מכון ז'בוטינסקי קיים אמש (ב') יום עיון לציון 95 שנה למאורעות תרפ"ט ולקראת שנה למלחמה הנוכחית, בו נכחו אנשי רוח וצבא בדימוס כדי לדון בסוגיות שונות העומדות על הפרק. תא"ל (במיל') עופר וינטר נאם במושב הרביעי שעסק ב"דור המנצחים – שיח גיבורים" והתייחס לקרבות ה-7 באוקטובר, לתחקיר על אותו היום ולאירועי צוק איתן שמלווים אותו עד היום.
"סיימתי עכשיו 34 שנה של פיקוד בצה"ל שברובן פיקדתי על יחידות קרביות", פתח וינטר והתייחס להחלטת הרמטכ"ל ושר הביטחון להראות לו את הדלת החוצה והוסיף: "לא עשיתי קריירה צבאית. כיוונתי להיות שליח ציבור ולכן אני פחות מוטרד, לא מרגיש שפגעו בי, לא עשו לי ולא אכלו לי, הכול בסדר, סיימתי את שליחותי, מצדיע ואומר תודה רבה, לא מקטר".
משם המשיך וינטר לספר את מה שעבר עליו בבוקר שמחת תורה. "התחלתי אותו בבית הכנסת במניין הראשון ב-5 בבוקר. הייתי שנה בלימודים אז השארתי את הטלפון בבית, 'מי יקרא לזקן שכמוני', חשבתי. באמצע התפילה הגיע אליי בחור ואמר לי שיש חדירת מחבלים ליישוב בעוטף עזה". וינטר, שבעברו היה מח"ט הצפונית, חשב שמדובר באירוע קטן שייגמר מהר ולכן אין לו מה להתערב והגיע הביתה רק בסוף התפילה. "כשהגעתי הביתה, אשתי אמרה לי שהטלפון לא מפסיק לצלצל. פתחתי אותו ורק אז הבנתי את הבלאגן. התארגנתי, אספתי עוד חבר, לקחתי את האפוד ואת הנשק בדרך, והצטרפתי לגזרה שפיקדתי עליה לפני למעלה מעשור. הגעתי לכיכר סעד, משם לבארי ולמסיבה, והמראות שראו עיניי היו קשים, כאוס, משהו שלא ראיתי אף פעם. בצידי הדרך היו מוטלות גופות".
"זכיתי לפקד על שני המח"טים שהיו שם – אסף חממי, מח"ט הדרומית שנהרג בשעות הראשונות, שהיה חייל שלי בסיירת גבעתי והוצאתי אותו לקורס קצינים, ומח"ט הצפונית חיים כהן שהיה פקוד שלי בדובדבן. שניהם לוחמים, אנשים רציניים. פגשתי את חיים כהן בכיכר סעד, פניו בחרדה, החזיק אותי בחיבוק רציני. אני משתף אתכם שמי שהציל את המדינה באותו יום ואת התושבים היו אזרחים – חיילים, לוחמים, שוטרים, מתנדבים, אנשים שלקחו יוזמה, חירפו נפש ורצו קדימה ובגופם הגנו וצמצמו את הנזק ועצרו את המשך ההתקדמות. הם הגיבורים האמיתיים. חלקם לא חזרו, יש כאלה שחזרו עם צלקות על הגוף, ואין מי שחוזר משם בלי צלקות על הנפש, כי מה שראינו שם זה לא אירוע שמישהו הורגל בו".
"אין עבריינים ביום הזה. היה שיח בחודשים האחרונים על כאלה שהרגו נוח'בות. רוצה להגיד מילה והמלצה למי שעושה את התחקירים – תעזבו את הדרג למטה, זה לא מעניין. זה מעניין רק את ההיסטוריה. מבחינה מקצועית, אוגדת עזה לא נערכה לחדירה שהייתה שם. האוגדה והחיילים נערכו לחדירה של שישה צירים במקביל. כל התרגילים היו על תרחישים כאלה, ומפקד האוגדה היה אומר בסיכום שלהם שאין סיכוי שזה יקרה, תהיה לנו התראה לפני זה. אני מבקש ממי שעושה את התחקירים, זה פוגע… הניסיון להטיל דופי בלוחמים שהיו שם או במפקדים שפיקדו ברמות הנמוכות, הוא בעיה מנהיגותית קשה. זאת דעתי כמפקד, אם אני הייתי מנהל את האירוע הזה, הייתי אומר: אתם לא אחראים, אני אחראי, אני הבאתי עליכם את החרפה והכישלון האלה, שחררו את עצמכם מזה. גם ככה אנשים למטה מסתובבים עם תחושות כישלון קשות על החברים שלהם שלא חזרו ועל זה שהם לא הצליחו לעמוד במשימה להגן על התושבים", קבע וינטר, "אני הייתי מח"ט בעזה ונחשבתי לטוב יחסית, לא הייתי מצליח לעמוד במשימה. היו 60 צירי חדירה. הניסיון להטיל דופי זה כמו במלחמת יום הכיפורים כששאלו את החיילים במעוזים איך הם נכנעו למצרים. ההצעה שלי להתנהלות התחקירים היא להאט את הקצב. זה פוגע ברוח הלחימה של אנשים שפועלים בעזה בתנאים לא פשוטים, ובאלה ששרדו את התופת הזאת".
וינטר נזכר בדברים שאמר לפני עשור, כשהיה מפקד חטיבת גבעתי לפני הכניסה ללחימה ברצועת עזה במסגרת מבצע צוק איתן, דברים שעוררו סערה בשל השימוש בפסוקים ובאזכורים יהודיים. "לפני עשור, העזתי מתוך תפילה ואמונה… קיבלתי את החיילים והטנקים הכי טובים, אין לי תלונות, אבל אמרתי שאני כל יום מתפלל, אז הרמתי עיניים וביקשתי שייתן לי את הכוח לנצח ולהביא את אנשיי בחזרה הביתה. השתמשתי בקטעי תפילה של דוד המלך שיוצא להילחם בגוליית ועוד קטעי פיוט על עשרת הרוגי מלכות. חטפתי על זה", אמר וינטר, "זה היה קו פרשת המים שלי – עד אז הייתי מפקד מוביל ומצטיין בצה"ל, ופתאום הפכתי להיות בעיה. כל מה שעשיתי היה להתפלל במסורת אבותיי, ואני לא מתנצל על זה. התחילו הכפשות, וחקירת מצ"ח תחת אזהרה, 16 שעות ישבתי שם על כל מיני עניינים כאלה ואחרים. פרסמו בתקשורת שנחקרתי וזאת שיטה טובה כי כולם אמרו שאם אני נחקר תחת אזהרה אז הרי אין מצב שאין משהו, לא משנה שאחר כך בתחקיר הרמטכ"ל סיכם שפעלתי ברמה הערכית הכי גבוהה. כשיצאתי החוצה דובר צה"ל הודיע שקיבלתי הערה פיקודית, הסתובבתי אחורה ואמרתי שבכלל לא קיבלתי שום דבר. אני מספר את זה, כי היום, אחרי עשור, אין אף יחידה בצה"ל שיוצאת להילחם ומתפללת באופן חופשי בלי שיאנסו אותה אחר כך. האמת סופה לנצח. זכיתי שהייתה לי את הנקודה הזאת, אני לא מצטער".
