הקולנוע הישראלי, כמו המפעל הציוני המשגשג, ידע מלחמות בחייו. לא סתם חלק נכבד מהסרטים שהוקרנו על מסכי הענק לאורך ההיסטוריה כללו לובשי מדים, חיילים בשדה קרב או אפילו נערים שמתמודדים עם רגע הגיוס המתקרב בציפייה או חרדה. אבל באופן אירוני, בטקס פרסי האופיר, שהתקיים אתמול (16.9) במתחם אקספו בתל אביב, המלחמה נותרה רק על במת הטקס כאשר אף סרט מהמתמודדים, מלבד סרטי הדוקו, לא לבש מדי זית.
מי שכן זכו למקום של כבוד, הן הנשים של הקולנוע הישראלי, ובעיקר הצעירות. כפי שהיטיבה לנבא מנחת הטקס גלית חוגי, מלבד קטגוריית השחקן הראשי ושחקן המשנה, מי שעלו לבמה היו בעיקר נשים שזכו במגוון עצום של תארים.
הזוכה הגדולה היא כצפוי תום נשר, הבמאית הצעירה ובתו של הבמאי הידוע אבי נשר, שקטפה את פרסי הבימוי הטוב ביותר והסרט הטוב ביותר על סרטה קרוב אליי, שמבוסס באופן חלקי מאוד על אובדן אחיה ארי ז"ל בתאונת דרכים. מדובר בסרט שרוב משתתפיו, בהפקה ובפרונט, הן נשים צעירות ומלאות מרץ. גם ליה אללוף, שמגלמת את הגיבורה מאיה, זכתה בקטגורית השחקנית הראשית הטובה ביותר – הישג מרשים מאוד בהתחשב בעובדה שזהו תפקידה הראשון על המסך.
"אני מודה לאנשים הקרובים ביותר אליי: אמא, אבא וארי אחי", הכריזה נשר בדמעות כשעלתה לבמה. "כתבתי את הסרט ממקום כואב בלב שלי ואני שמחה שעכשיו הוא מגיע ללבבות אחרים. אני מבקשת להזכיר את המשפחות שחוות את הכאב הקשה ביותר… אף שמחה לא תהיה שלמה עד שכל החטופים ישובו הביתה. נמשיך לעמוד לצידכם, נדרוש מהפוליטיקאים את המובן מאליו".
עוד יצירה נשית שזכתה להישגים מרשימים היא בנות כמונו של הבמאית לי גילת. לצד בת אל מוסרי שקיבלה את פרס השחקנית המשנית הטובה ביותר, וחלי מון סונגו שזכתה בפרס הליהוק, נרשמה זכייה גברית בטקס כאשר יעקב זדה-דניאל (שגם שיחק את דמות האב אצל נשר) הוא שחקן המשנה הטוב ביותר.
גם זדה-דניאל לא נתן לרגע המרגש לסחוף אותו וקרא: "לכל מי שחושב שהעם הזה לא רוצה שההורים והאחים והילדים יחזרו, תתעוררו. אין לנו מדינה בלי שהם חוזרים, ואני רוצה להגיד מכאן תודה לחיילים היקרים שלנו ששומרים עלינו – תודה".
מי שהרגיש דווקא די בנוח עם הזכייה והשמיט כל סימן למלחמה מנאומו החגיגי, הוא שאדי מרעי שזכה בתואר השחקן הראשי הטוב ביותר על השתתפותו בסרט 'עיד', העוסק בבחור בדואי שמבקש לברוח מנישואים לא רצויים. "אני מקדיש את הפרס לעיד האמיתי שגדל מתוך הטראומה וניצח אותה. הניצחון הזה הוא הניצחון של כל אחד שמעז להיות נאמן לעצמו בסביבה שונה".
החגיגה הנשית המשיכה כאשר מתוך חמש הנשים שהתמודדו על התסריט הטוב ביותר זכתה מאיה קניג, על יצירתה חלב. לצד התייחסות למציאות הקשה, קניג לא שכחה לעקוץ את רפורמת השר מיקי זוהר, שלא הוזמן לטקס: "חלב הוא סרט על הבאת חיים לעולם החבוט שלפעמים קשה לחיות בו, אבל הסרטים מביאים מציאות אחרת ולכן צריך לעשות אותם ולא לייבש להם תקציבים. עשיית סרטים היא אקט של תקווה".
אישה נוספת שעלתה על הבמה כדי לקחת את פסלון הזכייה היא שי לי עטרי, אבל למרבה הצער מי שהיה אמור לעשות זאת הוא דווקא בעלה – יהב וינר ז"ל, שיצר את הסרט הקצר "הילד" המצולם ברובו בכפר עזה, וגם מדבר על המציאות המורכבת בעוטף. וינר נרצח בשביעי לאוקטובר על ידי מחבלי החמאס, כאשר ניסה לאפשר לשי לי ולביתם התינוקת שיה להימלט.
