לאחר חודשים ארוכים שבהם כיכבה העיר חיפה בנאומיו של נסראללה, השבוע נכנסה בירת הצפון למצב מלחמה בפועל, עם התרחבות הירי הרקטי של חיזבאללה לאזורים נוספים בארץ, זאת בתגובה לשורת פעולות החיסול שביצע צה"ל בצמרת הארגון. ראש העיר הוותיק יונה יהב הוא בעל ניסיון גם בגזרה הזו: הוא מילא את התפקיד הזה גם ב־2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה. באותם ימים כיפת ברזל עוד לא הייתה חלק ממעטפת ההגנה של ישראל, וכמה מתושבי העיר נהרגו מהירי.
אני פוגש את יהב במרכז ניהול המשברים שהקימה העירייה בראשותו אחרי אותה מלחמה, שטלטלה את העיר. המנ"מ, כפי שהוא מכונה כאן, ממוקם במבנה תת־קרקעי, והוא עמוס מסכים ומצויד במערכות מחשוב ותקשורת מתקדמות, כולל תקשורת קווית, אינטרנטית ולוויינית. יהב יושב כאן מבוקר עד לילה, לצד נציגי כיבוי אש, מד"א ומשטרה, בניסיון לתת לתושבים מענה מיטבי.
לפני שעה קלה הוא סיים הערכת מצב עם המשטרה, ובקרוב ייכנס לישיבה נוספת. רגע לפני שאנו פותחים בריאיון הוא מקבל שיחת טלפון מאשתו; היא מבקשת לדעת אם יספיק לקפוץ הביתה, ומעדכנת שמחכה לו שם ארוחת צהריים.
"למרבה הפליאה, העיר מאוד רגועה בימים הללו", חולק עימנו יהב את התרשמותו. "יש פה חוסן, והתושבים ממושמעים לחלוטין. מכיוון שאין אפשרות לפתוח את המסגרות ולקיים לימודים החלטנו שכל הילדים ילמדו בזום, ויש השתתפות של יותר מ־85 אחוזים בלמידה מרחוק. זה יוצא מן הכלל. מפקד פיקוד העורף ביקר פה, וביקשנו ממנו לאפשר חזרה חלקית של תלמידי התיכונים ללמידה בבתי הספר. לשמחתנו הוא לא שלל שנקיים מתווה בנושא. התחושה ברחוב היא שהדברים בשליטה. אנחנו מבינים כמובן שהעיר היא מטרה להתקפה של חיזבאללה. בשלב הזה המתקפה האחרונה כבר טופלה, והרסיסים שנפלו ברחבי העיר פונו".
ברשת רצות תמונות של מקומות ריקים, כמו תחנת הרכבת למשל.
"נכון, אנשים לא מטיילים בימים כאלה. ביקשנו מהתושבים להישאר במרחבים המוגנים, והם נשמעים לנו ונותנים דוגמה לדור הצעיר, ואני מאוד גאה בכך. העיר ערוכה וממושמעת. במהלך השנים פיתחנו 50 אחוז מיגון לבתי ובנייני העיר, ובחמישים האחוזים הנותרים יש קירות עבים וחזקים, ואנחנו ממליצים לתושבים בבתים שכאלה להתחבא בתוך הבית ולהתרחק מהחלונות בזמן אזעקה. נערכנו גם לתרחיש של עלטה ופיזרנו גנרטורים בכל העיר וגם בכל מקלט ציבורי, ואנחנו מאמינים שזה יעשה את ההבדל.
"אנחנו בירת הצפון, חיזבאללה יודע את מה שממשלת ישראל לא יודעת, חיפה היא עיר מרכזית וכך צריך להתייחס אליה"
"בחודשים האחרונים לא הייתה תחושה של מלחמה, רק בשבוע האחרון. חופי הים שלנו היו מלאים במהלך הקיץ, וכל העת נערכנו. למעשה כבר מאז 7 באוקטובר פעלנו להכשרת מרחבים ציבוריים מוגנים לעשרות אלפי תושבים שאין בביתם או בסמוך אליו ממ"ד או מקלט ציבורי. המרחבים נמצאים בחניונים תת־קרקעיים, במקלטים ובמוסדות חינוך שאושרו לשימוש מבעוד מועד על ידי פיקוד העורף. ברבים מהמקומות התקַנו ויי־פיי, שיאפשר לשוהים בהם לשמור על קשר עם בני משפחותיהם ולהישאר מעודכנים. בנוסף, חילקנו את העיר לרבעים ומינינו מפקד לכל רובע, עם יכולות פעולה עצמאיות. במקרה חירום נשלוט כך על כל העיר".
