לצד תיוגם המפורסם כ"אוכלי נבלות" ממלאים הנשרים תפקיד חשוב בהגנה על חיי אדם, כך מגלה מחקר שצפוי להתפרסם בגיליון הקרוב של הירחון American Economic Review.
בשנות ה-90 נכחדו הנשרים מתת-היבשת ההודית כמעט לחלוטין, מה שהוביל להתפשטות נרחבת של מחלות כתוצאה מעודף בעלי חיים מתים, מה שהביא למותם של למעלה מחצי מיליון בני אדם בשנים 2000 עד 2005. לפי המחקר, הנזק הכלכלי שנגרם להודו כתוצאה מאותו משבר תברואתי נאמד בכמעט 70 מיליארד דולר בשנה.
הנשרים חיוניים לתפקודן של רבות מהמערכות האקולוגיות בהודו. הם לא רק מנקים פגרים מוכי מחלות, אלא גם שומרים על האוכלוסיות של יתר אוכלי הנבלות במדינה מוגבלים, כמו למשל כלבים משוטטים, הנפוצים מאוד במדינה המזרח-אסייתית, שעלולים להעביר כלבת. יתרה מכך, חקלאים בהודו נהגו להשליך את פגרי בעלי החיים שלהם בנתיבי מים, כך שללא הנשרים שאיתרו אותם, הם זיהמו את מקורות המים והפיצו את המחלות אף יותר.
לפי המחקר, ב-1994 החלו חקלאים בהודו לתת לחיות המשק שלהם תרופה נגד כאבים ודלקות בשם דיקלופנק. התרופה, שהייתה רעילה לנשרים שניזונו מפגרי אותן חיות, נספגה בבשרן והמיתה את הנשרים. בתוך עשור בלבד, אוכלוסיית הנשרים ההודית ירדה באופן דרמטי, מ-50 מיליון פרטים לכדי אלפים בודדים.
עם התדלדלות הנשרים, נערמו גופות הבקר, כך ששדות הפכו למזבלות פגרים עבור כלבים משוטטים, מכרסמים ושאר אוכלי נבלות. בתגובה, הורתה ממשלת הודו לחקלאים ובעלי המפעלים להיפטר מהן והם עשו זאת תוך שימוש בכימיקלים שחלקם רעילים. חלק מהכימיקלים מצאו את דרכם למאגרי מים המשמשים בני-אדם.
בהודו, המדינה המאוכלסת בעולם כיום חיים כ-1.5 מיליארד בני אדם, וכבר בתחילת המאה חצו את רף מיליארד התושבים – רבים מהם חיו חיי עוני מחפירים, כולל תנאים סניטריים ירודים, תזונה לקויה, גישה למי שתיה מזוהמים ורפואה הרחוקה מרחק שנות אור מהמערב. בתנאים כאלה היה קל יותר למחלות להתפשט ולגבות קורבנות רבים יותר.
החוקרים בחנו את רישומי הבריאות של יותר מ-600 מחוזות, תוך שימת לב לאיכות המים באזור, האקלים ומספר בתי החולים במחוז. באזורים שבאופן מסורתי היו בית למספר רב של נשרים, נרשמה בין שנת 2000 לסוף 2005, עלייה של 4.7% בשיעורי התמותה של בני אדם בממוצע, כלומר בערך 104,386 מקרי מוות נוספים בשנה. בינתיים, שיעורי התמותה במחוזות שמלכתחילה לא היוו בתי גידול לנשרים נותרו יציבים.
ממשלת הודו אומנם אסרה את השימוש בתרופה דיקלופנק כבר ב-2006, אך לא סביר שאוכלוסיית הנשרים תתאושש לחלוטין, אמרו צוות החוקרים, זה הופך את נושא הטיפול באובדן מינים לפני שהוא יוצא משליטה לקריטי, הוסיפו. מדענים ואנשי עולם החי העוסקים בשימור הטבע מקווים שהנתונים הדרמטיים יסייעו לשכנע מדינאים לפעול על מנת לשמר את חיות הבר.
בישראל
לפי נתוני החברה להגנת הטבע, בישראל חיים כיום כ-180 נשרים בלבד, זאת לאחר שבעבר חיו בארץ אלפי פרטים, כאשר בירידה החדה באוכלוסייתם אשמות ההרעלות. עד 70 אחוזים מהנשרים בישראל נפגעו מהרעלות בלתי חוקיות בין השנים 2001 ל-2015, ורובם מתו כתוצאה מכך. במארס האחרון מתו שמונה נשרים יחד עם שני רחמים ודיה שחורה באירוע הרעלה חמור.
לפי החברה להגנת הטבע, החוק להגנת חיות הבר נחקק ב-1955 וכבר לא מתאים למציאות הקיימת, כאשר לפי החוק עונשו של אדם שגרם למוות של עופות דורסים או חיות בר אחרות יתמצה בקנס ולעיתים קרובות ייצא בלי עונש כלל. בעקבות אירוע הרעלה חמור של נשרים ברמת-הגולן בשנת 2019, בו נפגעו עשרה נשרים ושמונה מהם מתו, פרסם ב-2020 המשרד להגנת הסביבה הצעת תזכיר חוק להגנת חיות הבר להערות הציבור, אותה הובילה החברה. תזכיר החוק הציע שלושה מדרגי חומרה של ענישה: מאסר של שישה חודשים או קנס, מאסר של שנתיים או קנס, או מאסר של שלוש שנים או קנס.
השרה להגנת הסביבה בשעתו, גילה גמליאל, הדגישה את חשיבות החקיקה האמורה, אך חוק בנושא עדיין לא עבר. השרה הנוכחית, עידית סילמן, הביעה גם היא נכונות להגן על הנשרים, לקחה חלק בקמפיין של רשות הטבע והגנים להצלת הנשרים במאי אשתקד, בו אמרה: "כדי להציל את הנשרים צריך להרתיע את המרעילים". בספטמבר שעבר התחייבה להשקיע כ-28.5 מיליון שקלים בתוכנית להצלתם, אך הכסף טרם הגיע לרשות הטבע והגנים.
במשרד להגנת הסביבה אמרו שמלחמת חרבות ברזל הביאה לירידה דרמטית בהכנסותיה של רשות הטבע והגנים, מה שהכניס אותה למשבר תקציבי ולגירעון גדול. הם הוסיפו כי על הרשות לגבש תוכנית כוללת לצרכים הכספיים ולהציגה ורק לאחר שתאושר בידי משרד האוצר – ניתן יהיה לבחון תיעדוף וחלוקת משאבים, לרבות לנושא הנשרים.
את האילוצים התקציביים שהביאה עמה המלחמה לא ניתן היה לצפות וכן, יש נושאים דחופים וחשובים יותר משימור חיות הבר, אבל הטיפול בבעיה נמרח במשך שנים והזמן פועל לרעתה של אוכלוסיית הנשרים שהזמן להצלתה הולך ואוזל, בעוד ניתן לטפל באמצעים פשוטים למדי בדמותם של חקיקה שתחמיר את הענישה והשקעה כספית מינורית יחסית.