"לא הייתי אמורה להיות כאן על הבמה ולקבל את הפרס", אמרה עטרי בקול חנוק מדמעות על הבמה, "תותי שלי, הפרס הזה מגיע לך לא כי הייתה איננו וזה צדק פואטי, אלא כי זה סרט טוב ואתה כזה מוכשר. הלוואי ויכולתי להחזיק לך את היד בעוד הרבה פרסים, אבל אני מבטיחה לך שאעשה הכול כדי שהיצירה שלך תמשיך להדהד. בקולנוע אין מוות, הוא נשאר אחרי לכתנו".
באופן כללי, ניתן לומר שהטקס השנה היה מהיר, רווי אשמה ובעיקר מתנצל על עצם קיומו. מהמנחה ועד למעניקי הפרסים והזוכים, הנוכחים לא שכחו לתרץ את המעמד הלא נוח על הבמה, בלבוש חגיגי, אחרי שמנגינה רבת הוד ליוותה אותם לשם, ולהזכיר כמה "קשה לחגוג בימים כאלה", אבל גם שזוהי "חובתנו". זאת מבלי לשכוח לקרוא להשבת החטופים, מהר, עכשיו. נטע ברזילי, שנבחרה להעניק את אחד הפרסים, אף הקדישה עשר שניות דומייה למאה ואחת החטופים שעוד לכודים ברצועת עזה. "זו דרכנו לזכור, עד שהם ישובו לביתם", הסבירה ברזילי, "אנחנו לעולם לא שוכחים אתכם. במעבר חד, מן הראוי לחגוג את האומנות והמצוינות של הנוכחים כאן. אומנות היא אור ואנחנו זקוקים לו".
"עלתה איתי לבמה האשמה, הנה היא עומדת כאן לצידי", החוותה לצידה השחקנית טלי שרון שמככבת בסרט כביש הסרגל של מיה דרייפוס, שיצא נפסד מהטקס, והמשיכה באמירה שקשה לקבוע אם התייחסה לאיום הקיומי על מדינת ישראל או הרפורמה הקולנועית של מי שלא הוזמן לטקס – שר התרבות מיקי זוהר, "לא מובן מאליו שאנחנו חוגגים יצירה קולנועית, כי את זה אסור לנו להפסיק, לא משנה מה מישהו יקבע או יחליט. יצירה היא הסיפור שלנו ואנחנו נמשיך לספר אותו".
ההתייחסות למלחמה, לנופלים, ולחטופים היא הגיונית ומתבקשת, אבל ככל שרבו ההתנצלויות כך גם הדהדה חזק יותר השאלה – האם בכלל נכון היה לקיים את הטקס? הרי את המחוות שנעשו על הבמה, ואת הקריאות להשבת החטופים ולסיום המלחמה היה ניתן לחבר למחווה אחת גדולה – טקס במתכונת מצומצמת הרבה יותר, ללא קהל או אפילו לדחות אותו למועד לא ידוע.
ואם נפלה ההחלטה החשובה להראות לאויב שהיצירה הישראלית ממשיכה לחגוג את קיומה, מן הראוי היה לצד הקריאות, החולצות, השלטים והדממה, לאפשר לפחות לסרט אחד מבין הרבים שעוסקים בניצחונות הצבאיים, השכול, והמלחמה הקיומית המתמשכת, להצטרף גם לחגיגה. למרות הסיכוי הסביר שאחד מיוצריו, הוא דווקא גבר.
רשימת הזכיות המלאה:
קרוב אלי – סרטה של תום נשר
- הסרט העלילתי הארוך הטוב ביותר, ומייצג ישראל בפרסי האוסקר.
- בימוי – תום נשר
- השחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי – ליה אללוף
- עריכה – שאולי מלמד
העיר הזאת – סרטו של עמית אולמן
- מוסיקה מקורית – עומר מור
- עיצוב אומנותי – ניצן ציפרוט
- עיצוב תלבושות – רונה דורון
- פסקול – יוסי אפלבאום, עומר מור
בנות כמונו – סרטה של לי גילת
- שחקנית המשנה הטובה ביותר – בת אל מוסרי
- שחקן המשנה הטוב ביותר – יעקב זדה דניאל
- ליהוק – חלי מון סונגו
מופע טוטאל – סרטו של רועי אסף
- צילום – סער מזרחי
- איפור – אורלי רונן
פרסים בודדים:
- הסרט העלילתי הקצר הטוב ביותר – הילד, סרטו של יהב וינר ז"ל
- הסרט התיעודי הארוך הטוב ביותר (מעל 60 דק') – הדונם של סבתא, סרטם של ירמי שיק בלום ואלעד אורנשטיין
- הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר (מתחת 60 דק') – אני רואה אותך, סרטו של אדם ויינגרוד
- השחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי – שאדי מרעי, עיד
- תסריט – מאיה קניג, חלב
ברכות לזוכים ונתראה בשנה הבאה