עד כמה יש תחושה של דז'ה־וו למלחמת לבנון השנייה?
"התושבים שלנו זוכרים היטב מה היה בלבנון השנייה, ודווקא בגלל זה יש אמון גדול בעירייה, והתושבים לא עוזבים. איך אני יודע? אני יושב על ברז המים ורואה שצריכת המים השנה לא ירדה מהשנים הקודמות".
לא רק האמוניה
בסרטון שהפיץ ברשת קרא יהב לתושבי העיר שלא לעזוב את חיפה למרות המצב הביטחוני. פרסום קריאה שכזו הוא אחריות גדולה, אני מעיר. "אם התושבים שלי עוזבים והם מעמיסים על הכבישים מהצפון לדרום, והצבא במקביל רוצה לעלות מדרום לצפון – יהיה בלגן עצום. את הבלגן הזה אני רוצה למנוע. בסופו של דבר אלה החיים שלנו".
בחיפה מורגשת עדיין טראומה ממלחמת לבנון השנייה?
"יש יותר טראומה מהמלחמה הזאת. אני רואה את הטיפולים הסוציאליים שאנחנו מעניקים. אשתי רבקה היא פרופסור לפסיכולוגיה, ומעסיקים אותה מהבוקר עד הלילה. אבל אנשים חיים את החיים שלהם. איך ישפיעו עליהם האסונות האישיים או מה שחברים שלהם עברו – אנחנו נדע רק בחלוף השנים. ברור לי שזה יטיל עוד מעמסה על חיינו. ההמתנה לירי במשך חודשים ארוכים השפיעה גם על הכלכלה של העיר, אבל אני עוד לא יודע באילו היקפים".
במשך חודשים ארוכים נמנע חיזבאללה מלירות לעבר חיפה, אך ירה בלי הפסקה לעבר ערים ויישובים אחרים ברחבי הצפון. במעין הסכמה שבשתיקה בין חיזבאללה לישראל, חיפה הייתה קו אדום. אחרי ההסלמה האחרונה, הקו הזה נחצה.
"אנחנו בירת הצפון, והאויבים שלנו יודעים בדיוק מה יש פה ומה אין פה", אומר יהב. "חיזבאללה יודע את מה שממשלת ישראל לא יודעת, שחיפה היא עיר מרכזית של הצפון וכך צריך להתייחס אליה".
אתה מתכוון לתרחיש של פגיעה ישירה במפעל מסוים שתגרום נזק נרחב?
"בוודאי. אני לא רוצה להיכנס לתרחישי אימה או לזרוע אימה, אבל אפשר לחשוב לבד, להסתכל על מפת העיר ולהבין, וזה עוד אחרי שהצלחנו אחרי 14 שנות מאבק להוציא מכאן את מכל האמוניה. עדיין יש כאן חומרים מסוכנים, כמו תזקיקים וכאלה, אבל אנחנו פועלים להוציא אותם מפה, וכבר התחלנו. השבוע חתמנו על הסכם שהמכלים שקרובים לשכונות המגורים יפורקו, ואני מקווה שנצליח להרחיק את הכול. בדרג המדיני לא מבינים שאם תיפתח מלחמה בהיקפים גדולים חיפה היא מקום מסוכן, בגלל סוג המפעלים שיש פה ודברים שנקברו פה במשך שנים".
יכול להיות שיצירת המשוואה שלפיה חיפה היא קו אדום עשתה עוול לכל הצפון?
"כל הצפון הוא אזור חשוב, וחייבים להעניק לו מחדש את המשמעות שלו ולעשות הכול כדי שהתושבים יחזרו ושהחיים שם ישתמרו, יתפתחו וילוו בהישגים כלכליים שלא היו בעבר. תשים לב, במדינה שלנו מפתחים רק את המרכז, על חשבון הצפון והדרום. מה קרה שבונים את חריש, עיר חדשה ליד חדרה, במקום בגליל? זה הגיוני? למה בנו ליד תל־אביב את מודיעין? נדרש שינוי דרסטי של מדיניות, ואין שום שר שזה התפקיד שלו. נדרשת החלטת ממשלה לקדם את מטרופולין חיפה, שתחייב את כל שרי הממשלה. מיד אחרי תום התקופה הזאת אני אגיע אל משרדי הממשלה ואפרוס את התוכניות שלי, ואם לא ניענה בטוב – אנחנו נענה בחוצפה".
אי אפשר לומר שחיפה מוזנחת או לא מפותחת. אני מסתובב כאן ורואה עיר מודרנית ומתקדמת מאוד.
