"חוץ מעצירת ההברחות מירדן, חווינו במרחב הגדר שלושה פיגועים בשנה האחרונה, והם הפנו זרקור לאזור הזה", אומר אלוף־משנה אביב אמיר, מפקד חטיבת הבקעה והעמקים. "יש לא מעט טרור מכיוון מזרח, לא רק פעילות פלילית כמו הברחות סמים. תפסנו לא מעט הברחות אבל אני מניח שיש כאלה שעוברות אותנו ואנחנו לא יודעים עליהן, כי הגבול הזה לא הרמטי. אין דבר כזה גבול סגור לחלוטין, בטח בגבול ארוך כזה עם גדר ישנה. לכן אנחנו עושים פה הרבה שינויים – בחלק מהמקומות שדרגנו את המכשול ואת יכולות איסוף המודיעין, ובנינו בעבור המטה הכללי תוכניות קצרות־טווח וארוכות־טווח בנוגע לסיפור הזה".
השיחה נעצרת לרגע כאשר הטלפון הנייד של אל"מ אמיר רוטט ללא הפסקה. הוא מעביר אותו לדוברת החטיבה, והיא עונה במקומו ומקשיבה. "יש דיווח על פיגוע במעבר אלנבי", היא אומרת. המח"ט לוקח את נשקו האישי, פוקד על חייליו "תכריזו 'פטיש חם' ותקפיצו את החפ"ק", ודוהר אל המעבר. אנחנו נשארים מאחור, חמש דקות אחרי שהריאיון התחיל.
את 38 הקילומטרים מלשכתו שנמצאת במחנה אריה שבלב בקעת הירדן ועד מעבר אלנבי, גומא אל"מ אמיר במהירות שיא. ככה זה כשאתה מפקד על הגזרה הארוכה בארץ – 217 קילומטרים, ואירוע חריג מחייב התייצבות מהירה של המפקד הבכיר בשטח.
עם בואו לזירה יגלה אל"מ אמיר כי שלושה מעובדי המעבר נרצחו: יוחנן שחורי, יורי בירנבאום, ואדריאן מרסלו פודסמסר. מחבל ירדני שהחביא אקדח במשאית שבה נהג, פתח באש כשהגיע למסוף המטענים. 80 שניות לאחר מכן הוא נוטרל בידי המאבטחים במקום.
"ידענו שיש רצון לבצע פיגועים, והמתווה שבו מכניסים אקדח לתוך מסוף המטענים היה אפשרות שידענו שיכולה לקרות", אומר המח"ט שבוע לאחר מכן, כשאנחנו נפגשים לחלקו השני של הריאיון. "זה היה פיגוע קשה מאוד, אבל היה יכול להיות יותר קשה. המאבטחים פגעו בו בפעם הראשונה בתוך 40 שניות, ונטרלו אותו לגמרי 40 שניות לאחר מכן. מפקד הפלוגה הגזרתית הגיע לשם בתוך דקות עם הכוח הרפואי שלנו".
הוא מבקש להמשיך מאותו מקום שבו עצרנו בפעם הקודמת: האיומים בגזרתו. "אחרי שדיברנו בפעם הקודמת על הגדר, אני רוצה לגעת גם במגמות הטרור שיש לנו פה לאחרונה", אומר אל"מ אמיר, ומציין את "מחומש הכפרים" – המונח הצה"לי לחמשת הכפרים טובאס, טמון, תייסיר, עקאבה ופארעה, שהחטיבה מתמודדת איתם ביד קשה.
"אנחנו מבינים שהגבול צריך להשתנות, ועושים התאמות נדרשות. גם אם אי אפשר לאטום את הגבול לחלוטין, אנחנו רוצים לשפר את האחיזה בו"
"יש להם חיבור ישיר לג'נין, שכם וטול־כרם ולכל צפון השומרון, כולל מעבר ידע, מחבלים ואמצעי לחימה. הצירים פתוחים וכמעט אין צבא והתיישבות בדרך, וזה מאפשר להם תנועה חופשית. ראינו את ההשלכות של זה בכמה פיגועים בשנתיים האחרונות – הבולטים שבהם הם רצח לוסי די ושתי בנותיה באפריל 2023 ליד היישוב חמרה; פיגוע כמעט זהה שנקרא אצלנו 'חמרה 2', שבנס לא היו בו נפגעים; רצח יהונתן דויטש בצומת מחולה לפני חודש וחצי; והירי על מושב בקעות עם פיגוע המשיכה" – אירוע שעוד נחזור אליו בהמשך. "לכן אנחנו עובדים על שתי תוכניות מרכזיות", ממשיך אמיר. "שדרוג של הגבול המזרחי, ובידוד של מחומש הכפרים ועצירת הקשר לג'נין ושכם. אנחנו מארגנים שם את המרחב מחדש ועושים לא מעט מבצעים".
