שר המשפטים יריב לוין יוצא במתקפה חריפה על פסיקת שופטי בג"ץ המחייבת אותו לאפשר למעשה את בחירת השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון, "הצו שניתן לפני זמן קצר, שאין לו אח ורע באף דמוקרטיה מערבית, לא הפתיע איש. הצו, שמנוגד לחוק מפורש, וניתן תוך ניגוד עניינים חמור, מהווה השתלטות כוחנית על הוועדה לבחירת שופטים ונטילת סמכויות השר בניגוד לחוק. הצו הוא המשך ישיר לדרך המינויים הפסולה במערכת המשפט, כפי שראינו בעניין מינוי היועץ המשפטי לממשלה. בדיוק בשל כך, פעלתי עם הקמת הממשלה לשינוי המצב. עם פרוץ המלחמה, החלטתי לעצור את החקיקה ולעסוק בעת הזו בנושאים שיש לגביהם הסכמה רחבה. אלא שבמקום לחבק את ההחלטה הזו, היא נוצלה על ידי השופטים באופן ציני, כדי לפסול חוק יסוד, וכדי להתערב בנושאים ביטחוניים תוך דאגה מופלגת לתנאי המחבלים".
לדבריו, "הפשרה ההוגנת שהצעתי לביצוע מינויים בבית המשפט העליון, נדחתה בבוז על ידי ראשי מערכת המשפט דקות לאחר שהוצעה. כי מבחינתם, למה להתפשר כשאפשר להשתלט על הליך המינוי בכוח, גם במחיר יצירת משבר חוקתי? הצו שהוצא היום אינו מכוון כלפיי באופן אישי. זוהי סטירה בפרצופם של כ-2.5 מיליון מצביעי הקואליציה הנוכחית, ושל רבים נוספים שדורשים את גיוון מערכת המשפט. הצו זורק את קולותינו לפח, הופך אותנו לאזרחים סוג ב׳, ומותיר באוויר את ידנו המושטת לפשרה".
בהמשך לכך שיגר השר איום לא מוסתר, לפיו בחירת השופט עמית לנשיא בניגוד לעמדתו תביא לפיצוץ שיפגע במערכת כולה, "נשיא בית המשפט העליון שמתמנה באופן כוחני ופסול, מדרדר לשפל עמוק עוד יותר את האמון הפוחת בבית המשפט. לא אוכל לעבוד עם נשיא שמונה באופן בלתי חוקי בידי חבריו, ושאינו לגיטימי בעיני ציבור עצום. הצו חסר האחריות רומס את הדמוקרטיה ואת דרך ההסכמות שנסללה בחודשים האחרונים, ומחזיר את ישראל אחורה".
מוקדם יותר פרסמו שופטי בג"ץ, יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין את פסק הדין בו קיבלו באופן חלקי את עתירת התנועה למען איכות השלטון, וקבעו כי על שר המשפטים יריב לוין לפעול מידית לבחירת נשיא חדש לבית המשפט העליון. בפסק הדין קבעו השופטים כי על השר לוין לפרסם ברשומות את רשימת המועמדים לתפקיד נשיא בית המשפט העליון תוך 14 יום ממועד מתן פסק הדין, ולכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא מיד לאחר שיחלוף פרק הזמן המינימלי המאפשר בחירת נשיא. מנגד קבעו השופטים כי בכל הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון על-ידי הוועדה, אין עילה להתערב בעת הזאת, על אף שבבית המשפט העליון חסרים שני שופטים ובקרוב יהיו חסרים שלושה שופטים.
בראשית חוות דעתה קבעה השופטת וילנר, ראש ההרכב, כי אין לקבל את פרשנותו של שר המשפטים לפיה גם לבחירת נשיא ביהמ"ש העליון נדרש רוב מיוחד של 7 מתוך 9 חברי הוועדה לבחירת שופטים. "בענייננו, ספק אם הפרשנות המוצעת על-ידי השר צולחת את המשוכה הלשונית. כאמור, סעיף 7(ג)(2) עוסק במינוי 'שופט לבית המשפט העליון'. לפי פשט הלשון, מינוי כזה נעשה ביחס למי שאינו מכהן כשופט בבית המשפט העליון. סעיף 8(א) לחוק קובע כי נשיא בית המשפט העליון ימונה 'מקרב שופטי בית המשפט העליון'. לפיכך, ספק אם מבחינה לשונית ניתן להלום פרשנות, שלפיה מינוי של 'שופט לבית המשפט העליון' מתייחס גם למינוי נשיא בית המשפט העליון".
