במשך כשלושים שנה שירת א' במוסד, ואף העפיל לתפקידים בכירים. לפני כשלוש שנים פרש מהארגון. בשבועיים האחרונים הוא מביט מבחוץ על ההצלחות המודיעיניות המרשימות במערכה מול ארגון הטרור חיזבאללה, ומרוצה "כמו כל אזרחי ישראל", אבל קצת יותר.
"לאמריקנים לקח כעשור לסמן איקס על כל מועצת הג'יהאד של דאעש", הוא אומר השבוע. "הורדת מערך הפיקוד והשליטה של חיזבאללה", ובכלל זה חיסול ראש מערך המבצעים אבראהים עקיל ושורת מפקדי כוח רדואן, "התרחשה באופן מרשים מאוד, במהירות בזק שאני לא זוכר נגד ארגוני טרור מעולם. כזה דיוק, כזו מהירות, כזו כירורגיות שמאפשרת לישראל אורך נשימה מול המערכת הבינלאומית, כמעט בלי נזק אגבי בשטח. גם הסנכרון בין העולם החשאי שמביא מידע לעולם הצבאי, ויודע להתכתב איתו ולהוריד את המידע לרמת פעולה, הוא הישג משמעותי".
אחת השאלות שמטרידות רבים היא עומק הפער בין היכולת המודיעינית המפעימה שהתגלתה בשבועיים האחרונים בזירה הצפונית, ובין הכישלון המחריד מול עזה בשבעה באוקטובר.
"גם אני כיום, כאזרח, מופתע מהפער בין הזירות. ידעו שהוא קיים, אבל הוא לא היה אמור להיות עמוק עד כדי כך. עובדתית, בצפון אנחנו נמצאים ביתרון יחסי. מושקעים שם יותר זמן, זה נחשב אויב־ייחוס ברור לאורך תקופה ארוכה, והושקעו משאבים בצורה אחרת מבעזה. בבניין הכוח המודיעיני, באנו הרבה יותר ערוכים למערכה הלבנונית".
כמה מרכיבים, כפי שא' מפרט, גרמו לכך שאיסוף המודיעין בלבנון היה פשוט יותר מאשר בתוככי עזה, באופן יחסי כמובן. "לבנון היא מדינה עם מאפיינים של מדינה, הרבה יותר מעזה. חיים בה אנשים מגוונים ממוצאים שונים, לעומת עזה שתושביה הם רק פלסטינים שרובם תומכי חמאס. לבנון היא מדינה עם מעברי גבול, עם מסחר, עם חיים ותנועה, שחיים בה נוצרים ודרוזים ושיעים כאלה ושיעים אחרים. כל זה מביא לכך שיש יותר דברים שאפשר לעשות. ארגון חיזבאללה גם שונה מחמאס באופן שבו הוא מצטייד, בין אם מדובר בציוד ואמצעי לחימה שמגיעים מסוריה ואיראן, בין אם באמצעים ממדינות רחוקות יותר. חמאס הוא יותר ארגון שמתבסס על עצמו, על הטריטוריה שלו ועל היכולות שלו. הוא סגור בתוך עזה, והיה יותר קשה לפרוץ אל תוך עזה. אחרי שהכול יעבור, ישבו וילמדו איך נכון לעבוד בעזה בעתיד.
א', בכיר המוסד לשעבר: "סוגיית הפיקוד והשליטה בחיזבאללה היא סופר־חשובה בארגון שלא פועל עם קדנציות של ארבע שנים. אדם שממונה לתפקיד, מחזיק בו עד המוות. כשאחד כזה הולך, קשה מאוד להחליף אותו"
"בנוסף, האסון הנוראי שקרה בשבעה באוקטובר הוא לאו דווקא בעיה באיסוף מודיעין וביכולת להרכיב תמונה, אלא באופן שבו פירשו אותו ואילו פעולות עשו או לא עשו בעקבות המודיעין שהתקבל. אני לא אוהב להתחבא מאחורי התירוץ שעזה היא לא הזירה הטבעית של המוסד; כולנו ערבים זה לזה, גם בקרב ארגוני הביטחון וקהילת המודיעין. אבל בלבנון בנו תשתית שחיכתה שנים לרגע האמת".