מחטיבה מרחבית בגזרה שנחשבה שקטה למדי, ושביצעה בעיקר משימות הגנה כמו שמירה על הגדר והיישובים, החלו בחטיבת הבקעה לתכנן וגם לבצע לא מעט פעילויות התקפיות נגד תשתיות הטרור. יותר מ־20 מבצעים חטיבתיים יצאו לפועל בחודשים האחרונים, בשיתוף גדודי חי"ר, יחידות מיוחדות ומסתערבים, ואפילו סיכולים מהאוויר. אל"מ אמיר מספר על פעילות קרובה באחד הכפרים באזור, שצפויים להשתתף בה לא מעט כוחות. "זה יהיה מבצע גדול. אנחנו ממשיכים לשמור על מגע עם ארגוני הטרור כל הזמן, ויש הצלחות לא רעות".
זירת מטענים
הנתונים של החטיבה מרשימים: מאז תחילת 2024 בוצעו כ־150 פעילויות התקפיות, 230 מחבלים נעצרו, 22 חוסלו – עשרה מהם באמצעות כלי טיס, כ־300 אלף שקלים הוחרמו, וכן 150 כלי נשק.
"האויב מבין שהוא יכול לצאת מצפון השומרון, לפגע כאן ולחזור מהר. זה מחייב אותנו לבדל בין השומרון לבקעה ולבודד את הגזרות", מציין המח"ט.
לאורך הסיור שאנחנו מקיימים בגזרה, מצביע אל"מ אמיר על מקומות שונים ומציין את האירועים הביטחוניים שהתרחשו בהם. כשאנחנו מגיעים ליישוב בקעות הוא מצביע על הטרקטורים שמרחיבים את סוללת העפר והתעלה, שנועדו לחסום את נתיבי העפר העולים מהבקעה לכיוון מערב, לשומרון. מחסום חמרה הסמוך, מציין המח"ט, מאויש כעת דרך קבע.
"גם לגבי הגבול אנחנו מבינים שהוא צריך להשתנות, ועושים התאמות נדרשות", ממשיך אל"מ אמיר. "גם אם אי אפשר לאטום את הגבול לחלוטין, אנחנו רוצים לשפר את האחיזה בו. בשבועות האחרונים עשינו לא מעט מבצעים חטיבתיים, פעולות ותחבולות שונות. הבאנו כוחות במסוקים, מסתערבים ועוד הרבה לוחמים שיפעילו לחץ על המחבלים. וזה לא הכול, יש עוד הרבה עבודה לעשות פה".
גודלו הגיאוגרפי של שטח החטיבה מציב אתגר קבוע למפקדיה ולוחמיה. "אנחנו מתאמנים על היכולת להיות כל הזמן עם חפ"ק זמין ורלוונטי. בשנה האחרונה עשינו פה שינוי דרמטי בפריסת סדר הכוחות. לפני עשור היו פה שני גדודים שכללו חמש פלוגות, כי הגזרה הייתה רגועה יחסית – גם הכפרים, גם יריחו וגם הגבול עם ירדן. בשנתיים־שלוש האחרונות היו לא מעט פיגועים על הציר הזה שאנחנו נוסעים עליו, או שהמחבלים נמלטו דרכו. רק אז הבינו שהגזרה הארוכה הזאת דורשת התאמות והגדלה של היקף הכוחות. במטכ"ל הוחלט להוסיף לכאן עוד כוחות. היו כמה טריגרים להגדלת הסד"כ, וכשהתחילה המלחמה והבנו שגם פה הזירה משתנה, יחד עם החיבור לצפון השומרון, החלטנו לעשות שינוי. הלוואי שנצליח להחזיר לאזור הזה את השקט שהיה בו, ושיהיה כאן גדוד אחד. אי אפשר לספוג את האירועים שחווינו כאן". המח"ט מציין כי נוספו לא מעט אמצעי תצפית בכל הגזרה, וחוזקו יחידות ההגנה המרחבית וכיתות הכוננות ביישובים.
בתצפית מתוך היישוב בקעות סוקר אל"מ אמיר את הגזרה שמסביב. הר כביר ואלון־מורה במרחק, נחל תרצה, הר טמון, ח'רבת עטוף, בסיס פלס, היישוב רועי והנקודה שבה היה אמור להתבצע פיגוע משיכה קטלני.
