בשנים האחרונות לא מעט רומנים וספרים ישראליים מקבלים חיים חדשים על מסכי הטלוויזיה. לכתוב כמו א-לוהים שעובדה לסדרה אבירם כץ, בשבילה גיבורים עפים וגם אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו, הן דוגמאות מעטות שמראות כמה הקהל הישראלי אוהב סיפורים רחבי יריעה אפילו כשהם באים בצורת בינג'. אבל מי דמיין שגם ספר כמו של חנוך דאום, "החיים הם תקופה קשה", יזכה לאותו מהפך, למרות שהוא "סוג של ביוגרפיה מטורללת ומחשבות על החיים – אשר בעיני המחבר הם קצרים, אבל לא מספיק", כמאמר התקציר שמאחור.
מחר (23.9) תעלה בקשת 12 הסדרה בעלת אותו השם. יככבו בה דאום עצמו, יחד עם שי אביבי, עלמה זק, נטע רוט, אושרית סרוסי ועוד שלל שחקנים שהתגייסו למשימה המורכבת. במהלך הסדרה יוצגו סיטואציות אמיתיות מחייו של דאום, שגם חושפות את הזהות המורכבת שלו בין דתי לחילוני, בין ימין לשמאל, ובין מתנחל לאיש תקשורת וסטנדאפיסט. זאת כמובן בתקווה שלוח השידורים תחת המלחמה יאפשר זאת.
"בשביעי לאוקטובר הייתי בדיוק באמצע צילומי הסדרה שלי שעולה ממש תיכף בקשת", שיתף דאום לפני כמה ימים בחשבון האינסטגרם שלו, "שיא העשייה. שיא הכיף. הצילומים היו הזדמנות לשכוח לרגע מהמחלוקת הנוראה של הרפורמה או המהפכה המשפטית. לעסוק במשהו אחר. הדאגה שלי הייתה שאני שמן וכך יראו אותי בטלוויזיה. דאגות של השישה באוקטובר, מה שנקרא. ואז הגיע השבת ההיא ועצרנו את הצילומים. בהתחלה חשבתי שלעולם לא נחזור לצלם. חשבתי שכלום לא יחזור להיות כשהיה. וזה נכון. כלום לא חזר להיות כשהיה.
אבל החיים לא נעצרו. החיים נמשכו אבל אחרת. וגם הצילומים המשיכו, קצת אחרת. אחרי הפסקה חזרנו לצלם עם התאמות, כך שהסדרה תתאים לישראל החדשה… ומהי אותה ישראל? מצד אחד זו ישראל שפגשה ברוע. שעמדה מולו. אבל מצד שני זו גם ישראל שבכל זאת, לצד הכאב, מחפשת דרכים קצת לשמוח. קצת להירגע. אני רואה את זה היטב בהופעות שלי. מגיעות משפחות שכולות. מגיעים אחים שכולים. הורים שכולים. אלמנות. הם רוצים לצחוק. החיים שלהם לא יהיו מה שהיו. גם שלנו לא. אבל הם אומרים לי בצדק: אם בנוסף לכל גם נגזור על עצמנו צער מוחלט – נקרוס סופית. חייבים אוויר כדי לשרוד.
התחלתי לצלם את הסדרה כדי להגיד משהו. היום אני בעיקר מקווה שהיא תספק מעט נחמה. התחלתי אותה כדי להציף דברים. פה ושם לאתגר. סיימתי אותה בתפילה שתשמח לבב אנוש. שתעשה קצת טוב לנפש הישראלית העייפה.
הפוגה קלה מצער. בארץ הלוהטת הזו, אמר פעם יהודה עמיחי, מילים צריכות לשמש כצל. גם סדרות. הלוואי ותאהבו".