הביפרים.
"גם הביפרים, שגורמים זרים ייחסו את פיצוצם לישראל. כל פעולה כזו של צה"ל בשיתוף קהילת המודיעין, כולל חיסול צמרת חיזבאללה שהגיעה בהמשך. זו צמרת שחיה באופן שוטף מתחת לרדאר, ובעת חירום בוודאי מודעת מאוד לצורך לרדת למחתרת. להצליח לחסל אותה – זה הישג משמעותי מאוד. חסן נסראללה היה צריך השבוע את הבכירים שלו כדי לנהל את כל מערך הלחימה, והם כבר לא קיימים. בסופו של דבר נסראללה הוא לא קוסם, הוא אומנם מנהיג ארגון עם יכולות מרשימות, אבל זו גוורדיה שצועדת איתו מתחילת הדרך. אנשים שמכירים את כל המהלכים, והם המנוע שאמור לנהל את מערך האש".
עבודת נמלים
נכון ליום שלישי, כאשר אנחנו מדברים, נראה כי תגובת חיזבאללה מתונה יותר מזו שבישראל התכוננו אליה. על שאלת המפתח אם ארגון הטרור עדיין לא רוצה להגיב באופן משמעותי יותר, או שהוא כבר לא יכול, אומר א': "אני חושב שלמרות כל הפגיעות, הוא יכול יותר. רואים שנסראללה עדיין ממנן את הירי, קובע את הקווים. הוא מגדיר קו ירי ראשון, ואז יותר לעומק הגליל – עם יקנעם, הכרמל, עמק יזרעאל. השליטה במינון ובטווח אומרת שיש עדיין תכנון ושליטה, ומבחינת היכולות כפי שאני מכיר, יש יכולות לתת הרבה יותר מזה. זה אומר שהמערכה פגעה פונקציונלית ביכולות, אבל גם בביטחון של נסראללה להיכנס למלחמה כוללת איתנו. אם עד עכשיו הוא לא רצה מלחמה כזו, כעת הוא עוד יותר מנסה להימנע.
"ההיגיון האזרחי אומר שאם אתה רוצה להימנע ממלחמה אז אל תילחם, אבל הוא צריך לנהל מול ישראל סוג של משוואה. להראות שהוא החזיק מעמד מול כל היתרון הטכנולוגי והאווירי של ישראל, ולמצוא את הסולם לרדת מהעץ. לדעתי הוא כבר מחפש אותו. אני חושב שגם ישראל הייתה רוצה שהוא ימצא את הסולם. לכן טוב עושה ישראל שהיא מעלה הילוך, מנצלת את המבוכה של נסראללה מהפגיעות שספג, עד שמישהו מבחוץ יתווך – צרפתים, אמריקנים, רוסים. אני לא חושב שישראל מתיימרת לחסל את כל היכולות של חיזבאללה".
על אופן פיצוץ הביפרים ומכשירי הקשר, שמיוחס לישראל, הוא אומר כי זו "עבודת נמלים. בדברים האלו העניין הוא חשיבה לטווח ארוך. יש כאן מישהו שמחליט למשכן יכולות ומשאבים על משהו שלא בטוח שיצטרכו. מישהו קם והייתה לו יכולת לצפות וגם לקלוע בול במה שצריך לעשות. זו לא נבואה, אלא חשיבה ותכנון. האומנות היא בתשלובת של המודיעין שפוגש את היעד, היכולת לייצר את המהלך הטכנולוגי, היכולת המבצעית להביא אותו אל האויב, שימור היכולת לאורך זמן עד שהיא נדרשת, ואז הפעלה שלה סימולטנית במופע רחב, לא רק על אדם או שניים.