"רכב עם מחבלים הגיע לשם בשעת לילה", מתאר המח"ט, ומצביע לעבר נקודה במרחק 300 מטרים בקו אווירי מאיתנו. "הם ירו כמה צרורות לעבר היישוב ונמלטו. הכוחות רק שמעו את הירי ולא זיהו את המיקום אז הם לא קפצו לשם. למחרת, כשנשמעו שוב יריות מאותו מקום, הבנו שהם רוצים למשוך אותנו לנקודה. אז עשינו להם מארב, וכשהמחבלים הגיעו שוב, הכוח שלנו חיסל אחד והשני הצליח לברוח. כשהגענו לזירה מצאנו שם מטענים במשקל 50 ק"ג שהוטמנו בחופזה. הם היו מאולתרים ולא תקניים, אבל הייתה שם מצלמה שנועדה לתצפת על הכוח שלנו שהיה אמור להגיע לשם. החמ"ל של המחבלים היה כנראה בטובאס. אם היינו פועלים לפי הנהלים היבשים, מישהו מהלוחמים היה עולה על מטען".
במהלך הסיור מתקבל דיווח על שני לוחמים מיחידת מתיל"ן של המשטרה (יחידה מיוחדת של משמר הגבול; ראשי תיבות של "מארבים, תצפיות, יירוט, לוחמה ניידת") שהתייבשו במהלך פעילות מיוחדת לאיתור ציוד של מבריחים שעברו בנקודה מסוימת יום קודם לכן. אנחנו חוששים ששוב ייעצר הריאיון, אבל אחרי שהמח"ט מורה להקפיץ לשם מסוק לפינוי דחוף ומנחה את סגנו לטפל באירוע, אנחנו ממשיכים בדרכנו.
אתגר נוסף שאמיר מדגיש הוא החיכוך בין הגזרות השונות. חמש מתוך שש חטיבות יהודה ושומרון סמוכות לחטיבה שלו; מצפון לה נמצאת עוצבת הגולן, מדרום לה החטיבה המרחבית ערבה ששייכת לפיקוד הדרום, וממזרח ממלכת ירדן, שצה"ל פועל איתה בתיאום מלא, כולל העברת דיווחים וזיהויים הדדיים.
מוסיף קומה לבניין
אביב אמיר, בן 38, נשוי ואב לשלושה מגני־תקווה, מציין בימים אלה שנה בתפקיד מח"ט הבקעה והעמקים. כומתתו הכסופה מסגירה ששירותו הצבאי החל בחיל ההנדסה הקרבית. הוא העביר לא מעט שנים ותפקידים ביחידת יהל"ם, כולל מפקד פלגה ביחידת סמור, המתמחה בלחימה וטיפול במנהרות, בעת מבצע צוק איתן; באותה תקופה הוא הפך לשם דבר ולבר־סמכא בכל הקשור לתחום המנהרות בצה"ל. בעקבות זאת הוא הוקפץ מלימודיו במכללת פיקוד ומטה (פו"ם) לתפקיד הפרויקטור של מבצע "מגן צפוני" בשלהי 2018, לנטרול מנהרות חיזבאללה בגבול הצפון. בתפקידו הקודם היה מפקד גדוד ההנדסה 603 של חטיבה 7. לאורך שירותו קיבל כמה אותות הצטיינות, בהם מנשיא המדינה ומשר הביטחון.
"צריך להסתכל כל הזמן, בטח אחרי שבעה באוקטובר, בזווית בוחנת על הכול, ולבחון גם מה אנחנו לא רואים", הוא משיב לשאלה כיצד התמודד ב־2014 בעזה וב־2018 בגבול לבנון עם איום המנהרות, שנתפס אז כעניין שולי. "אני מנסה להביא את תפיסת העולם שלי ולשים את האצבע בנושאים האלה, וכמובן להפוך את הארגון שאני מפקד עליו למצטיין. כשהייתי מג"ד 603 שמנו אותו בטופ של צה"ל. עכשיו שמים את החטיבה הזאת בטופ הצה"לי, אחרי הרבה שנים. כל אחד מביא את תפיסת העולם שלו, ואני הבאתי את שלי – שהחטיבה תהיה יותר התקפית, בכוננות ובכשירות".
הדימוי של הבקעה כמקום שקט יצר גם טעויות בהתאמת סדרי הכוחות והאמצעים?
