תת אלוף במיל' גיא חזות, שמשרת כראש מערך הלמידה בזרוע היבשה במלחמה, עלה לאחרונה לכותרות אחרי שתקף את ניהול המלחמה של צמרת צה"ל. במקביל, חזות פרסם לאחרונה ספר: "צבא ההיי־טק וצבא", שעוסק בהזנחה רבת השנים של כוחות היבשה וההתמכרות לטכנולוגיה וההגנה.
בהרצאה שמסר ביום שני במסגרת כנס של מכון ז'בוטינסקי לציון 95 שנה למאורעות תרפ"ט, שטח חזות את משנתו בקיצור וטען: זה מה שגרם לשבעה באוקטובר.
"תפיסת הביטחון של מדינת ישראל נשענה בעבר על שלוש רגליים: הראשונה היא הרתעה. אני לא מדבר על הרתעה ממעשה טרור כזה או אחר, אלא על הרתעה של צבאות ערב מפלישה לישראל. אחרי מלחמת העצמאות בן גוריון הבין, על בסיס 'קיר הברזל' של ז'בוטינסקי, שכדי לקיים את המדינה, הרגל המרכזית בתפיסת ביטחון היא קודם כול להרתיע את האויבים שלנו מלפלוש למדינת ישראל כפי שהם עשו בה' באייר. הרגל השנייה הייתה ההתרעה, והיא דיברה על כך שאם הם יחליטו להילחם, עלינו לוודא שיש לנו מספיק מידע כדי להבין את זה בטרם הפלישה. הרגל השלישית הייתה ההכרעה, לה אני קורא 'פוליסת הביטוח של מדינת ישראל'. בן גוריון מבין שאי אפשר להחזיק צבא סדיר בגודל של מה שהיה בסוף מלחמת העצמאות, והוא מחליט ללכת על 'קונץ פטנט' – רבע מהצבא בסדיר ושלושה רבעים במילואים. זה יותר זול, וכך נוכל לקיים את החברה הישראלית שבראשית דרכה, נקלוט עלייה מכל כנפות תבל ונשגשג.
פוליסת הביטוח של מדינת ישראל לא הייתה צוללת, לא מטוס קרב וגם לא מפעל טקסטיל בדימונה, פוליסת הביטוח הייתה צבא היבשה. והצבא הזה, באמצעות ההתרעה שייתנו סוכנויות המודיעין של מדינת ישראל, יגויס ומייד יכריע את האויב במלחמה קצרה בשטחו – כי הארץ שלנו קטנה וכי אי אפשר להרשות לעצמנו מלחמות ארוכות. אנחנו מדינה קטנה עם מעט תושבים, הכלכלה רגישה, אין לנו מספיק כוח אדם ואשראי בין לאומי.
"על שלוש הרגליים האלה נוספת ב-2005 רגל נוספת – הרגל ההגנתית. ראש הממשלה אריאל שרון ביקש מדן מרידור לעדכן את תפיסת הביטחון: 'עברו למעלה מ-60 שנה, המציאות השתנתה וצריך לבחון אותה'. מרידור המליץ להכניס רגל נוספת – שבפועל כבר נכנסה לתפיסת הביטחון אחרי מלחמת המפרץ הראשונה – והיא הופכת להיות הרגל הדומיננטית של שולחן הביטחון הלאומי הישראלי. ומה קורה כשרגל אחת מתחילה להיות ארוכה מדי ודומיננטית מדי? השולחן מתחיל להתנדנד עד שהוא קורס בשבעה באוקטובר".
"בסופו של דבר, מדינת ישראל משתעבדת להגנה ולטכנולוגיה, בינה לבין שני צבאות הטרור שתוחמים אותה מצפון ודרום יש מאזן הרתעה, שנבנה אחרי הנסיגה מלבנון ועזה. החל ממלחמת המפרץ הראשונה, יש לנו תפיסה שהועתקה מהאמריקאים, והפעם הראשונה שהיא באה לידי ביטוי היה במבצע 'דין וחשבון' ב-1992, וכל פעם שהיא לא עובדת, אנחנו אומרים שבפעם הבאה נעשה אותה יותר טוב ואז היה תעבוד – קוראים לה 'אש מנגד'. מודיעין מדויק, אש מדויקת וכך נשמיד את מטרות האויב. זה לא עובד. לא ב-1992 ב'דין וחשבון', לא בענבי זעם' ב-1996, ולא בלבנון השנייה וצוק איתן. בכל פעם אנחנו אומרים שהמודיעין יהיה יותר מדויק, במקום 200 מטרות יהיו לנו 3,000, וחיל האוויר יוכל לתקוף 5,000 מטרות במקום 500. זה לא עובד לנו, אבל אנחנו לא מתייאשים.
