"אין מקום בצה"ל שאומר 'אתה בדואי, אז לא תגיע אלינו'"

סגן־אלוף נאדר עיאדאת נישא באמצע יולי האחרון. בסוף אותו חודש הוא כבר נכנס לתפקידו החדש כמפקד היחס"ר – יחידת הסיור שכונתה בעבר "גדוד הסיור הבדואי". שנה קודם לכן, ביולי 2017, הפך הגדוד ליחידה, במסגרת מדיניות הצבא הנוכחית לצמצם את הגדודים המגזריים ולשלב את בני המיעוטים בכל חלקי צה"ל. בהגדרתה, היחידה החדשה אינה פונה דווקא לבדואים. באותה מידה שהצעיר הבדואי רשאי להתגייס אליה, הוא יכול  להשתלב בכל יחידה אחרת בצה"ל.

זה באמת קורה? הבדואים משתלבים בכל חלקי הצבא?
"כן, זה קורה. יש לנו לוחמים מחוץ ליחידה", משיב רס"ן עיאדאת. "זה לא ברגע, זה תהליך שלוקח זמן, אבל יש לנו אנשים בחוץ. הנוער של היום רוצה להשתלב, רוצה להיכנס. אנשים מחפשים את האתגר. אני מאמין בהשתלבות בצה״ל, ואני חושב שזה תהליך נכון גם לבדואים וגם לצבא".

עיאדאת גדל בזרזיר שבצפון, וכעת הוא מתגורר שם עם רעייתו הטרייה. בכפרו, מספר נאדר, הגיוס לצה"ל נמצא "בדי־אן־איי של התושבים".

אז מהבחינה הזו היה לך פשוט וטבעי לשרת בצה"ל בתפקיד משמעותי.
"כן, זה נכון. אבל יש מקומות שלוחמים מתגייסים אליי מהם ויש בהם אנטי, למשל סכנין ומקומות מורכבים אפילו יותר. אבל גם מהמקומות האלו, שלא מתגייסים מהם בדרך כלל, מי שבא גורר איתו חברים ומביא עוד אנשים שמבינים שאתה צריך לתרום למדינה. ברור לי שיש לאן להשתפר מבחינת היקף הגיוס, ואני חושב שהמערכת הצה״לית עושה את ההתאמות הנדרשות כדי שזה יקרה. אני בעד לעודד עוד אנשים מהמגזר להתגייס, להשתלב בחברה ולהגן על המדינה. אני גם חושב שנכון לחשוף יותר את העדה לגיוס לצה״ל, ובכך להעלות את אחוזי הגיוס ולקדם את ההשתלבות".

נתוני הגיוס הנוכחיים בחברה הבדואית מעודדים. בתוך שנים ספורות זינק שיעור המתגייסים ביותר מ־30 אחוזים, ועמד על 475 מתגייסים בשנת 2017. שנה קודם לכן, ב־2016, התגייסו 375 מבני המגזר, ובשנים 2015 ו־2013 התגייסו כ־354 בכל שנה (ב־2014 נרשמה נפילה מסוימת במספר המתגייסים, כאשר 313 בלבד התייצבו בבקו"ם).

ומה קורה בתחום היציאה לקצונה? נכון לאוגוסט 2018 משרתים בצה"ל 92 קצינים ממוצא בדואי. בפריסת היציאה לקצונה על פי שנים, התנודות גדולות. ב־2014 יצאו 14 לקורס קצינים בדואים, ב־2015 מספרם היה 22, ב־2016 יצאו משערי בה"ד 1 רק 11 קצינים בני המגזר, וב־2017 שוב עלה המספר והגיע ל־21 קצינים בדואים.

סא"ל עיאדאת שבע רצון מהנתונים הללו. "מגמת העלייה בהיקפי גיוס וכן ביציאה לקצונה ניכרת, וזה מבורך בעיניי. אני רואה את החיילים הבדואים נלחמים לצדי ומשרתים בצה״ל בתפקידי מפתח".

