השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הגיע הבוקר (ד') לדיון המתקיים בבית המשפט העליון בעתירה שהגיש נגדו ח"כ אחמד טיבי, בעקבות החלטתו לא לאפשר לטיבי להיפגש עם המחבל מרואן ברגותי בבית הסוהר. נציין כי גם עמדת גורמי המקצוע בשב"ס תומכת בהחלטת השר מטעמי ביטחון.
לפני כניסתו לדיון אמר השר בן גביר: "עצוב שביום שבו אנחנו קוברים חיילים, אנחנו צריכים להתמודד עם עתירה של חבר כנסת במדינת ישראל, שמקבל כסף מהמשכורות שלנו, והוא רוצה להיפגש ולדבר עם השותף שלו – מרואן ברגותי, רוצח, שדם יהודים על הידיים שלו. זו בושה, זו חרפה". השר בן גביר הוסיף: "אני אומר בצורה פשוטה: אני הדרג המדיני, אני קבעתי שהם לא יכולים להיפגש, ואני עומד מאחורי ההחלטה הזו".
בעיקרי הטיעון שהגישה הפרקליטות בשמו של השר בן גביר ובשם שב"ס, נטען כי "דין טענות העותרים בקשר לסעד הקונקרטי להידחות, שעה שבבחינה פרטנית של הבקשה נמצא שלא ניתן לאשר את קיומו של הביקור המבוקש בשל שיקולי ביטחון מובהקים. ודוק, כפי שפורט בתגובה המקדמית, בענייננו, אף לו היו מועלות טענות העותרים בבקשה לקיום ביקור אצל האסיר מרואן ברגותי, במסגרת עתירת אסיר, היה דינן להידחות. עם הגשת העתירה שבכותרת, ובשים לב לחשיבות האינטרסים הביטחוניים העומדים על הפרק, נתבקשו והתקבלו התייחסויות שירות בתי הסוהר וגורמי הביטחון לעניין. לעניין זה נמסר הן מגורמי הביטחון והן מגורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר, כי בקשת חה"כ טיבי נבחנה באופן פרטני, ונמצא כי כובד השיקולים הביטחוניים הנוכחיים העומדים על הפרק אינם מאפשרים את ביקור העותר 1 (אחמד טיבי – ש"פ) אצל האסיר ברגותי בעת הזו".
בעיקרי הטיעון שהגיש ח"כ טיבי לקראת הדיון נטען, בין היתר כי "בהיות הביקורים בבתי כלא חלק מהפיקוח הפרלמנטרי הרי שלא ניתן לאיין זכות/סמכות זו, לשלול אותה מחלק מחברי כנסת, להטיל עליה מגבלות מהותיות ביותר, במסגרת הנחיות פנימיות (פקודת נציבות בתי הסוהר – ש"פ). הגבלות מהותיות כאמור חייבות להיות מעוגנות בחקיקה ראשית העומדת בתנאי פיסקת ההגבלה, כולל השמירה על עקרונות יסוד מוסדיים (הפרדת רשויות ופיקוח פרלמנטרי). העותרים אינם טוענים שלא ניתן להטיל מגבלות כלשהן לעניין מימוש הזכות /סמכות של חבר כנסת לבקר במתקן כליאה, אך ישנו הבדל מהותי בין רגולציה של אופן מימושה לבין הצרת גבולותיה ואיונה כליל. אכן, הנחיות פנימיות יכולות לקבוע הסדרים מסוימים לעניין הסדרת מימוש הזכות/סמכות לביקור במתקני כליאה שנוגעים להיבטים מינוריים וטכניים לעניין מימושה כגון: מועד הגשת בקשת התיאום, מועד הביקור, אורכו וכד'. הסדרים אלה אינם יכולים לשלול זכות זו מחלק מחברי הכנסת או לפגוע באפקטיביות שלה".
עוד טען טיבי, כי ההיתלות של השר בן גביר ב"שיקולי ביטחון" כדי להצדיק את האיסור שהוטל עליו לפגוש את מרואן ברגותי, אינה יכולה להצדיק את הפגיעה בזכויותיו כח"כ, "גם אם נניח לצורך הדיון בלבד, שיש בשיקולי ביטחון כדי לגבור על עקרונות יסוד על חוקתיים בדבר הפיקוח הפרלמנטרי והפרדת הרשויות, הרי לא די בשיקולי ביטחון כלליים אלא יש צורך בחשד קונקרטי המתבסס על מידע מוחשי וממשי לכך שעלולה להתרחש, ברמת ודאות קרובה, פגיעה כה חמורה בביטחון המדינה שלא ניתן להסתכן בהתרחשותה וכי לא די בכך שניתן להעניש עליה בדיעבד אלא שיש למנוע אותה מראש. שאם לא נאמר כן, הרי הרשות המבצעת יכולה חדשות לבקרים להצביע על שיקולי ביטחון הנוגעים למפגש עם אסירים ביטחוניים ובכך לאיין את הביקורת הפרלמנטרית. המקרה שלפנינו ממחיש זאת היטב".
