שופטי בג"ץ, יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין קיבלו באופן חלקי את עתירת התנועה למען איכות השלטון, וקבעו כי על שר המשפטים יריב לוין לפעול מידית לבחירת נשיא חדש לבית המשפט העליון. בפסק הדין קבעו השופטים כי על השר לוין לפרסם ברשומות את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון תוך 14 יום ממועד מתן פסק הדין, ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא מיד לאחר שיחלוף פרק הזמן המינימלי המאפשר בחירת נשיא. מנגד קבעו השופטים כי בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון על-ידי הוועדה, אין עילה להתערב בעת הזאת, על אף שבבית המשפט העליון חסרים שני שופטים ובקרוב יהיו חסרים שלושה שופטים.
בראשית חוות דעתה קבעה השופטת וילנר, ראש ההרכב, כי אין לקבל את פרשנותו של שר המשפטים לפיה גם לבחירת נשיא ביהמ"ש העליון נדרש רוב מיוחד של 7 מתוך 9 חברי הוועדה לבחירת שופטים. "בענייננו, ספק אם הפרשנות המוצעת על-ידי השר צולחת את המשוכה הלשונית. כאמור, סעיף 7(ג)(2) עוסק במינוי 'שופט לבית המשפט העליון'. לפי פשט הלשון, מינוי כזה נעשה ביחס למי שאינו מכהן כשופט בבית המשפט העליון. סעיף 8(א) לחוק קובע כי נשיא בית המשפט העליון ימונה 'מקרב שופטי בית המשפט העליון'. לפיכך, ספק אם מבחינה לשונית ניתן להלום פרשנות, שלפיה מינוי של 'שופט לבית המשפט העליון' מתייחס גם למינוי נשיא בית המשפט העליון".
לדברי השופטת וילנר, "מדברי ההסבר ברור כי הוראת החוק הנדונה נועדה לדרוש רוב מיוחד ביחס למינוי שופט לבית המשפט העליון, להבדיל ממינוי שופט לערכאות נמוכות. דברי ההסבר לא מזכירים מינוי נשיא לבית המשפט העליון. בתוך כך, בדברי ההסבר לא נערכת הבחנה בין אופן מינויו של נשיא כאמור לבין אופן המינוי של נשיאי בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום. כמפורט לעיל, לגבי מינוי נשיאי הערכאות הדיוניות נקבע בחוק הסדר מיוחד, אשר דווקא מבוסס על הסכמה רחבה – כפי שכאמור מדגיש גם השר עצמו – ולפיו נשיאים כאמור "יתמנו בידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, איש איש מקרב השופטים של בתי המשפט שבדרגה הנידונה" (סעיף 9(א) לחוק). אילו כוונת המחוקק במסגרת תיקון 55 לחוק הייתה להחריג גם את בחירתו של נשיא בית המשפט העליון מההסדר הכללי שחל על בחירת שופטים, ניתן היה לצפות שהמחוקק יתייחס לכך מפורשות, ולו בדברי ההסבר להצעת החוק הרלוונטית; ואף יתייחס להבחנה שבין דרך מינויו של נשיא בית המשפט העליון לדרך מינויים של נשיאי הערכאות הדיוניות, ולא רק להבחנה שבין מינוי שופטים לערכאות השונות".
בהמשך לכך התייחסה השופטת וילנר לטענת שר המשפטים כי יש לו הסמכות לעכב את כינוס הוועדה, במטרה להגיע להסכמה רחבה וקיבלה טענה זו, אך רק באופן חלקי, "דומה כי לשר מסור שיקול דעת בשאלה מתי יש לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון, לנוכח סיום כהונת הנשיא המכהן. בתוך כך, השר רשאי להביא בחשבון את השיקול שעניינו הגעה להסכמה רחבה ביחס למינוי, ואף בנסיבות מסוימות להעניק לו משקל נכבד. במשך תקופה ארוכה ביותר, השר הפעיל שיקול דעת ביחס לשאלה אם לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון; והכריע בשאלה זו בשלילה, בשל היעדר הסכמה רחבה ביחס לזהות המועמד לנשיאות כאמור. על כן, כמפורט לעיל, במהלך הדיון בעתירה דנן כיבדנו את שיקול דעתו של השר ביחס להפעלת סמכותו לפי סעיף 7(א) לחוק, ובתוך כך "עיכבנו את מתן ההכרעה בתיק זה לתקופה משמעותית, על מנת לאפשר לו למצות את המאמצים להגשים את חזונו המבורך להביא למינוי נשיא ושופטים לבית המשפט העליון על בסיס הסכמה רחבה בקרב חברי הוועדה למינוי שופטים" (החלטתנו מיום 27.8.2024). ואולם, חרף חלוף הזמן ואי הגעה להסכמה, השר חזר והדגיש בטיעוניו לפנינו, ובכלל זאת בהודעות העדכון שהוגשו מטעמו לאחר הדיון בעתירה, כי מדיניותו הייתה ונותרה כי אין למנות נשיא לבית המשפט העליון כל עוד לא מושגת הסכמה רחבה בוועדה ביחס למינוי נשיא".
