מחמישה מעברי הגבול היבשתיים בין ישראל לשכנותיה ממזרח ומדרום, שדרכו עוברים בכל שנה יותר מ־3 מיליון נוסעים וכ־100 אלף משאיות. המסוף נמצא כ־5 ק"מ מזרחית לעיר יריחו, בגובה של 273 מטר מתחת לפני הים ובשטח הרחב ביותר בבקעת הירדן – מרחק נסיעה של כ־54 דקות לרבת עמון. כיום הוא הדרך הקצרה ביותר במעבר בין ערי מרכז ישראל לרבת עמון.
לכן, החל משנת 2004, חלק גדול מתיירות המזרח מגיעה לישראל דווקא דרך גשר אלנבי ולא דרך נתב"ג. למרות זאת, אותו המעבר היה לא פעם במרכז תקריות ביטחוניות חריגות. לפני עשור, בחודש מרץ 2014, ניסה שופט ירדני בשם ראאד זעיתר לחטוף נשק מחייל שאיבטח את המקום. בתגובה, כח של חיל ההנדסה ירה בו למוות וגרם למשבר דיפלומטי שהסתיים למחרת עם התנצלות רשמית של הנשיא דאז שמעון פרס בפני המלך עבדאללה השני.
לפני שנה, מתחת לאפה של ממשלת ירדן, כוחות צה"ל ומשטרת ישראל סיכלו הברחת ענק של אמצעי לחימה מגבול ירדן הכוללים 137 כלי נשק, 250 מחסניות וחלקי נשק רבים בשווי כולל של כ־6 מיליון שקלים. ולא, זה לא היה מקרה בודד: ב־2023 נתפסנו 12 מטענים שהוברחו דרך הגבול הירדני ושיועדו למטרות טרור ביו"ש. מתחילת 2024, כ־200 כלי נשק שהוברחו מהמדינה השכנה נתפסו על ידי כוחותינו.
עם הברחות בלתי פוסקות של נשק והתראות לחטיפת חיילים המשרתים באזור, הפיגוע הבוקר במעבר אלנבי הוא תזכורת לכך שהחזית הירדנית היא אחת המדאיגות ביותר שעמן מתמודדת ישראל.
