רק ארבעה ימים של חסד ניתנו לד"ר אודליה מינס, עם כניסתה לתפקידה הזמני כיו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. עוד בטרם קמלו הפרחים שקיבלה לרגל המינוי, הודיע הייעוץ המשפטי לממשלה לשר התקשורת שלמה קרעי כי המינוי בטל, משום שמינס אינה עומדת בתנאי הסף לתפקיד. השר קרעי התעקש כי המינוי "תקף ופורסם כדין", אך הייעוץ המשפטי הבהיר כי עמדתו בנושא היא הקובעת.
בהמשך הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה לבג"ץ נגד המינוי, ובה נטען כי ההחלטה למנות את מינס אינה עומדת בתנאים שנקבעו בחוק הרשות השנייה ובחוק החברות הממשלתיות. מינס והרשות השנייה ביקשו לדחות את העתירה וטענו כי אין צורך להתחשב בתנאי הכשירות הנדרשים למינוי יו"ר קבוע כשבאים לדון במינוי יו"ר זמני, וכי מינס – שיוצגה בהליך על ידי עורכי הדין יעקב בן־שמש ואפי מיכאלי – היא בעלת ניסיון מתאים לתפקיד. השופטים קבעו כי סמכויותיה של ד"ר מינס יוקפאו עד למתן החלטה אחרת; דיון נוסף בנושא יתקיים בבג"ץ בעוד כשבועיים.
מינס היא חברת מועצת הרשות השנייה מאז 2018, ומכהנת גם כיו"ר ועדת ערר ברשות. היא מכהנת כמרצה בכירה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, וכמנהלת אקדמית בקמפוסים החרדיים. תפקידים נוספים שלה הם חברת מועצה במרכז מורשת בגין, מרצה מן החוץ באוניברסיטת תל־אביב, ודירקטורית בחברה המרכזית לפיתוח השומרון.
הפגישה עם השר שלמה קרעי, שבה הוצע לה המינוי, הייתה לדבריה הראשונה ביניהם. "אמרתי לו שאחשוב על זה, ולמחרת עניתי לו תשובה חיובית. עברנו יחד על סעיף החקיקה בנושא מינוי יו"ר זמני, וראינו שאין שום בעיה עם הנתונים שלי. אנחנו גם יודעים שמינוי כזה נעשה בעבר – בוחרים באישור הממשלה ממלא־מקום זמני לשלושה חודשים מבין חברי המועצה, זה הכול. השר התייעץ עם גורמים שונים לפני שביקש לפגוש אותי, ובהם גם היו"ר היוצא עדן בר־טל, וכולם אמרו לו שאני הכי מתאימה לתפקיד כי אני הכי מקצועית והכי ותיקה במועצה".
היא חוזרת ומדגישה שלא הייתה לה היכרות מוקדמת עם השר, ולפיכך הרמיזות כאילו קרעי מינה מקורבת הן חסרות בסיס. "בתקשורת מציגים את זה כאילו השר הביא אותי מהשכונה שלו, וזה חורה לי מאוד. בפועל לא הכרתי אותו בכלל. הוא גם לא מינה אותי למועצת הרשות השנייה בשום שלב, חוץ מהמינוי הזה. זה לא שאני מינוי פוליטי שלו".
"עשו פה מהלך על הראש שלי, שאין לו שום בסיס משפטי. זה פשוט המצאה לצורך האירוע, אולי כדי להתנגש בשר – זה לא משנה. המציאו פה דוקטרינה משפטית חדשה, ובצורה דורסנית. זו פשוט בריונות"
מינס מעריכה שאילו היו לה "מאפיינים אחרים", כלשונה, "זה לא היה מגיע לרמה כזאת. אני מניחה שמנסים לפגוע בשר יותר מאשר בי, במסגרת המלחמה הכוללת בין הייעוץ המשפטי לממשלה ולהפך; זו עוד התנגשות בדרך. אם היה מדובר במישהי אחרת, שהיא לא ימנית מדי ושיש לה מאפיינים אחרים, סביר להניח שהשיח היה אחר. מציירים את זה ככה כי אני אישה מזרחית ודתייה. אם השר לא היה מזרחי ודתי גם הוא, כנראה לא היו מציגים את זה בצורה הזאת. קל למכור את הסיפור הזה, למרות שהוא פשוט לא נכון.
