חכם סלימאן מנחם מני כיהן כרבה של חברון באחת התקופות המכריעות לקהילת יהודי חברון בעת החדשה. הוא החל את כהונתו בשלהי התקופה העות'מאנית, בשנת 1905, והתמיד בה לאורך שנות מלחמת העולם הראשונה וראשית תקופת המנדט, למשך כעשרים שנה, עד פטירתו בי"ט אלול תרפ"ד, 1924. באותן שנים נחשף היישוב היהודי בחברון לתמורות הזמן, הושפע מהרוח הלאומית המנשבת במרחב, ושאף להיות מעורב ברעיון ובמעשה הציוני.
מבחינה זו היה הרב מני האיש הנכון במקום הנכון, ודמותו עשויה לשמש מודל למנהיגות ארצישראלית המייצגת מסורת עם מודרנה, עומק תורני עם השכלה כללית רחבה, ילידיות מקומית עם פתיחות לעולם הגדול, תמימות וענווה של עובד ה' עם חריפות שכל וחדות מחשבה של עסקן ציבורי מפולפל. לעובדה שהרב מני, החכם באשי של חברון, היה חכם ספרדי, בן הארץ שגדל באטמוספירה ארצישראלית חברונית, יש משמעות והשפעה על אישיותו הייחודית.
במידה רבה נדחקה דמותו של הרב סלימאן מנחם מני מרשימת הדמויות המשפיעות המוכרות ביישוב העברי בעת החדשה. האם משום שתקופת רבנותו בחברון עמדה בצל דמותו הכבירה והנערצת של אביו רבי אליהו מני, שכיהן כרבה של חברון במשך כארבעים שנה? אולי בגלל אופיו הצנוע, המתון והסבלני, שהעניק לו עשרים שנות כהונה שקטות יחסית, נטולות מחלוקות, בעיר שידעה בעבר תקופות של סערות חברתיות ופוליטיות? ואולי הכתיבה ההיסטורית מטבעה יודעת לעשות חסד עם דמויות מסוימות ועם אחרות לא, והרב מני הוא רק אחת מדמויות מופת רבות בדורות התקומה שלא זכו לצדק היסטורי? בשורות הבאות אבקש להסיר מעט את הלוט, ולהעלות קווים לדמותו.
חכם סלימאן (שלמה) מנחם מני נולד לאמו סמרה ולאביו חכם אליהו מני בשנת תר"י (1850) בעיר בגדד. בשנת תרט"ז (1856) עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים, ובשנת תרי"ח (1858) עברה לחברון. את ראשית תורתו למד מפי אביו ומפי רבה של חברון דאז, חכם משה פרירה, שלימים הפך לחותנו, עם נישואיו לבתו ריינה. לצד לימודיו התורניים למד והתמחה סלימאן הצעיר בשפה הערבית על בוריה, להגיה ודקדוקיה, תוך חקירת תרבותם, אורחות חייהם ומנהגיהם של ערביי חברון – דבר שסייע לו רבות בהמשך דרכו, כמנהיג וכחכם באשי של חברון.
אפיזודה מעניינת במיוחד היא המפגש המרתק שהתרחש בעָדֶן בינואר 1911, בין חכם סלימאן מני ובין שליח המשרד הארצישראלי להעלאת יהודי תימן, שמואל יבניאלי. ביומן המסע שלו מתאר יבניאלי כיצד מסעו לקהילות תימן כמעט עלה על שרטון כבר בראשיתו, אלמלא נעזר, לגמרי במקרה, בחכם באשי של חברון ששהה בעיר, הבין את חשיבותה של השליחות הציונית ושכנע את הגביר בנין ואת רבה של עדן, מארי יצחק, שלא מדובר פה בעוד פושט יד מארץ ישראל, אלא בשליחות לאומית ממדרגה ראשונה.
לאישיותו הייחודית של חכם סלימאן מני היה במקרה הזה תפקיד מפתח; לשם הצלחת השליחות של יבניאלי נדרש היה מתווך בדמותו של מני: חכם ספרדי המכיל באישיותו מסורתיות עמוקה והיכרות עם העולם התורני ומנהגי התימנים, לצד היותו "איש העולם הגדול" הבקי במסעות בים וביבשה, בעל קשרים עם בעלי ממון יהודים, דמות מודרנית בעלת השכלה רחבה, שהלאומיות והרעיונות הציוניים אינם זרים לה.
החכם סלימאן מנחם מני, שהיה דמות מנהיגותית מרעננת – תלמיד חכם, אוטודידקט והרפתקן – נפטר ביום י"ט אלול תרפ"ד (1924), בן שבעים וארבע. ראוי הוא שבמלאת מאה שנים לפטירתו, יזכה להכרה הראויה כמודל למנהיג ארצישראלי הנטוע בתורתו, עמו ונחלתו.
הכתבה המלאה תפורסם מחר (יום ו') במוסף "שבת"