לצד השני יש תפיסה שקוראים לה תפיסת הקיזוז, והיא גאונית. מביא אותה לשדה הקרב אחד המנהיגים הערביים הכי חכמים שהיו בהיסטוריה של העת החדשה – אנואר סאדאת, שאומר: 'אני אקח את כל היתרונות הישראליים שאני לא יודע להשתוות אליהם ואקזז אותם'. נגד חיל האוויר הישראלי הוא מביא נ"מ סובייטי, נגד התמרון היבשתי עם הטנקים הוא מביא המון טילי נ"ט 'סאגר', ולמודיעין הישראלי הוא עושה הונאה ומפתיע אותם בצהרי היום ב-6 באוקטובר 1973. חיזבאללה וחמאס לקחו את תפיסת הקיזוז ופיתחו אותה לתפיסה משלהם. מול חיל האוויר הם נכנסים עם הפעילים שלהם למרחב האורבני ואז האוכלוסייה הופכת למגן אנושי, מפני המודיעין הם נכנסים מתחת לקרקע ומדברים בקווי תקשורת שהישראלים לא יודעים להתחבר אליהם, ולצבא היבשה הם בונים שדה קרב מלא נ"טים ומטעני חבלה", מסביר חזות, ומוסיף שאויבינו הבינו עוד משהו: "הישראלים השתנו אחרי מלחמת יום כיפור ולא מעוניינים יותר לשלם את מחיר המלחמה, והם מראש יחליטו שלא להיכנס ולא להפעיל את צבא היבשה.
"אחרי מלחמת לבנון השנייה, אחרי עופרת יצוקה, אנחנו מחליטים לא להפעיל יותר את צבא היבשה. ואז קורה הגיים צ'יינג'ר הכי גדול: חיזבאללה וחמאס אומרים שאם אנחנו לא נבוא אליהם, הם יבואו אלינו. חיזבאללה בונה את כוח רדואן לכבוש את הגליל עם 4,500 לוחמי קומנדו, וחמאס בונה את הנוח'בה לכבוש את העוטף עם 1,500 לוחמים. תהליך בניין הכוח הזה מתרחש מול העיניים שלנו במשך עשור, ומדינת ישראל מאפשרת להקים שני צבאות טרור עם דיוויזיית קומנדו כל אחת".
"האסון הגדול הוא שאנחנו מכירים את התכניות שלהם בצורה הכי אינטימית שיש, ויודעים שהם יודעים לעשות את זה במעבר משגרה לחירום של בין שלוש לשש שעות, זאת אומרת שגם אם יהיה מודיעין זה לא יעזור לנו. ואנחנו לא מסירים את האיום מראש ולא יוצאים להתקפה מקדימה, כמו שעשינו במבצע מוקד שפתח את מלחמת ששת הימים. מכת מנע. המחיר שאנחנו משלמים על זה ב-7 באוקטובר הוא שקיר הברזל קורס לחלוטין, ואנחנו מוצאים את עצמנו באחד האסונות הגדולים ביותר – בעיניי הגדול ביותר – מראשית הציונות, ולא רק מראשיתה של מדינת ישראל.
"ויתרנו על צבא היבשה, צמצמנו את פוליסת הביטוח של מדינת ישראל ונטשנו את תפיסת הביטחון שהגו שני יריבים פוליטיים שלמרות היריבות שהייתה ביניהם, הייתה ביניהם הערכה הדדית. זה הסיפור של השבעה באוקטובר. המהות של הקיר שדיבר עליו ז'בוטינסקי הייתה שאם אנחנו רוצים לשרוד במזרח התיכון, שיהיה לנו בית לאומי, אנחנו צריכים להבהיר לערבים שלא נוותר על האדמה הזאת, שהם לא יכולים לשבור אותנו, להעמיד מולם קיר ברזל. הקיר הזה נסדק לראשונה במלחמת יום כיפור, כי למרות הניצחון הגדול נפער בקיר סדק. הערבים הבינו כתוצאה מהיהירות שאפפה אותנו אחרי מלחמת ששת הימים, שאפשר לנצח אותנו. במשך 50 שנה הסדק הזה לאט לאט התרחב. עד שבשבעה באוקטובר, בא יחיא סינוואר עם פטיש של 1,500 מחבלים, נתן מכה והקיר קרס. אנחנו נצטרך לבנות את הקיר הזה מחדש".
כאן חזות ביקש לעבור לצד האופטימי: "התחלנו לבנות אותו כבר בשבעה באוקטובר. שירתי שלוש שנים כנספח בסינגפור, שנה למדתי בפו"ם הבריטי – אני מכיר צבאות זרים. אני אומר באחריות – רוב הצבאות היו נסוגים לאחור אחרי הכישלון של שבת בבוקר השבעה באוקטובר, נערכים מחדש, ובאים אחרי חודש לכבוש מחדש את העוטף. אנחנו רצנו, אזרחים, אנשים צבא, סדיר, מילואים, משטרה, כדי להציל את אנשי העוטף, והחזרנו את השטח לידינו אחרי שלושה ימים.
"וההישג הכי מופלא אחרי הבוקס שחטפנו בשבעה באוקטובר, הוא שכבר אחרי שלושה שבועות הצלחנו לצאת ולתמרן בשטח הכי מורכב שנבנה אי פעם כיעד מבוצר, המרחב העזתי שבוצר מעל הקרקע וגם מתחתיה ואלפי לוחמים שערוכים עם תוכנית שהוכנה במשך 15 שנים, ולמרות שצמצמנו את פוליסת הביטוח של מדינת ישראל והזנחנו את הכוח היבשתי של צה"ל, ולמרות הנוק אאוט וההלם של השבעה באוקטובר, כמו עוף החול התרוממנו, נעמדנו על הרגליים ויצאנו לתמרן. ולא רק שיצאנו לתמרן, גם בכל מפגש ניצחנו את החמאס. לאמריקאים לקח שנתיים להתאושש מ-11 בספטמבר 2001, הפיגוע הגדול בהיסטוריה במגדלי התאומים והפנטגון. הם בנו את הצבא ויצאו להתקפה בעיראק ואפגניסטן. שתבינו את העוצמה של החברה הישראלית וצה"ל".