"אני לא יודעת להגיד אם זה מה שגרם לאירוע, אבל זה כנראה תרם להתנגדות המאוד נחרצת ולשיח המאוד חד־צדדי, גם מצד הייעוץ המשפטי הממשלה, שלא רק הכניס פה תנאים שאף פעם אף מועמד אחר לא היה צריך לעמוד בהם, גם הפרשנות שלהם לכל הסיטואציה הייתה מאוד קיצונית. לצערי אני חושבת שזה קצת קשור למי שאני, וזה עצוב".
שימוש לרעה
הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו היא הגוף המפקח על שידורי טלוויזיה ורדיו מסחריים בישראל, בתחנות טלוויזיה ארציות ותחנות רדיו אזוריות. מינס הצטרפה למועצה ב־2018, מתוך רצון להשפיע ולשנות. "רציתי ואני עדיין רוצה להגיע למקומות שאני יכולה להשפיע בהם. הגעתי למסקנה שבתור מרצה אני משפיעה על הסטודנטים שלי, ובתור חוקרת אני משפיעה על קבוצה מצומצמת מאוד, ואני כן רוצה להשתמש בכישורים וביכולות שלי כדי להשפיע בצורה יותר רחבה", היא משתפת.
"אני מנסה להיכנס לכל מיני דברים, מה שמזדמן בדרכי. זה לא מכוון דווקא לתקשורת, אשמח להיכנס גם לתחומים אחרים. איכשהו יצא שזו ההצעה שהוצעה לי, וכיוון שבתפיסה הליברלית שלי מאוד חשוב לי העניין של חופש הביטוי, זה נראה לי מקום טוב להיות בו כדי להשפיע על הדרך שבה גופי תקשורת עובדים בישראל. לקחתי על עצמי גם תפקידים ציבוריים אחרים, בניסיון להיות מעורבת בתחומים שהם יותר רחבים מהתפקיד שלי".
אחת הטענות נגד המינוי היא שאין לך ניסיון עסקי.
"יש לי ניסיון ניהולי באקדמיה, אבל הם רוצים ניסיון ניהולי עסקי. יש לי ניסיון בתוך הרשות השנייה עצמה, בתור חברת מועצה במשך שש שנים, ואני גם דירקטורית. אני יודעת שאני ודאי מתאימה למינוי הזמני, כי אני מכירה את המועצה הכי טוב מכולם, ואני חייבת גם לומר שכל חברי המועצה חשבו שזה מה שצריך להיות. זה היה מאוד טבעי לכולם שדווקא אני אתמנה לתפקיד. אנשים סומכים עליי, יודעים שאני מאוד עניינית ומאוד מקצועית. לכן כל הסיפור הזה היה בשבילי הפתעה גדולה".
מדובר במינוי זמני, לשלושה חודשים. שווה לך לנהל את כל המאבק הזה? לא חשבת פשוט לוותר?
"ברגע שהמאבק הזה התחיל, נכנסתי לכובע שלי כד"ר למשפטים. אני חושבת שהכוח של הייעוץ המשפטי בישראל הוא כוח לא סביר גם ביחס למדינות אחרות, ואני ממש רואה שימוש לרעה בסמכות שניתנה בידם. מתוך עמוד השדרה הערכי והמקצועי שלי כמשפטנית, זה הפריע לי. הפריע לי שעושים פה איזשהו מהלך על הראש שלי, שאין לו שום בסיס משפטי. זה פשוט המצאה לצורך האירוע, אולי כדי להתנגש בשר – זה לא משנה. המציאו פה איזושהי דוקטרינה משפטית חדשה, ובצורה דורסנית. זו פשוט בריונות.
