רשת השידור הקטרית אל-ג'זירה הודיע היום (ראשון) כי כוחות ישראלים פשטו על משרדה ברמאללה והעניקו לעיתונאים העובדים שם צו סגירה של 45 יום. ראש לשכת אל-ג'זירה בשטחי הרשות, וואליד אל-עומרי, אמר כי ישראל מאשימה את אל-ג'זירה ב"הסתה ותמיכה בטרור", בעוד שהוא עצמו האשים את ישראל בניסיון "למנוע מאנשים לשמוע את האמת".
הנה חמישה דברים שכדאי לדעת על ענקית התקשורת הערבית.
- נוסדה בצו – אל-ג'זירה הושקה בדוחה בשנת 1996 בצו שהוציא אמיר קטר לשעבר, שייח חמד בן חליפה אל-תאני. אמנם צו זה קבע כי הערוץ יהיה "בלתי תלוי לחלוטין מכל השפעות", אך הוא גם העניק הלוואה ממשלתית של 150 מיליון דולר ל"הקמתו ולמימון עלויות התפעול שלו במשך חמש שנים". למרות ש-Al Jazeera Media Network היא עסק פרטי, רשת השידור מקבלת מימון ממשלתי קטרי מסוים, שעליו מצביעים לעתים קרובות המבקרים שלה כאשר הם מטילים ספק באי-התלות של הערוץ. רשת השידור הפכה מיד למתחרה של ענקי התקשורת הבינלאומיים, אך הסיקור הבלתי מתפשר שלה כ"ערוץ החדשות העצמאי הראשון בעולם הערבי", כפי שהיא מתארת את עצמה, גם הוביל לסדרה של מחלוקות משפטיות באזור בשנותיו הראשונות.
אמיר קטאר, תמים בן חמד אאל ת'אני. צילום: AFP
- תפוצה גלובלית – הערוץ אומר שהוא פועל ב-95 מדינות עם 70 לשכות וצוות של 3,000 עובדים, עם קהל גלובלי של 450 מיליון בתי אב. אל-ג'זירה, לערוץ החדשות החלוצי בשפה הערבית של הרשת, הצטרף בשנת 2006 ערוץ באנגלית. אל-ג'זירה ואל-ג'זירה אנגלית, ערוצי הדגל של הרשת, מחזיקים בקווי עריכה שונים כאשר הערוץ בשפה הערבית נתקל לעתים קרובות יותר בביקורת מתוך האזור. הרשת כוללת גם ערוץ לענייני ציבור בשידור חי – Al Jazeera Mubasher, וערוץ AJ+ הדיגיטלי הפונה לקהלים צעירים.
- זמן שידור למורדים – כאשר פרץ העביב הערבי במזרח התיכון ובצפון אפריקה בשנת 2011, אל-ג'זירה הפך למעצב דעת הקהל מכיוון שנתן זמן אוויר חסר תקדים לקבוצות אופוזיציה, בעיקר האחים המוסלמים. הרשת דחתה שוב ושוב כל האשמה של הטיה בסיקור שלה. אל-ג'זירה נקלע ללחץ מצד ממשלות ברחבי האזור והפך לנושא המחלוקת העיקרי בין קהיר לדוחה לאחר ההפיכה הצבאית בשנת 2013 נגד נשיא מצרים, מוחמד מורסי, מהאחים המוסלמים. קהיר ראתה בו פה עבור התנועה האסלאמיסטית של מורסי ורשויות מצרים עצרו שלושה עיתונאים מאל-ג'זירה, כולל האוסטרלי פיטר גרסט, מה שגרם לגינוי בינלאומי.
משרדי אל ג'זירה בירושלים. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90 - מצור אזורי – בשנת 2017, שכנותיה של קטר, בראשות סעודיה, הטילו חרם דיפלומטי וכלכלי בן שלוש שנים על הממלכה המפרצית. בנוסף לדרישה מקטר לנתק את קשריה עם האחים המוסלמים, וארגון האחות שלו חמאס, ולהוריד את רמת היחסים עם איראן, המדינות המחרימות גם קראו לסגירת אל-ג'זירה וכל הסניפים שלה. הערוץ כינה את הלחץ ניסיון "לשתק את חופש הביטוי".
- על הקרקע ברצועת עזה – מאז שפרצה המלחמה ב-7 באוקטובר, אל-ג'זירה משדרת דיווחים רצופים מרצועת עזה. השידורים שלה הם בין הנצפים ביותר במזרח התיכון על רקע התסכול הנרחב מהסיקור התקשורתי המערבי שנחשב כמוטה לטובת ישראל. באפריל, ראש ממשלת ישראל נתניהו כינה את אל-ג'זירה "ערוץ טרור", ואמר כי יפעל "מיד" כדי להפסיק את פעילותו לאחר שהכנסת אישרה חוק המאפשר סגירת שידורי תקשורת הנחשבים מזיקים לביטחון הלאומי. החוק שימש לאיסור שידורי אל-ג'זירה מישראל מאז 5 במאי. מאוחר יותר ישראל ביטלה את תעודות העיתונות של כמה עיתונאים מאל-ג'זירה. הרשת אמרה שזו "הפרה פלילית" של "הזכות האנושית לגישה למידע". במהלך המלחמה, המשרד של אל-ג'זירה ברצועת עזה הופצץ וארבעה מעובדי הרשת נהרגו. בדצמבר, ראש הלשכה של הרשת בעזה, וואאל אל-דהדוה, נפצע והצלם סאמר אבו דקה נהרג. ישראל האשימה שוב ושוב עיתונאים מאל-ג'זירה בקשרים עם ארגוני טרור ובשיתוף פעולה עם חמאס. אל-ג'זירה הכחיש בחריפות את ההאשמות והאשים את ישראל כי תקפה את עובדיה ברצועת עזה במכוון.
משרדי אל ג'זירה בירושלים. צילום: יונתן זינדל פלאש 90
