מאז ומעולם משפחת גפן הרוותה את צימאונו של הציבור הישראלי לסיפורים עסיסיים. אך ההסכת החדש של הנכד והסבתא למשפחת גפן, שהושק לפני כמה חודשים, מציג ארסנל שלם של הפתעות. באולפני "אול אין" מתרחש מדי שבוע היפוך תפקידים מרתק: הנכד מגלם את המבוגר האחראי, בעוד הסבתא מפגינה רוח נעורים בלתי מרוסנת. הגיל מאבד משמעות, והחוכמה והשובבות מתערבבות להם.
במודע או שלא במודע, נורית גם הפכה לשגרירה של הגיל השלישי. כאשר מגיבים לפודקאסט כינו אותה בביטויים פוגעניים כמו "זקנה עלובה", היא השיבה במונולוג נוקב על גילנות, הקדישה למגיב ששמו יוסי: "כן", היא פתחה, "אני לפעמים עלובה. הזקנה יכולה להיות מאוד עלובה, מעליבה, כואבת, חסרת אונים, עצובה, בודדה. כשאני הולכת ובורח לי הפיפי והקקי באמצע הרחוב בלי שארגיש ואני מסריחה למרחקים, אני מתה מבושה ומרגישה את בגידת הגוף, חולשת השרירים, את אובדן השליטה על איברי גופי. אני מרגישה הכי עלובה, אבל אתם שחושבים שתישארו לנצח מתוחים בפנים ובכושר טוב, גם אתם תזדקנו, כי הכבד לא עושה כושר ולא עושים לו בוטוקס.
אפשר לומר שנחשפת בפודקאסט הזה, וזה קצת מנוגד לכך שאתה לא רוצה שיעשו ממך עניין.
"אני לא רוצה שיעשו ממני עניין, את צודקת בזה. אבל האם אני חושב שהקול שלי חשוב? כן. זה הקול של לא לעשות מעצמי עניין. כי בארץ עושים המון עניין משום דבר, והכול רייטינג וקליקים. כשאני מופיע פתאום כדמות שמשדרת פחות את המסרים של תלחצו ורייטינג ותשומת לב, אולי צריך את זה. היום כולם נורא מחפשים את השיגעון, ואני חושב שישראל צריכה לחפש רוגע".
יכול להיות שהדרך היחידה למרוד במשפחת גפן היא להיות סחי?
"יכול מאוד להיות".
ואם כך הוא הדבר, מה נותר לו לנכד מלבד לשבת באולפן ההקלטה עם חולצה של אואזיס ולספר בגאווה שלמרות אהבתו למוזיקה, הוא לא שואף להיות זמר כמו אביו, אולי רק להלחין מדי פעם שירים.
אבא שלך קרא לך דילן על שם בוב דילן. היו ציפיות שתמשיך את הדרך המוזיקלית?
"דווקא תמיד הכיוון במשפחה היה 'אל תהיה מוזיקאי'. זה מקצוע נורא – אתה משקיע את כל חייך בקהל משתנה. פעם הוא חושב ככה ופעם אחרת. אני אוהב מוזיקה והיא חלק גדול מהחיים שלי, ובוב דילן הוא לא רק מוזיקאי, בעיניי הוא גם סופר ומשורר ופילוסוף, אחד הגאונים שהיו בכל הדורות. לכן אני יכול לקחת את זה לאיזה כיוון שבא לי".
נורית גפן גדלה בבית דתי, במשפחת מקובר, ובחרה נתיב ייחודי משלה. היא למדה פילוסופיה והיסטוריה של המזרח התיכון ובהמשך הפכה לדמות מוכרת בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע הישראלית – הן מאחורי הקלעים כמפיקה והן על המסך כשחקנית. על פניו היא אמורה להיות הדמות המיושבת בסיפור המשפחתי, אך נראה שהדרמות, אורחות בלתי קרואות, מצאו דרך גם אל מסכת חייה. "תמיד אמרו עליי שאני פסיכית ומטורללת", היא מתוודה, "אבל מתברר שעשיתי גם דברים טובים באמהות. הפסיכולוגית שלי אמרה לי פעם, 'הילדים שלך בזוגיות הרבה זמן, זה מראה שעשית משהו טוב'. וזה נכון, הילדים שלי תמיד החזיקו חברים לתקופה ארוכה, אפילו שהבית שלנו הכי לא סימל את זה. ואצלי בבית הייתה דמוקרטיה, לא הרגשתי שאני האמא ואני המחליטה. מחליטים ביחד. הכול היה על השולחן. אמא שלי מעולם לא ביקשה ממני סליחה, ואני ביקשתי מהילדים שלי סליחה המון פעמים".
בכל מה שנוגע לפוליטיקה, לא אחת "מתפלקות" לנורית אמירות שמסגירות את דעותיה. "פעם יצאתי נגד התפילות בהפרדה מתחת לבית שלי. אנשים חשבו שאני לא מכבדת דתיים וזה לא נכון. אני בעצמי באה מבית דתי. הייתי אפילו בבני עקיבא. סבא שלי היה ממקימי בני־ברק, רחוב מקובר הוא על שמו. אי אפשר להגיד שאני לא מבינה מה זה דת. כשאני באה לבני־ברק אני לא לובשת מכנסיים כי אני מכבדת אותם. רק מה, עוד בתור ילדה הטלתי ספק בהכול, שאלתי שאלות, ולא האמנתי בא־לוהים כמו שאחרים מאמינים. אבל אני לא פוסלת אמונה בשום דבר, כי אני מאמינה שהאמונה נותנת לאנשים המון כוח. אני גם אומר לך את האמת – למאמינים יותר קל ממני. יש להם תשובות, והם הולכים לרב. באמת, לפעמים אני מקנאה בהם. אבל אני לא כזו, מה לעשות? אני מאמינה באהבה".
את מרגישה שהחילוניות שלך מאוימת?
"אני מרגישה שנכנסתי לארון החילוני. ברמה שאני צריכה להתבייש בחילוניות שלי ובשמאלנות שלי. הורגים אותי בתגובות".
"יש המון רעל", מסכים דילן. "אני נמצא בערוצים בטלגרם ששולחים בהם סרטונים שלנו מהפודקאסט. כשהיא פתאום אומרת משהו שהוא קצת לא במקום בעיניהם, רוצחים אותה במילים".
נורית: "אני חילונית, אבל אני לא מנותקת. אח שלי דתי, הבנות שלו חרדיות, על מה הם מדברים? אני מוקפת דתיים ואני אוהבת אותם, זו לא שאלה בכלל. אני לא מוכנה שיעשו ממני איזו אחת ששונאת דתיים".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') במוצש