"אגב, אחרי שהכול התחיל התקשר אליי המשנה ליועמ"שית גיל לימון בשביל להגיד לי שזה לא אישי. עם כל הכבוד, לא משנה לי אם זה אישי על השר או אישי על הראש שלי, אם אני המטרה או השר. בסוף אתם רומסים פה מישהו ברמה האישית. אז מה זה להגיד שזה לא אישי? לקחתם את הכוח שלכם כייעוץ משפטי והשתמשתם בו בצורה שערורייתית".
מה חשבת על הרפורמה המשפטית, על הכוח של מערכת המשפט?
"אני עוסקת בתחומים האלו כבר עשרים שנה, ואני חושבת שצריך לעשות רפורמות במערכת המשפט. אני חושבת גם שרוב האנשים, נקרא לזה ההגונים, לא משנה מאיזה צד הם באים, מבינים שצריך לעשות רפורמה. האם חשבתי שהרפורמה הספציפית הזאת זה בדיוק מה שצריך לעשות? לא, וגם כתבתי את זה. היו דברים שחשבתי שהם חיוביים, והיו דברים שחשבתי שהם מרחיקי לכת. בתפיסה שלי אני מאוד ליברלית, במובן שאני חושבת שהכוח של רשויות השלטון צריך להיות מוגבל. לא אכפת לי איזו רשות זו, המחוקקת, המבצעת או השופטת – כולן צריכות לפעול בתוך מסגרת סמכות מסוימת.
"הרפורמה קצת הטתה את הכף יותר מדי לכיוון הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, ולכן חשבתי שגם אם הכיוון שלה היה נכון, היא לא הייתה מדויקת מספיק. האם כל מה שהתרחש אחר כך היה פרופורציונלי לבעיות שהיו בה? אני לא בטוחה שזה היה פרופורציונלי. אבל אין ספק שצריך לעשות הרבה מאוד שינויים, בוודאי במעמד של היועץ המשפטי לממשלה.
"גם העניין הזה שבא הייעוץ המשפטי לממשלה וקובע משהו מסוים, ואז הוא אומר לשר 'אסור לך לייצג את העמדה הנגדית', למרות שבעבר הם הציגו את העמדה הזו בעצמם. ב־2017 היה מינוי זמני של שפיק עבד, ואז העמדה המשפטית שלהם הייתה שזה בסדר ולא צריך לבדוק את הכשירות שלו כיוון שזה זמני, ועכשיו זה כל כך לא סביר ולא הגיוני שהשר ייצג את העמדה הזאת. זה דבר שלא קיים בשום מקום בעולם, וזה פשוט מופרך".
שמירת הלשון
האם לדעתך אנחנו זקוקים בכלל לרשות השנייה ולמועצת הכבלים והלוויין?
"אחד הדגלים שלי הוא שאנחנו צריכים לשים דגש הרבה יותר גדול על חופש הביטוי במדינת ישראל. מהבחינה הזאת אנחנו הולכים בקו נכון לעומת מה שהיה לפני עשורים, שהייתה שליטה מאוד חזקה של המדינה בגופי תקשורת, ובשנים האחרונות יש הרבה יותר הכרה בחשיבות התחרות בתחומים האלה, בשוק הדעות. במובן הזה, הרגולציה במדינת ישראל הייתה גם חסם – מי יכול לפתוח ערוץ, מה הוא יכול לשדר בו, התעסקות בתכנים.