לדברי השופטת וילנר, "מדברי ההסבר ברור כי הוראת החוק הנדונה נועדה לדרוש רוב מיוחד ביחס למינוי שופט לבית המשפט העליון, להבדיל ממינוי שופט לערכאות נמוכות. דברי ההסבר לא מזכירים מינוי נשיא לבית המשפט העליון. בתוך כך, בדברי ההסבר לא נערכת הבחנה בין אופן מינויו של נשיא כאמור לבין אופן המינוי של נשיאי בתי משפט מחוזיים ובתי משפט שלום. כמפורט לעיל, לגבי מינוי נשיאי הערכאות הדיוניות נקבע בחוק הסדר מיוחד, אשר דווקא מבוסס על הסכמה רחבה – כפי שכאמור מדגיש גם השר עצמו – ולפיו נשיאים כאמור "יתמנו בידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון, איש איש מקרב השופטים של בתי המשפט שבדרגה הנידונה" (סעיף 9(א) לחוק). אילו כוונת המחוקק במסגרת תיקון 55 לחוק הייתה להחריג גם את בחירתו של נשיא בית המשפט העליון מההסדר הכללי שחל על בחירת שופטים, ניתן היה לצפות שהמחוקק יתייחס לכך מפורשות, ולו בדברי ההסבר להצעת החוק הרלוונטית; ואף יתייחס להבחנה שבין דרך מינויו של נשיא בית המשפט העליון לדרך מינויים של נשיאי הערכאות הדיוניות, ולא רק להבחנה שבין מינוי שופטים לערכאות השונות".
בהמשך לכך התייחסה השופטת וילנר לטענת שר המשפטים כי יש לו הסמכות לעכב את כינוס הוועדה, במטרה להגיע להסכמה רחבה וקיבלה טענה זו, אך רק באופן חלקי, "דומה כי לשר מסור שיקול דעת בשאלה מתי יש לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון, לנוכח סיום כהונת הנשיא המכהן. בתוך כך, השר רשאי להביא בחשבון את השיקול שעניינו הגעה להסכמה רחבה ביחס למינוי, ואף בנסיבות מסוימות להעניק לו משקל נכבד. במשך תקופה ארוכה ביותר, השר הפעיל שיקול דעת ביחס לשאלה אם לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון; והכריע בשאלה זו בשלילה, בשל היעדר הסכמה רחבה ביחס לזהות המועמד לנשיאות כאמור. על כן, כמפורט לעיל, במהלך הדיון בעתירה דנן כיבדנו את שיקול דעתו של השר ביחס להפעלת סמכותו לפי סעיף 7(א) לחוק, ובתוך כך "עיכבנו את מתן ההכרעה בתיק זה לתקופה משמעותית, על מנת לאפשר לו למצות את המאמצים להגשים את חזונו המבורך להביא למינוי נשיא ושופטים לבית המשפט העליון על בסיס הסכמה רחבה בקרב חברי הוועדה למינוי שופטים" (החלטתנו מיום 27.8.2024). ואולם, חרף חלוף הזמן ואי הגעה להסכמה, השר חזר והדגיש בטיעוניו לפנינו, ובכלל זאת בהודעות העדכון שהוגשו מטעמו לאחר הדיון בעתירה, כי מדיניותו הייתה ונותרה כי אין למנות נשיא לבית המשפט העליון כל עוד לא מושגת הסכמה רחבה בוועדה ביחס למינוי נשיא".