"יכול להיות, אבל עובדתית באמת היה פה שקט. אנחנו מנהלים סדרי עדיפויות והערכות מצב לאן להפנות כוח אדם או אמצעים שונים. קודמי בתפקיד הקים את מתיל"ן, שהיא יחידה מעולה שסיכלה ניסיונות הברחה. המפקד שהיה כאן לפניו הקים את הגדודים המעורבים שנמצאים כאן. אני לא רואה את זה כשבירה ובנייה מחודשת, אלא כהסתכלות על הצורך, בנייה של עוד קומה בבניין, כשכל אחד עושה את תפקידו. יכול להיות שלפניי היה בניין מרובע ועכשיו צריך להוסיף לו קומה עגולה, וזה משהו שאני מביא – ההסתכלות על המצב בפריזמה שונה. זה לב הסיפור".
אילו לקחים משבעה באוקטובר הבאת לכאן?
"בעיקר חיזוק עתודות, חיזוק ההגמ"ר וחיזוק הקטלניות של הכוח – לצייד אותם במקלעים, רימוני רסס, טילי לאו ועוד. אלה הלקחים העיקריים, לצד הגדלת סדר הכוחות. עתודות זה שם המשחק. לחטיבה יש מספר עתודות מרכזיות, בהן: ית"ם עמקים – יחידת תגובה מהירה שמבוססת על תושבי האזור ומגיעה לכל מקום בתוך דקות. אנחנו מרחיבים אותה לשתי פלגות בעמקים, ועכשיו מקימים עוד פלגות בעמקים ובבקעה; ויחידת מתיל"ן – שעושה פעולות בעומק השטח וגם בהתקפה. אנחנו משנים פה את המצב. פתחנו פלוגת צמ"ה (מפעילי ציוד מכני הנדסי), הגדלנו את מספר הגששים והנהגים. כל זה מביא אותנו למוכנות לימי קרב ומלחמה, גם מול הגדר וגם מול יהודה ושומרון".
בשבעה באוקטובר ראינו את היכולת של השריון להכריע קרבות, זאת סוגיה שמעסיקה אתכם?
"יש כוחות שיריון בעוצבת הגולן ובבסיס נחשונים, ויש כוונה להביא נוספים. אלה כוחות שיסייעו לנו אם יהיו פיגועים או אם תהיה קטסטרופה בגבול. גם כוחות מבסיסים קרובים אחרים קופצים לכל פיגוע".
מה אתה אומר לתושבי הבקעה שמביעים דאגה מתרחיש של שבעה באוקטובר?
"אנחנו מבינים את החשש ובונים את הכוח, אבל זה לוקח זמן. בטווח הקצר אנחנו מסתכלים על מה שיש לנו בכוננות ובכשירות ומתרגלים אותו, ובאותה נשימה גם מתכננים לטווח הארוך – איך המקום הזה ייראה בעוד שבע־שמונה שנים".
אתה יכול לומר לתושבים שאירוע כזה לא יקרה כאן?
"אחרי שבעה באוקטובר אני לא בטוח שאפשר לומר על משהו 'לא יקרה'. אנחנו מבינים שיש רצון איראני לבצע פיגועים משם, בין אם מאנשים שבאים מחוץ לירדן וגם מהסביבה פה, אבל צריך לזכור שגם לירדנים יש אינטרס שהגבול יישאר שקט, ושפלישה יכולה לקרות גם פה, בתל אל־בידה שליד מחולה".
אנחנו מגיעים במסענו לצומת מחולה, ואל"מ אמיר מסביר על הפיגוע שבו נרצח כאן יהונתן דויטש ז"ל. "המחבלים ברחו משם מערבה, לברדלה. עוד לא תפסנו אותם", הוא מודה.
מרחיקים את האיום
מהו "ההישג הנדרש" מבחינתך לגזרה?
"לא בטוח שזה יקרה בקרוב, אבל המצב הרצוי הוא שיהיה לנו חופש פעולה במחומש הכפרים, כמו שיש לנו עכשיו בעקבת־ג'בר שליד יריחו. בעבר זה היה מקום שמוציא הרבה פעילות חבלנית, והוא הפך לעיירה רגועה. רצף המבצעים האחרון יכול לגרום לזעזוע בכפרים.