מקפצה לאזרחות

גדוד הסיור המדברי הוקם בפיקוד הדרום בשנת 1992 כיחידה ייעודית לבדואים, במטרה לעודד את התגייסותם של צעירי המגזר. ב־1994 הוחלט להפוך אותו מיחידה לגדוד, ובאותה שנה הוא הפך לגדוד חי"ר. בשנה שעברה, כחלק ממדיניות כוללת של הרמטכ"ל איזנקוט לפתוח את כל זרועות הצבא לכלל בני המיעוטים, הוחלט להפוך אותו שוב ליחידה ולהעניק לבני העדה הבדואית את האפשרות להתגייס לכלל הצבא. מטבע הדברים מדובר בתהליך, ובינתיים היחידה מורכבת מחיילים בדואים, לצד בני מיעוטים אחרים.

הפעילות השוטפת של היחידה דומה לזו של כל גדוד חי"ר אחר בגזרת עזה, והיא כוללת התמודדות עם הפרות הסדר מול הגדר והגנה על העבודות להקמת המכשול התת־קרקעי. "בכל יום שישי אנחנו פועלים מול הפרות סדר בצד העזתי", אומר עיאדאת. "יש שם ממאות מפגינים ועד אלפים, וזה פוגש אותנו בכל שבוע. אנחנו חיים את זה בשוטף. אנשים מבינים את המשימה, להגן על גבולות המדינה ועל התושבים. אנחנו מגינים בגופנו ומהווים חיץ בין הפלסטינים לתושבי מדינת ישראל. זו המשימה שלנו".

נקודה שמייחדת את היחס"ר לעומת יתר היחידות בגבול עזה היא הצבתה במעבר כרם־שלום, מה שהופך אותה לכוח היחיד בגזרת עזה שבתחום אחריותו עובר גם הגבול עם מצרים. כך קרה שבאוגוסט 2012, בעת מתקפת הטרור במשולש הגבולות עזה־מצרים־ישראל, לוחמי היחידה הוקפצו והשתתפו בבלימת החדירה של המחבלים לשטח הארץ. גם ב־2008 הדפו חיילי הגדס"ר מתקפת טרור מסיבית על מעבר כרם־שלום, שכללה כמה מכוניות תופת. 13 חיילים נפצעו באותו אירוע. על פעילותם זכו כמה מחיילי הגדס"ר, ובהם סגן מפקד הגדוד, בצל"שים.

נאדר עיאדאת התגייס לצה"ל בשנת 2005 והחל א דרכו בגדוד הסיור. בהמשך יצא לקורס מ"כים, ונשאר להדריך ולפקד בבית הספר למ"כים. הוא היה הבדואי הראשון בתפקיד כזה. מאוחר יותר יצא לקורס קצינים, ושירת בכמה תפקידי פיקוד בחטיבת גבעתי ובבה"ד 1. לאחר מכן חזר לשמש סמג"ד הגדס"ר, ולפני חודשיים מונה למפקד היחידה. בין לבין הספיק להשלים לימודים לתואר ראשון.

היחידה בפיקודו עוסקת רבות בשילובם של המשרתים הבדואים ושל בני המיעוטים האחרים בחברה הישראלית. החיילים זוכים לשיעורי עברית והעשרה, ולקראת השחרור הם גם מקבלים הדרכה למציאת עבודה, לכתיבת קורות חיים ולשליחת דואר אלקטרוני, ואף מבקרים במקומות עבודה אפשריים דוגמת רכבת ישראל או חברת החשמל.

"כמפקד יחידה אני מכין את החיילים שלי לאזרחות", גאה עיאדאת. "אחרי שהחיילים הופכים לאזרחים הם אומרים לנו 'תודה רבה לכם, הכנתם אותנו כמו שצריך'".