אולם לדבריה, הפיכת השיקול של הגעה להסכמה רחבה לשיקול בלעדי, ודחיית הבחירה בגללו למועד בלתי ידוע, איננה מתיישבת עם הדין, "אף על פי שלצורך ענייננו, תכליתו הבסיסית והעיקרית של סעיף 7(א) לחוק היא למנות את נשיא בית המשפט העליון – ובמילים אחרות, למנוע מצב שבו אין נשיא קבוע לבית משפט זה – מדיניות השר במימוש סמכותו לפי הסעיף הנדון אינה מעניקה כל משקל לתכלית זו ולאינטרסים הגלומים בה… מדיניות זו אינה מביאה בחשבון את תכליתו העיקרית של סעיף 7(א) לחוק ואינה מעניקה לה כל משקל. ברם, הלכה עמנו כי אי-התחשבות בשיקולים רלוונטיים עשויה לשמש כשלעצמה עילה לפסילת החלטה מינהלית".
השופטת וילנר אף הוסיפה כי החלטתו של השר משנה למעשה את כלל ההכרעה, ומעניקה לשר זכות ווטו שהמחוקק לא העניק לו, "היעדר התחשבות בתכלית החקיקה במקרה דנן משמעותו המעשית היא חריגה ממצוות המחוקק ושינוי המנגנון שנקבע בחוק לבחירת נשיא בית המשפט העליון. כמבואר לעיל, החוק דורש רוב רגיל בוועדה לבחירת שופטים לצורך מינוי נשיא בית המשפט העליון. מדיניות השר, שלפיה בהכרח לא ייבחר נשיא בית המשפט העליון אם לא תושג הסכמה רחבה ביחס למינוי, משנה את כלל ההכרעה שקבע המחוקק בעניין זה, והשר אינו מוסמך לעשות כן… קשה להלום שמינוי נשיא בית המשפט העליון, אשר משמש כאמור גם כראש הרשות השופטת ומהווה אחד מ"סמלי השלטון" של מדינת ישראל, יסוכל משך למעלה משנה רק משום שהשר אינו משלים עם מנגנון הבחירה שקבע המחוקק בעניין".
***
התנועה לאיכות השלטון מסרה בתגובה: "התנועה מגנה בחריפות את דבריו חסרי האחריות של שר המשפטים יריב לוין. תגובתו הבוטה והמזלזלת לפסיקת בג"ץ מהווה המשך ישיר למדיניותו הפסולה של התעלמות מהחוק ופגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.
"השר לוין מאשים את בית המשפט בניגוד עניינים, אך מתעלם מניגוד העניינים החמור שבו הוא עצמו שרוי – כשר המשפטים המסרב למלא את חובתו החוקית. טענתו כי הצו "מנוגד לחוק מפורש" היא שקרית ומטעה. בית המשפט הבהיר היטב כיצד פרשנותו של השר לחוק היא זו שמנוגדת ללשונו ולתכליתו.
"האשמת בית המשפט ב"השתלטות כוחנית" היא צביעות מזעזעת מצד מי שניסה לרמוס את עצמאות הרשות השופטת ולהכפיף אותה לרצונותיו הפוליטיים. הטענה כי הצו הוא "סטירת לחי" למצביעי הקואליציה היא דמגוגיה זולה. תפקידו של בית המשפט הוא להגן על שלטון החוק ועל זכויות כלל האזרחים, לא לרצות קבוצה פוליטית זו או אחרת.
"איומו של השר שלא לעבוד עם נשיא בית המשפט העליון שייבחר כדין הוא חציית קו אדום נוספת, המעידה על זלזול מוחלט בעקרון הפרדת הרשויות. אנו קוראים לשר המשפטים לחזור בו מדבריו המסוכנים, לכבד את פסיקת בג"ץ ולמלא את תפקידו כנדרש בחוק. אם אינו מסוגל לעשות זאת, עליו להתפטר מתפקידו לאלתר.
"הדמוקרטיה הישראלית חזקה מכל ניסיון לפגוע בה. אנו בתנועה לאיכות השלטון נמשיך להיאבק בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו כדי להגן על שלטון החוק ועל עצמאות מערכת המשפט".