"בחלק הירדני אנחנו ערוכים ומוכנים לכל מה שיבוא. אנחנו פועלים לפתח יכולות איתור, ניטור ואיסוף מודיעין במרחב הגבול, ולמנוע ולסכל הברחות, כי ברור שעולם הפח"ע ירכב עליהם ביום מן הימים. הגבול משתדרג עכשיו, מתקינים מכ"מים ומסדרים מחדש את הסד"כ. שיפרנו את המכשול בגבול, תיקַנו את שביל הטשטוש ואת יכולות האינדיקציה של הגדר. יש מקומות שהגדר מצוינת, כמו שהיה בלבנון עד הקמת המכשול. מערכת שלמה מגינה כאן. באזור הדרומי צריך יותר טיפול. אנחנו בתהליך למידה, וכבר עברנו כברת דרך רצינית. גם המבריחים התחילו לנוע בכל המרחב. הם עברו אבולוציה ולמדו בעצמם שיטות הברחה ותקשורת פנימית, ונהיו זהירים יותר. אם פעם היו יורדים לקחת תיק מהנהר, היום יש תצפיתן, רכב מילוט ועוד. השיטות האלה ילכו וישתכללו, כי יש כאן מנוע איראני ששם הרבה כסף. צריך לעבוד כאן עוד ועוד, והעבודה יומיומית וסיזיפית".
בתקופה האחרונה ישנה עלייה במספר הפיגועים שיוצאים מאזור הבקעה, אך גם במספר הסיכולים של תשתיות טרור בידי צה"ל ושב"כ, שלא תמיד מקבלים קרדיט. בעקבות תמונות וסרטונים שמתפרסמים מעת לעת ברשתות החברתיות, ובהם נראות תהלוכות גדולות של חמושים בלב הכפרים לאור יום, נמתחת ביקורת על צה"ל שאינו פועל לחסל אותם.
"מה שמצטלם זה לא מה שמתקיים בפועל", אומר על כך מח"ט הבקעה, "מצלמים פריים אחד קטן שלא מסתכל על השלם. אנחנו עושים לא מעט פעילויות, ויודעים שכל דבר כאן יגרור השלכות גם בזירות האחרות, ולכן לא נפציץ אותם מהאוויר. צריך להסתכל על זה בצורה רחבה. אנחנו אוספים מודיעין, רואים במי מדובר ומביאים אותם בפעם הבאה. הם ספגו פה מכה קשה. למשל, במבצע האחרון היו שני רכבי תופת שיצאו מטובאס, אחד איתרנו בכפר ופוצצנו אותו, והשני יצא מפארעה עם המחבלים והתפוצץ בטעות. אני רואה קשר ביניהם, כי 'תאונת העבודה' הזאת היא תוצאה של הלחץ שאנחנו מפעילים עליהם".
אנחנו נכנסים לשטח המובלעת, האזור שבין גדר הגבול לנהר הירדן, הזורם מאות מטרים מאיתנו. "צריך להבין שהגבול הבינלאומי האמיתי עובר בנהר ולא בגדר", מסביר המח"ט. "יש מקומות עם פער של ארבעה קילומטרים ביניהם, והאזור הזה נקרא 'מובלעת'. אנחנו עושים לא מעט פעילויות במרחב הזה, כדי להרחיק מכביש 90 ומהיישובים את מי שיגיע ממזרח, שלא נופתע רק בגדר".
בתחום חטיבת הבקעה מתגוררים כ־40 אלף תושבים יהודים – רובם בבית־שאן ובעמקים, והיתר בבקעת הירדן ובאזור ים המלח. מספר הפלסטינים בשטח כפול.
"יש לנו קשר מעולה עם התושבים", אומר אל"מ אמיר. "קציני הביטחון של המועצות מגיעים אלינו פעם בחודש, ובכל כמה שבועות יש כינוס עם הרבש"צים. אנחנו מדברים ומתווכים את המציאות ואת תמונת המצב. אנחנו מוכנים לקבל ביקורת, כי לכל אדם יש פרספקטיבה אחרת על השטח, והוא יכול לראות מקומות שעלולים להיות בהם אויב והברחות. צריך להקשיב, להפנים, ללמוד ולבצע את הפעולות הנדרשות. התושבים בעיקר שואלים איך אנחנו מגינים, איזה ציוד יש ועוד שאלות ביטחוניות. הביטחון של כל עם ישראל נפגע בשבעה באוקטובר, ואנחנו צריכים להחזיר את הביטחון ואת תחושת הביטחון. זה חלק מהעסק".
איך אתה רוצה שהחטיבה תיראה כשתעזוב, בעוד שנה מהיום?
"הייתי רוצה שהיא תהיה חטיבת הגנה חזקה, מצטיינת, שיודעת לבצע פעילויות התקפיות. שיהיו בה אנשים מהשורה הראשונה בצה"ל, עם מוטיבציה למה שעושים פה. כי עושים המון, יש המון התרחשויות".
מה התוכניות לתפקיד הבא?
"אני אעשה מה שיגידו לי, אמשיך לתרום לעם ישראל בהגנה על המולדת".