אולם לדבריה, הפיכת השיקול של הגעה להסכמה רחבה לשיקול בלעדי, ודחיית הבחירה בגללו למועד בלתי ידוע, איננה מתיישבת עם הדין, "אף על פי שלצורך ענייננו, תכליתו הבסיסית והעיקרית של סעיף 7(א) לחוק היא למנות את נשיא בית המשפט העליון – ובמילים אחרות, למנוע מצב שבו אין נשיא קבוע לבית משפט זה – מדיניות השר במימוש סמכותו לפי הסעיף הנדון אינה מעניקה כל משקל לתכלית זו ולאינטרסים הגלומים בה… מדיניות זו אינה מביאה בחשבון את תכליתו העיקרית של סעיף 7(א) לחוק ואינה מעניקה לה כל משקל. ברם, הלכה עמנו כי אי-התחשבות בשיקולים רלוונטיים עשויה לשמש כשלעצמה עילה לפסילת החלטה מינהלית".
השופטת וילנר אף הוסיפה כי החלטתו של השר משנה למעשה את כלל ההכרעה, ומעניקה לשר זכות ווטו שהמחוקק לא העניק לו, "היעדר התחשבות בתכלית החקיקה במקרה דנן משמעותו המעשית היא חריגה ממצוות המחוקק ושינוי המנגנון שנקבע בחוק לבחירת נשיא בית המשפט העליון. כמבואר לעיל, החוק דורש רוב רגיל בוועדה לבחירת שופטים לצורך מינוי נשיא בית המשפט העליון. מדיניות השר, שלפיה בהכרח לא ייבחר נשיא בית המשפט העליון אם לא תושג הסכמה רחבה ביחס למינוי, משנה את כלל ההכרעה שקבע המחוקק בעניין זה, והשר אינו מוסמך לעשות כן… קשה להלום שמינוי נשיא בית המשפט העליון, אשר משמש כאמור גם כראש הרשות השופטת ומהווה אחד מ"סמלי השלטון" של מדינת ישראל, יסוכל משך למעלה משנה רק משום שהשר אינו משלים עם מנגנון הבחירה שקבע המחוקק בעניין".
תגובות במערכת הפוליטית: "המסמר האחרון באמון הציבור"
יו״ר ועדת החוקה חה״כ שמחה רוטמן הגיב: "המחוקק החליט על איזון בין הרשויות בוועדה לבחירת שופטים: שלושה נציגים לבית המשפט, שני נציגים לממשלה. כדי לאזן את הרכב הוועדה ולוודא שהשליטה בהליך מינוי השופטים נמצאת בידי הציבור ונבחריו, נקבע שהשליטה בסדר היום של הוועדה נמצאת בידי שר המשפטים. זו מצוות המחוקק, ובמדינת חוק כולם חייבים לציית לחוק, גם בית המשפט".
יו"ר סיעת עוצמה יהודית חה"כ יצחק קרויזר מסר: "בית המשפט העליון שם היום את המסמר האחרון בארון אמון הציבור, שהולך ופוחת במערכת המשפט, תוך המשך השתלטות כוחנית על ההליכים הדמוקרטיים והחוקיים של הוועדה למינוי שופטים. מול עינינו נבנית אוליגרכיה משפטית שבה פסקי הדין ידועים מראש עוד לפני שניתנו, כחלק ממגמה המתקרבת בכוחניות למשטרים הנהוגים בעולם השלישי. בפסקת בג"ץ השערורייתית נתקע טריז בלב הדמוקרטיה, באחדות העם, ובכך נרמסת החלטת הבוחר.
"ממצב של 'דיפ סטייט' שקוע במעמקים, אנו עוברים לצונאמי שמשתלט על יסודות המשטר הדמוקרטי ומפר את שיטת האיזונים והבלמים בין הרשויות. השליטה ממשיכה באמצעות מנגנוני הפחדה על הציבור ועל אנשים פרטיים. ייקח זמן, אך נמשיך לפעול כדי להחזיר את השפיות לחיי האזרחים, כך ששלטון בג"ץ יחזור להיות שליח העם ולא ריבון אבסולוטי שעל פיו יישק דבר".