"הייתה כאן החלטה ללכת על הגורם האנושי בחיזבאללה, על המפקדים והלוחמים, ופחות, או לא רק, על כוח האש. כך אתה מצליח לפגוע גם בפעיל שהיה מעדיף להישאר מאחורי הקלעים. זה נעשה בעקבות הזיהוי של צוואר הבקבוק האנושי בחיזבאללה. זה ארגון שיש לו הרבה יותר משגרים מאשר מפעילי משגרים. ההון האנושי המיומן הוא צוואר בקבוק משמעותי, וסוגיית הפיקוד והשליטה היא סופר־חשובה בארגון שלא פועל עם קדנציות של ארבע שנים. אותו אדם שממונה לתפקיד, מחזיק בו עד המוות. הידע אצלו, הסמכות ומוטת השליטה והריכוזיות שלו הרבה יותר גדולה. כשאחד כזה הולך, קשה מאוד להחליף אותו. המשמעות פה היא כפולה ומכופלת".
ראש הממשלה נתניהו אמר שלשום שאי אפשר לפרט כל מה שעושים, אבל מדינת ישראל פועלת כדי להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אתה יודע על מה הוא מדבר?
"הקלפים צריכים להישאר קרובים לחזה. חשוב לזכור שאנחנו עומדים מול מערכת של אויב שגם לה יש יכולות משמעותיות. בסדר גמור ליהנות מרגעים שבהם צה"ל תוקף במלוא העוז ונראה שידנו על העליונה, ויש לי סיפוק וגאווה לדעת שמערכת הביטחון יודעת לעשות דברים נפלאים, אבל אסור לזלזל באויב".
איך אוגרים מודיעין לגבי טילים ואמצעי לחימה שמוחבאים בבתים פרטיים בכפרים אקראיים, כפי שראינו השבוע בדרום לבנון?
"זה מתבסס על הרבה יכולות מגוונות. העוצמה של הדברים היא ביכולת להבקיע יעד מודיעיני או איסופי. העבודה סיזיפית וכוללת הרבה מאוד יכולות ומאמצים, ואת היכולת של המערכת לפתח ולהביא להבשלה עד כדי מטרה לחיל האוויר. לא אפרט את סוג המקורות, אבל הם מגוונים וכוללים את מגוון הדיסציפלינות של מודיעין – אנושי, סיגינטי, כל מה שלומדים בארגוני ביון. אלו יכולות שממשיכות להתקיים בימים אלו, וישרתו אותנו בעתיד.
"אני חושב שהדינמיקה של השבוע האחרון היא נכונה. יותר מדי זמן היינו תקועים תחת המשוואה שסידרה לנסראללה את החיים, ושבמסגרתה הוא הצליח לפגוע בישראל לאורך זמן, בלי מענה משמעותי. מבחינתו, אם הוא יכול לשלם את המס לאיראן, לפלסטינים, לציר, ועדיין לבנון לא משלמת מחיר – הכול עובד. אני מאוד מבין את המדיניות של ההמתנה, גם כי היה צריך יותר כוח בעזה בחלקים הראשונים של המלחמה, לרענן את החיילים במעבר בין החזיתות. היה חשוב לבוא בצורה יותר מתוכננת, ויש גם מערכת בינלאומית שכל הזמן ניסתה להרגיע אותנו, וזה הותנה בכל מיני עניינים כמו חימושים.
"אני חושב שמאז שמונה באוקטובר, הציר השיעי הופתע כבר מהכניסה הקרקעית לעזה, ומישראל שהוכיחה נכונות לבצע מה שלא עשתה הרבה שנים – פשיטה קרקעית ולחימה מתמרנת עם כל המורכבות של עזה, שכוללת מנהרות, לחימה בשטח בנוי, חיכוך בציר פילדלפי עם המצרים – ולמרות כל אלה מגיעה להישגים יפים מאוד. בתנאי לחימה כאלה, בתא שטח כזה, עם כל המורכבות של המנהור וחטופים רבים אצל האויב – זו מלחמה ששום צבא בעולם לא לחם מעולם.