"כרגע התפקיד של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו הוא יותר צר. בעבר הם היו עוברים על לוח השידורים של כל גוף משדר, ומאשרים כל תוכנית ותוכן. ב־2017, בעקבות תיקונים שהכניס השר קיש בחוק הרשות השנייה, השוק נפתח בצורה הרבה יותר משמעותית, והתפקיד של הרשות השנייה צומצם מאוד. זה כיוון נכון לדעתי. גם השר קרעי וגם השר הנדל רצו לקדם חוק שידורים שמצמצם עוד יותר את הסמכויות של הרשות השנייה ושל מועצת הכבלים והלוויין, שהיא גוף מקביל לרשות השנייה.
"אני חושבת שקודם כול הכיוון של לדייק את הסמכויות ולהחליט במה נכון להתעסק ובמה לא, הוא מאוד נכון. היום יש כמה תחומי ליבה שהגיוני שהרגולציה תתעסק בהם. אחד מהם הוא הנושא של יצירה ישראלית. מלכתחילה הייתי סקפטית בקשר לצורך להתערב בתחום הזה ולהגיד ליוצר 'אתה תייצר תוכן ישראלי שהוא סוגה עילית – דרמה, תעודה וכו', ותשקיע בזה מאמץ וכסף'. אבל עם הזמן הבנתי שאולי זה נושא שהמדינה כן צריכה לכוון, מתוך רצון להגן על התרבות הישראלית, על הלשון העברית, שנראה על המסך את ההוויה הישראלית. הרבה מדינות עושות את זה.
"הנושא השני שצריך להתערב בו הוא הטעיית הצרכנים. כיו"ר ועדת ערר אני נתקלת בכל הפרסומות שנפסלו כתוצאה מהטעיית הצרכנים. למשל, אם מפרסמים סוג של תרופה בלי לקרוא לה תרופה. בטלוויזיה צופים כל מיני סוגים של אנשים, ואתה רוצה לנסות להגן על האינטרס הציבורי בהקשרים האלה.
"הנושא השלישי הוא השמירה על הלשון, השפה והשיח. ראינו לא מעט דוגמאות, במיוחד בתקופת הרפורמה, שהשיח היה מאוד שלילי, שיח של שפה נמוכה ונאצות, והוא הוקרן גם לטלוויזיה ולרדיו. כמה שבאמת קשה לי עם הרבה מהרגולציה שיש, אני מבינה למה בפלטפורמות האלה חשוב שיישמר איזשהו שיח סביר. אני לא מצפה שאנשים יהיו מנומסים כל הזמן, אבל יש איזה קו גבול מסוים שלרוב האנשים זה יצרום באוזן, ושם אתה כן רוצה להיכנס ולנסות ליצור איזשהו תהליך חינוכי. רדיו וטלוויזיה הם גורמים שיש להם השפעה ציבורית, ואתה רוצה שהלשון תהיה כמה שיותר סבירה".
מה החזון שלך לתקשורת הישראלית?
"אני בעיקר חושבת שתחרות זה המפתח להרבה מאוד דברים. יש הרבה קיטוב בחברה הישראלית, וכשמגזרים מרגישים שהם לא מיוצגים בכלל, על המסך או ברדיו, זה מעצים את הקיטוב כי הם לא רואים את עצמם. היכולת לפתוח את האפשרויות למי שרוצה להביא משהו אחר, יכולה להיות מאוד משמעותית ברמה הציבורית. כשאתה מרגיש שאתה מיוצג אתה לא מרגיש שאתה נרמס, אתה לא מרגיש שהדעות שלך לא נחשבות. המגמה של השנים האחרונות היא בעיניי סופר־חיובית. הרבה פעמים חורה לי מאוד שמי שמנפנף בדגל של הדמוקרטיה אומר שצריך לסגור את ערוץ 14 או את ערוץ 12. אנחנו מקבלים בקשות כאלה וכאלה. בסוף זה אינהרנטי לדמוקרטיה שהיא תהיה חיה ואפילו בועטת. לפעמים יש סאטירה נשכנית וזה לא נעים, אבל ברגע שיש את התחרות הזאת יש לך שוק דעות אמיתי, וזה הרבה יותר דמוקרטי, הרבה יותר מוצלח והרבה יותר ייצוגי".
