כשמפקד חיל האוויר אלוף עמירם נורקין המריא אתמול למוסקבה, כבר היה ברור שעליו להיות דיפלומט ואסטרטג לא פחות מאשר טייס. לכאורה, הצהרתו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין שישראל אינה אחראית להפלת המטוס הרוסי, אלא מדובר ב"תוצאה של שרשרת נסיבות טרגיות", מצביעה על נכונות של הקרמלין להכיל את התקרית ברמה המדינית. אבל ברמה הצבאית, בסיפא של דברי פוטין יש הרבה יותר מאשר סיבה לדאגה. רוסיה, אמר פוטין, תנקוט צעדי גומלין שיכוונו בראש ובראשונה להגברת ביטחונם של אנשי צבא ומתקנים רוסיים בסוריה, "ויהיו אלה צעדים שכולם יראו".
העיתון הרוסי "פרבדה" פרסם אתמול כתבה שכותרתה "כיצד תוכל רוסיה להגיב להפלת מטוס האיליושין IL20". רוסיה, נכתב, תוכל לנקוט בסדרת צעדים דיפלומטים. למשל, להחזיר את שגרירה בישראל להתייעצויות, לשנות את מדיניות משטר הוויזות החופשי לישראלים היוצאים לרוסיה, או לחלופין להכריז על צעדים שלפיהם כל כלי טיס ישראלי שייכנס לשטחה האווירי של סוריה יהיה מעתה מטרה להפלה.
מהצהרתו של הנשיא פוטין כבר ברור ששתי האופציות הראשונות אינן על הפרק: לרוסיה אין אינטרס לצמצם את רמת היחסים עם ישראל. נסיעותיו התכופות של נתניהו לסוצ'י ולמוסקבה בשנתיים האחרונות רק תרמו להאדרת מעמדו הבינלאומי של נשיא רוסיה. מבחינת פוטין, הורדת דרג היחסים עם ישראל תפעל כבומרנג מדיני, שרק יחליש את מעמדה של רוסיה, המבודדת גם כך בזירה הבינלאומית, ותפגע בו אישית.
בזירה הצבאית, לעומת זאת, הסיפור אחר. הפלת מטוס הביון הרוסי חשפה חולשה ברורה של הכוחות הרוסיים בסוריה. העובדה שהמטוס הופל מטיל שירה חיל האוויר הסורי, הקליינט של מוסקבה, רק מגבירה את האירוניה. בנתונים הללו יש לפוטין צורך דחוף, פנימי וחיצוני, לטפל בחולשה הברורה הזו. בראש ובראשונה עליו לרצות את הממסד הצבאי-ביטחוני, שספג מהלומה קשה, ומלבד זאת עליו לשגר מסר של אזהרה לכוחות נאט"ו והקואליציה הבינלאומית הפרושים במזרח הים התיכון.
לכן, כשפוטין אומר ש"הצעדים שרוסיה תנקוט יכוונו מעתה להגברת ביטחונם של אנשי הצבא והמתקנים הרוסיים בסוריה", המשמעות היא שחיל האוויר הסורי המיושן צפוי לקבל זריקת עידוד רצינית: סוללות ה-S200 המיושנות, שאחת מהן ירתה את הטיל שהפיל את מטוס הביון הרוסי, יתוגברו ככל הנראה בקרוב בסוללות S300. הנגזרת היא שחופש הפעולה היחסי שחיל האוויר הישראלי נהנה ממנו עד עתה צפוי להצטמצם מאוד.
ה-S300 נחשבת לאחת ממערכות הטילים נגד מטוסים החזקות ביותר בעולם. זמן פריסת הסוללות הוא חמש דקות, ומכ"מי המערכת יכולים לעקוב אחר 100 מטרות בו-זמנית ו"לנעול" על עד 36 מהן במקביל. ישראל ניהלה במשך שנים מערכה מדינית מוצלחת מול הקרמלין, במטרה למנוע מכירת סוללות S300 לאיראן. הודות למאמצים הוקפאו העסקאות פעם אחר
פעם. ב-2015, בעקבות החתימה על הסכם הגרעין, ביטלה רוסיה את האיסור על מכירת טילי S300 לאיראן.
עם פרוץ המלחמה בסוריה התרחב המאבק גם לגזרה הזו. לפני חמש שנים חתמה רוסיה גם על עסקת מכירת מערכות S300 לסוריה, אולם נמנעה מלספקן בעקבות לחצי ישראל וארה"ב. לפני שנתיים העבירו הרוסים לפחות סוללת S300 אחת לסוריה, לשם הגנה על כוחותיהם שם. כעת ישקלו הרוסים להעביר מערכות נוספות, מה שיצר מאוד את צעדיה של ישראל בשמי סוריה. במיוחד אם המערכות יופעלו בידי "יועצים" רוסים.
הפלת המטוס הרוסי לא התרחשה בחלל ריק, אלא בשעה שפוטין וארדואן מגיעים להסכם מכונן על הקמת אזור חיץ בין כוחות המורדים לצבא הסורי באידליב, שבו יפטרלו במשותף כוחות סוריים וטורקיים. במקביל להפלת המטוס התרחשו אירועים נוספים, כולל הירי מן המשחתת הצרפתית. מנקודת מבטו של הקרמלין, יש לרוסים סיבה טובה לחשוד שישראל וצרפת ערכו פעילות ימית ואווירית מתואמת של תקיפת מטרות בסוריה, בידיעה ובתיאום עם ארה"ב. מעבר לזעם ולכאב בעקבות אובדן החיים של 14 אנשי צוות רוסים והשמדת מטוס ביון יקר ערך, ומעבר להטלת צל על ההישג החשוב באידליב, הזעם הרוסי נובע מכך שישראל ניצלה לשיטתם את ההבנות עם רוסיה לתקיפה מתואמת עם כוחות נאט"ו והקואליציה הבינלאומית. ישראל תצטרך כעת לעמול קשה כדי לאזן את הזעם הקדוש שיוצא עכשיו מן הקרמלין, ולהבטיח שהמאבק המתמשך מול איראן לא ייפגע.