ממה שאתה רואה, עד כמה הבדואים רוצים להשתלב בצה"ל ובכלל בחברה הישראלית?
"אני יותר קצין משאני אזרח, אבל כשאני מגיע ליישוב שלי בסופי שבוע מדי פעם, אני רואה שיש לאזרחים רצון להיות חלק, לתרום. אני רואה את זה גם בצבא. בסוף, גם אצל היהודים יש חשש מהשתלבות. יש גם נתון מדהים של שירות לאומי. פעם בני מיעוטים לא ידעו מה זה, היום יש עלייה. אני רואה בנות אצלנו בעדה שמשתלבות בשירות לאומי. זה לא היה בעבר, והדבר הזה מעיד על משהו שמתפתח. כך גם הגברים. יש שילוב, גם בפן התעסוקתי וגם בצבא. רוצים להשתלב, רוצים להיות חלק. אני מסתכל על האוכלוסייה ככלל – אנשים רוצים להיות חלק.

"גם אצלנו ביחידה, הפכו אותנו מגדוד ליחידה במטרה לתת למיעוטים להשתלב בצבא. אין מקום שאומרים בו 'אתה בדואי, אז אתה לא תגיע אלינו'. זו המטרה, לתת אפשרות להשתלב בצבא. השמיים הם הגבול, כמו שאומרים. מי שרוצה יכול לחלום ולהגשים את החלום".

עושים היום מספיק כדי להביא מתגייסים מהמגזר הבדואי לצבא?
"אני חושב שכן, אנשים מתגייסים. הנוער הבדואי היום מגיע לגיל 18, והוא יודע מה הוא רוצה מעצמו".

הדברים שאתה מתאר נכונים לחברה הבדואית בכל הארץ?
"אני מדבר על הכלל, אני פחות מסתכל על אום אל־פחם שעולה כל הזמן לכותרות. בהסתכלות שלי – כן, אנשים רוצים להתגייס, רוצים להשתלב ולהיות חלק. הדוגמה הקלאסית היא היחידה שלנו".

ומלבד הגיוס, בתחומי השכלה, תעסוקה והשתלבות כללית בחברה – רמת השילוב מספקת?
"זה קורה מחוץ לצבא, אני נמצא פה ביחידה. מה שאני כן רואה בחוץ זה אנשים טכנולוגיים, שיודעים מה הם רוצים מעצמם. שבעה אנשים מהכפר שלנו לומדים כיום רפואה. זה משהו שלא היה. ובהיבט של הצבא, כשהתגייסתי ב־2005 לא ידעתי מה זה צבא ומה בדיוק עושים שם. היום בן מיעוטים שמגיע ללשכת הגיוס יודע מה זה צבא. הנוער שמגיע יודע בדיוק מה הוא רוצה".

מחסום השפה

סג"מ הדר שרעבי־מובשוביץ, בת 20 מפתח־תקווה, היא קצינת ההשכלה של היחידה. בשלב מסוים בהכשרתם עוצרים החיילים את תפקידי הלחימה שלהם, ומגיעים לחודש וחצי של קורסי השכלה מרוכזים. "אנחנו עוסקים לכתחילה בעיקר בשפה, כי זה הדבר המעכב מבחינתם", היא מסבירה. "אבל אם אנחנו כבר יכולים לתת עוד כלים אקסטרה, יחד עם לימוד העברית, זה טוב. למשל, אם אני מדברת עם החיילים על העולם, על יבשות ומדינות – זה כלי ללמד עברית ולפתח אוצר מילים ויכולות דיבור, אבל גם להעשיר את הידע בדברים שהם פחות מכירים, כל אחד על פי הרקע שלו.

"עכשיו למשל אנחנו עובדים על קורס הכנה למבחני תיאוריה. הרבה בדואים נכשלים במבחן עצמו, ואנחנו באים איתם וממש עובדים על זה כדי שיצליחו. כל זה חלק מהמטרה שהיא להעצים את החייל, שידע שאם הוא מגיע ליחס"ר הוא בא לא רק כדי להיות לוחם, אלא שהוא יקבל דברים שלא היה מקבל אם לא היה מתגייס לצבא. ההכנה לתיאוריה היא עניין ייחודי, לא כמו בגרויות או שנות לימוד שאפשר להשלים בכל מיני מקומות בצבא. זו יוזמה ייחודית ליחס"ר".