במה את אוהבת לצפות בטלוויזיה?
"האמת היא שאין לי הרבה זמן לזה, אבל אני אוהבת לראות סדרות ישראליות. אהבתי את שטיסל ואת מנאייכ. יש הרבה סדרות טובות בישראל, ואני אוהבת לראות את הכיוון האיכותי שהיצירה הישראלית הולכת אליו".
פגיעה בשם הטוב
היא בת 42, נשואה לד"ר רפאל מינס, חוקר ומרצה לפיזיקה באוניברסיטת אריאל; הם הורים לתשעה ילדים ומתגוררים בשומרון. היא גדלה באשקלון, בכורה מבין חמישה ילדים. אביה, יצחק ג'יהסי, נולד בשכונת מצוקה באשקלון למשפחה של עולי תימן. הוא היה איש קבע, ורק בגיל מבוגר השלים שני תארים. אימה, מרים, נולדה באיראן וכנערה עבדה בניקיון בתים; בגיל 18 החלה לעבוד בתפקיד זוטר בבנק וממנו התקדמה לתפקידים בכירים, אך מעולם לא רכשה השכלה אקדמית. מתוך המקום הזה, היה להם חשוב שילדיהם ירכשו השכלה גבוהה.
"מאז שאני קטנה אמרו לנו שהדבר הכי חשוב בחיים זה לימודים", מספרת מינס. "הם אמרו לנו כמה חשוב ללמוד אנגלית, מימנו לנו שיעורים פרטיים להעשרה באנגלית, וישבו איתנו לשנן מילים מהמילון. עודדו אותנו להשקיע בלימודים. אם הייתי חוזרת עם ציון של 95, שאלו אותי למה לא 100. הם תמכו בלימודים הגבוהים שלנו, ואכן יש לי שלושה אחים מהנדסים ואחות שעובדת בחברה לפטנטים". את הקריירה המרשימה שלה עשתה כאמור במקביל לגידול תשעה ילדים, בהם שני זוגות תאומים. "אנחנו עושים את זה יחד רפאל ואני, בשותפות, ועם הרבה סייעתא דשמיא", היא אומרת.
"תמיד לימדו אותי שצריך לעבוד קשה כדי להגיע ליעדים", מוסיפה מינס. "אמרו לי ששום דבר לא נוחת סתם ככה, וזה באמת מה שהשתדלתי לעשות כל החיים – לעבוד קשה. תמיד כשאנשים ניסו לגרור אותי לכל מיני מקומות שאני לא רוצה להיות בהם, מקומות רגישים מבחינה פוליטית וכדומה, הייתי אומרת 'הרי אין לי פרוטקציות וקשרים, מה שיש לי הוא שם טוב ואני לא יכולה לפגוע בו'. השר קרא מינה אותי, ואחריו השר הנדל אמר לי שהוא משאיר אותי במועצה, היחידה אגב שנשארה מהמועצה הקודמת, כי הוא שמע עליי דברים טובים.
"מה שקרה בסיטואציה הנוכחית זה שלקחו את השם הטוב שאני עובדת עליו כל החיים שלי, ומכוונים אליי חיצים שהם בכלל לא קשורים אליי, לא קשורים לעבודה ולמקצועיות שלי, ופוגעים בדבר האחד שניסיתי לשמור כל החיים שלי. אני מרגישה שזה סוג של בריונות, כי בסוף אני כמשפטנית מיוצגת על ידי שני עורכי דין שהם קולגות וחברים, פרו־בונו. אבל מה עם אנשים שאין להם את האפשרות הזאת, ובא מישהו ומכניס להם מקל בגלגלים, ואין להם את היכולת לייצג את עצמם? לכן אני מרגישה שזו לא רק המלחמה שלי".
