בעוד שבועיים בדיוק, ב־29 לחודש ספטמבר, אזרחי אוסטריה יבחרו קנצלר חדש. נכון להיום המועמד המובהק לניצחון הגדול, מי שהוביל בכל הסקרים האחרונים, הוא הרברט קיקל: ראש מפלגת החירות האוסטרית FPÖ, הפוליטיקאי הימני והקיצוני ביותר בפרלמנט שבווינה. ימני יותר מירג היידר. אותו הפוליטיקאי שבחר לעצמו את הכינוי "Volkskanzler", קאנצלר העם, ולא סתם הוא נשמע לכם מוכר – מי שזכה לכינוי זה לפניו, היה אדולף היטלר. וזה לא הכול. "אני לעולם לא אסכים להאשים את יחידות האס אס באופן קולקטיבי", אמר קיקל ב־2011 בעימות טלוויזיוני מול נציג הקהילה היהודית המקומית.
הפוליטיקאי בן ה־56 התחיל את דרכו במפלגת ה־ FPÖבשנת 1995, בתור מנהל קמפיינים. ב־2001 הוא כבר הפך לסמנכ"ל המפלגה והיה אחראי, בן היתר, על כתיבת הנאומים של הקנצלר. למעשה, הוא זה שגרם להיידר להגיד על הנשיא הצרפתי ז'אק שיראק שהוא "נפוליאון נייד" וללעוג על שמו הפרטי של ראש הקהילה היהודית באוסטריה, אריאל מוזיקנט, שהוא גם שמה של אבקת כביסה פופולרית, כאשר אמר כי הוא לא מבין כיצד לאדם המחזיק בשם אריאל, יש כל כך הרבה לכלוך על הידיים. היידר התנצל על הבדיחה האנטישמית והמאוד לא מוצלחת, קיקל לא.
בין 2005 ל־2017 הוא שימש כמזכיר כללי של המפלגה, עד שמונה לשר הפנים והפך להיות יד ימינו של יו"ר המפלה היינץ־כריסטיאן שטראכה. בינואר 2018, קיקל אמר שהוא רוצה "מרכזי שירות שיאפשרו לרשויות לרכז את מבקשי המקלט במקום אחד", דבר שפורש כרמיזה למחנות ריכוז, אם כי הוא הכחיש. שנה לאחר מכן, בינואר 2019, קיקל עוד ביקש להאיץ את גירושם של פליטים שביצעו פשעים, והצהיר כי הגירוש צריך להיות אפשרי מיד לאחר ההרשעה, לפני סיום התהליך המשפטי המלא. מאוחר יותר תיקן את עמדתו, והצהיר שהתהליך המשפטי המלא צריך להתבצע לפני הגירוש.
ב־24 במאי של אותה השנה, הפך קיקל ליושב ראש סיעת FPÖ ומיד דחף לעמדות נוקשות ונחרצות בשלל נושאים הקשורים למדיניות הפנים ולמדיניות החוץ של המדינה. בתקופה שבה פרצה מגפת הקורונה, לדוגמה, הפיץ הפוליטיקאי מידע שגוי באשר לנגיף, התנגד לחיסונים והשתתף בהפגנות נגד הסגר. במאי 2021, הוא נבחר שוב לכהן כראש המפלגה עם רוב של 88% מהקולות – תמיכה אדירה שסימנה אותו כאחד הפוליטיקאים המובילים בפרלמנט האוסטרי. שלוש שנים לאחר מכן, כאמור, הוא בהחלט הפך למועמד המובהק לניצחון הגדול בקלפי. אם הסקרים לא טועים ומטעים, הרברט קיקל יהיה הקנצלר הבא של אוסטריה.
"הצביעות נחשפה: אוסטריה תמיד הציגה את עצמה כקורבן הנאציזם, אבל היום היא מוכיחה שהיא תמיד הייתה וממשיכה להיות שותפה פעילה שלו. אם קיקל יהפוך לקנצלר, ברור שיהודי אוסטריה יעזבו בהמוניהם את המדינה", הזהיר אריאל מוזיקנט, היום ראש הקונגרס היהודי האירופאי. למרות החמרת המצב, נראה כי שנאת היהודים מעולם לא באמת חלפה מאוסטריה. "כיום יש בווינה יותר נאצים מאשר ב־1938", כתב כבר בשנת 1988 תומאס ברנהרד, מחשובי הסופרים והמחזאים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה העשרים, כאשר תיאר את הסבל שחווים מידי יום את יהודי המקום. ב־1989, שנה לאחר מכן, בגיל 58, התאבד ברנהרד בביתו באולסדורף שבאוסטריה עילית.
"אני עליתי לארץ בגלל האנטישמיות", מספר למקור ראשון אהרון מורלי, בן 26, שנולד וגדל בווינה. "הייתי אז בן 18 ופשוט נמאס לי להסתיר את זהותי. רציתי להתחבר לשורשים שלי, לחבוש כיפה בלי להתבייש ובלי לפחד. רציתי להרגיש גאה בכך שאני יהודי". לדבריו של אהרון, האנטישמיות שהוא חווה באוסטריה הגיעה דווקא מהסובבים המוסלמים, ולא משכניו הנוצרים. "כמו בכל שאר מדינות אירופה, בשנים האחרונות גם אוסטריה התמלאה בערבים. מאז השבעה באוקטובר, המצב בכלל מטורף – כמעט כל יום יש הפגנות נגד ישראל ונגד הקהילה היהודית".
בית הכנסת הראשי בווינה נמצא ממש במרכז העיר, ודגל ישראל גדול תמיד התנופף לו מחלון המבנה. בשנה האחרונה, הדגל נעלם. "בני הקהילה מפחדים, הם הורידו מעצמם את כל הסממנים היהודים, כבר בקושי הולכים להתפלל, בטח המבוגרים ביותר שביניהם", משתף אהרון בתסכול. "אחותי הקטנה כבר לא הולכת לבני עקיבא כי היא חוששת שיזהו אתה בדרך לסניף, יתקפו אותה והיא ולא תדע איך להגן על עצמה. גם אנחנו, הגדולים, החלטנו שלא לדבר בעברית יותר, אלא בגרמנית. עדיף להיות זהירים. האנטישמים מאשימים את ישראל במצב בעזה, ומכוונים את האש גם כלפי יהודים שאין להם שום קשר למלחמה פרט להיותם יהודים".
ובכן, נדמה כי יהודי אוסטריה באמת סופגים אלימות חסרת תקדים. ומכל כיוון. מצד אחד מהאנטישמים האוסטרים הנוסטלגיים, אותם המצביעים של הרברט קיקל שככל הנראה היו שמחים לחזור לשנות ה־40' – כלומר למשטר הנאצי. מצד שני מאותם המוסלמים ששנים כבר כובשים את אדמות אירופה, מטילים אימה ומפגינים נגד זכותה של ישראל ושל היהדות להתקיים. האם קיים אור קטן בקצה המנהרה? האם המצב צפוי איכשהו להשתנות? בעוד שבועיים, ב־29 לחודש, הבוחרים האוסטרים ישיבו לשאלה הזו, כאשר יחליטו מי יהיה הקנצלר הבא שלהם.