"חיפה היא לא עיר מוזנחת, ועבדנו קשה מאוד כדי להגיע למצב הזה, אבל היה אפשר יותר. קח למשל את נושא התיירות. בנינו 40 מלונות, רצינו לבנות 400 כדי להביא לפה תעסוקה לדור הצעיר, אבל הממשלה לא משתתפת באתגר הזה. העובדה היא ששום שר לא היה אצלנו, חוץ משר הקליטה אופיר סופר. אני מזמין אותם לבוא בהמוניהם ולשאול אותנו מה הצרכים שלנו, אבל הם לא באים. בלבנון השנייה זה לא היה ככה. ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט היה מגיע כמעט כל שבוע עם צ'קים, כסף. זה לא קורה היום".
אולי בזכות כיפת ברזל שאכן מגינה על העיר?
"כבר שנים הממשלה לא נמצאת כאן, ואני קורא לכולם להגיע לכאן לשמוע את הצרכים שלנו. זאת עיר חשובה, עם שלושה נמלים. אם כל העולם מגיע לפה לקנות נמלים – סימן שזה מקום חשוב, אז למה הממשלה לא רואה שזה מקום חשוב? שרי הממשלה משקיעים את כל המשאבים במדינת תל־אביב. תבין שמשקיעים היום 140 מיליארד שקל בתחבורה של תל־אביב, ובחיפה אפס. מה יהיה על התחבורה בתוך חיפה? מה יהיה עם הכבישים שלנו? אסור לשום מדינה להתבסס רק על מרכז אחד, וזה בדיוק מה שקורה בישראל.
"הפעם האחרונה שנתניהו ביקר פה הייתה אחרי השריפה הגדולה בכרמל, ב־2010. הוא מוזמן לפה כל הזמן בכבוד רב, אבל לא מגיע. מי שכן מגיע מדי פעם הוא יו"ר המחנה הממלכתי חבר הכנסת בני גנץ, שביקר פה היום. הוא התעניין, שאל למה אנחנו זקוקים, אבל אין לו יכולת לעשות מי יודע מה. בדרג המדיני לא מבינים מה זאת חיפה. גם ברמת השיחות עם העולם, זאת העיר היחידה בעולם שמנהלת מעל מאה שנה שלום מלא בין יהודים לערבים. משתמשים בזה? מישהו מפיץ את זה בעולם?"
אין לאן לפַנות
יהב דוחה את הטענה שראש הממשלה לא מגיע לביקור בגלל הזיהוי הפוליטי של העיר. "לא מגיעים גם לקריות, ושם הליכוד הוא בפרונט וראשי העיר ליכודניקים. הייתי רוצה לראות את כולם בפוליטיקה משלבים ידיים ומתחילים לדבר עם הצד השני, גם עם האויבים שלנו, ואיכשהו יוצרים משהו. יכול להיות שהיינו במצב אחר".
איך בדיוק מדברים עם האויב שרוצה לחסל אותך?
"קוראים להם להידברויות ויושבים לדבר. עם כל האויבים שלנו, גם חיזבאללה. כל מי שהיה אויב שלנו בעבר היה אויב מר, ולא מצאנו איך לשבת איתם? יש תיווך. אנחנו צריכים לרכז מתווכים מכל העולם ולעשות את העבודה. הייתי רוצה לראות הסכם בצפון בשלב מוקדם יותר של המלחמה, ולא להגיע למצב הזה. הנזק שנגרם לערי הצפון הוא נורא ואיום. אני מאמין שאחרי הכרעה צבאית חייבת לבוא הידברות, וצריך להכין אותה היטב".
עם זאת, יהב מברך על פעולות צה"ל האחרונות: "אני חושב שהאופן שבו צה"ל פועל היום יאפשר להגיע להרבה הישגים גם בלי תמרון קרקעי. ושוב, אני חושב שהיו צריכים לעשות את זה לפני כן, וזה חלק מהטענות שלי על היחס שאנחנו מקבלים בגלל המיקום שלנו".
הדיווחים שלפיהם התקיפות המסיביות של צה"ל חיסלו מחצית מהיכולות הרקטיות של הארגון, אינם מעודדים אותו. "אני סומך על צה"ל, אבל זה לא מרגיע אותי, כי יש עדיין עוד 50 אחוז".
בחודשים האחרונים עלו שוב בקרב אנשי ימין טענות נגד הנסיגה מלבנון בשנת 2000, ביוזמת ראש הממשלה דאז אהוד ברק. "אני לא יודע אם הנסיגה הייתה טובה או לא, אם רצועת הביטחון הייתה טובה או לא, אבל חד־משמעית – רצועת הביטחון צריכה להיות בחצר של השכן, לא אצלי בבית", אומר יהב. "הפעם עשו את רצועת הביטחון אצלנו בבית, כשפינו עשרות אלפי תושבים מהצפון. זו שגיאה פטאלית".