"בהמשך הגיעה הקואליציה הבינלאומית שחברה לישראל בליל הכטב"מים והמתקפה מאיראן נגד ישראל. למרות כל הביקורת, ברגע האמת כולם הגיעו, והאיראנים הבינו. ומכל ההפתעות שהיו מאז תחילת המערכה – המתקפה בלבנון היא ההפתעה הכי גדולה. זה לימד את הציר על המיסקלקולציה שלו נגד ישראל".
איראן לוקחת צעד לאחור
מהמעקב רב השנים שלו אחרי נסראללה, א' מאבחן כי "נסראללה עובר ימים קשים בצורה דרמטית. אני חושב שהוא מאבד שליטה. הוא צריך יציבות ושליטה, צריך לדעת מי האנשים שלידו, מי האויב שמולו. כל הזמן הוא היה מתכתב עם האויב, לראות שדבר לא משתנה אצלנו. כשיש לו עוגנים הוא פורח, כמעט משתעשע. בימים האחרונים רואים על הפנים שלו ובאינטונציה שלו שמשהו השתנה. לשמוע אותו אומר 'נפגענו', זה שינוי משמעותי. ועם זאת, צריך לזכור שהאיש הוא מנהיג חזק ויש לו ממדים אידיאולוגיים שממוקמים גבוה יותר מהעולם הריאלי. הוא לא יכול להתקפל לאחור.
"מצב הסיום מבחינתו לא יכול להיות דגל לבן. יש לו במוח אונה איראנית ואונה לבנונית. הוא התחיל עם אונה איראנית חזקה, שנכללת בה גם המחויבות לסוגיה הפלסטינית, אבל האילוץ הלבנוני יהיה יותר משמעותי ככל שהמערכה תימשך. איראן לוקחת צעד לאחור. היא רואה שזה מורכב ומסובך, ונותנת לשחקנים לשחק לפניה".
ישראל צריכה לתקוף באיראן?
"ישראל צריכה להפעיל את הכוח בצורה מדרגית. סוגית איראן הרבה יותר תלויה בקואליציות אזוריות. בשביל מהלך מול איראן נצטרך יותר מאשר את עצמנו לבד. כרגע ישראל פועלת נכון למען היום שבו נצטרך להכות בראש הנחש, וכרגע זה עובר דרך הזרועות. איראן נשענת על הזרועות, ופגיעה בהן מחלישה את כוחה, ואולי גם מבשילה את האמריקנים למחשבה אחרת על איראן, שחוברת למדינות כמו רוסיה. סינוואר סנוור את האיראנים. הם נסחפו אחרי ההרפתקה של מנהיג חמאס, ומראות שבעה באוקטובר הביאו אותם להיסחף אחרי הפלסטינים שהם בתחתית הציר. כל הציר יכול לצאת נפגע מהמהלך של סינוואר. היסטורית, תמיד, כל מי שנסחף אחרי הפלסטינים שילם מחיר כבד. אולי הם כבר יפיקו מזה לקח".
לפני כשנה הצטרף א' לארגון "הביטחוניסטים", המזוהה יותר עם הצד הימני של המפה. "אני לא נמצא בביטחוניסטים בגלל היבטים פוליטיים, אלא כי זו תנועה א־פוליטית שנוגעת לביטחון מדינת ישראל. בשנות עבודתי, אף אחד מחבריי לארגון לא ידע מהן העמדות הפוליטיות שלי ואני לא ידעתי מה העמדות של אחרים. המוסד הוא ארגון מקצועני פר־אקסלנס, מורכב מאנשים שחושבים על טובת המדינה וטובת העם היהודי כולו. אולי זה השתנה אחרי שעזבתי והמדינה נכנסה לבוקה ומבולקה, אבל בשנים ששירַתי אף פעם לא הרגשתי שמישהו ממנה אותי או לא ממנה אותי, אף פעם לא הרגשתי שדעה פוליטית משפיעה על יחסים או החלטות, לא משנה תחת איזו ממשלה או ראש ארגון. מדובר בארגון של פטריוטים".