18 שנות השקט של חיפה הסתיימו כעת בקול רעש גדול. "שקט הוא תמיד טוב", אומר יהב. "לא באופן מוחלט, אבל שקט עדיף על מלחמה, אין ספק בכלל. היו פה שנים יפות, העיר התפתחה, ההשכלה התפתחה, שכונות חדשות נבנו, הצפון כולו גדל".
ובמקביל לצפון גם חיזבאללה גדל.
"נכון, אבל יכולנו למנוע זאת. זה התפקיד של הצבא, לא שלי. היו צריכים לפעול ולדאוג לכך שכל ההסכמים יקוימו, כולל 1701, בקווים שנקבעו".
בריאיון לתחנת הרדיו "קול ברמה" התלונן השבוע יהב כי "יש בעיה עם הציבור החרדי בעיר שלא מתארגן לקראת מלחמה". בשיחה עימנו הוא חוזר בו מהטענות החריפות: "עכשיו סידרנו שהוא יתארגן, הצמדנו לו מפקדים בדרגות גבוהות ואנחנו מאמינים שזה יסתדר. הם כבר משתפים פעולה. מה שהשתנה בימים האחרונים זה שהם הבינו את המצב עם הישמע האזעקות פה. אחרי 18 שנה של שקט אנשים נכנסים לשאננות, בין שהם יהודים, ערבים או חרדים. אתה מתרגל לשקט, לא בונה ממ"ד, וחושב שהשקט הוא נצחי. עכשיו אנחנו מצמצמים פערים".
ועדיין, לומר שאימא לעשרה ילדים לא יכולה לקחת את כולם לממ"ד זאת אמירה קשה.
"זאת האמת, יש לנו דקה בלבד, אפשר בדקה לארגן עשרה ילדים? המשפחות האלה צריכות להתארגן אחרת ולשהות ליד מרחבים מוגנים. בלבנון השנייה הוצאתי את כל הציבור החרדי מחיפה לדרום. זה לא היה גזעני, להפך, אמרו לי תודה. השנה אין לאן לפנות תושבים, יש מלחמה בכל הארץ, לא רק בצפון".
היום שאחרי
יהב חזר להוביל את העיר לקדנציה רביעית, אחרי הפסקה של חמש שנים שבהן ראש העיר הייתה עינת קליש־רותם. בשנת 2023 הודיע יהב כי יתמודד שוב לתפקיד ראש העיר. בתקופה שלפני המלחמה הוא צבר אהדה ציבורית גם בזכות הבטחת הבחירות שלו להיאבק בחזירי הבר שהסתובבו בשכונות העיר והרתיעו את התושבים.
לדבריו, בחזית הזו הוא כבר רשם ניצחון: "אין יותר חזירים בחיפה. הבטחתי לטפל בהם בתוך 90 יום ועמדתי בהבטחה. לא אגיד לך איך, אבל אין חזירים בחיפה".
אף שחלפו 18 שנים מאז ניהל את המלחמה האחרונה בעיר, ולמרות גילו המתקדם, 80, יהב חש כי כוחו במותניו ואף ביתר שאת: "אני פטריוט חיפאי חסר תקנה. יש לי יותר כוחות משהיו לי אז, וכמובן גם יותר ניסיון כי למדתי לא מעט בשנים האחרונות, וכך גם התושבים. לכן הם החזירו אותי בענק, ואני משתדל לעשות את הטוב ביותר עבורם".
אחרי שהמלחמה תסתיים, איזה עתיד אתה צופה לעיר?
"חיפה חייבת להיות מוקד של תיירות ואקדמיה, לפתח עוד יותר את ההייטק שיש בה; צריכים להעביר לפה כספים כדי שנפתח אותה ונבנה עוד שכונות, עוד כבישים. השכונות שלנו כלואות, ובמקרה חירום אנחנו חייבים עוד יציאות. גם פיקוד העורף מעיר לנו על זה".
רגע לפני שהוא נכנס להערכת מצב נוספת, יהב מוסיף: "אנחנו חייבים לבנות חוסן, לא רק בחיפה אלא בכל המדינה. שאנשים לא ישקלו אפילו לעזוב את המדינה הזאת. אין לנו מדינה אחרת. אנחנו צריכים לבנות טוב את המדינה ולחנך לכך בבתי הספר, ולצערי זה לא נעשה. לאנשים בעיר שלנו יש חוסן חסר תקדים, יותר מהרבה מקומות אחרים במדינה".
