שבעה מחבלים נגד אישה אחת. אין הרבה נשים, ולמען האמת גם לא הרבה גברים, שהיו נאבקים כפי שנאבקה עמית סוסנה בשבעה מחבלי חמאס שחטפו אותה מביתה בכפר־עזה, אל הגיהינום עלי אדמות, עזה. בתמונות שנלכדו במצלמות האבטחה של הקיבוץ ונצרבו בנו עמוק, נראית סוסנה נאבקת בעוצמה, נאחזת באדמה, מנופפת ברגליה, לא נכנעת. ברגע מסוים היא אפילו הצליחה להפיל את אחת מחלאות האדם לאדמה. מסרבת להיחטף. "לא רציתי לתת להם לקחת אותי לעזה כמו חפץ, בלי קרב", אמרה בריאיון לניו־יורק טיימס, והוסיפה מילים שכואב לקרוא: "עדיין המשכתי להאמין שמישהו יבוא ויציל אותי".
את קולה של בת־ציון, העיר שעברה האנשה במגילת איכה, המתארת את חורבן ירושלים, אנחנו מכירים היטב מהפסוקים: "עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם, כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי. הָיוּ בָּנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָּבַר אוֹיֵב… שִׁמְעוּ נָא כָל הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי, בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי". לרוב אנחנו מכירים מהמקרא את הישות הא־לוהית הזכרית המדברת אלינו; דווקא בקינות החורבן מתגלה לנו קול נשי. קול השכינה הכואבת את מכאובי החורבן, נישא דרך דמותה המיתי של בת־ציון.
וכעבור אלפיים שנות גלות וגאולה, רגעי קרב הגבורה של סוסנה במחבלים הארורים הופכים בעיניי לתמונת השכינה התמהה, איך עזב אותה א־לוהיה, שוב. איכה חרבה העיר, שוב. איכה נשכחה, שוב ושוב. פלשבק קולקטיבי לימים שלא חשבנו שישובו.
אישה אחת נגד עולם שלם. כשהחלו להצטבר ראיות על פשעי המין החמורים והמרובים שמחבלי חמאס הארורים ביצעו באופן שיטתי כחלק מהטבח, העולם עמד מנגד ושתק. ואז עמית נאבקה שוב. התמונות של עמית סוסנה, אישה בשר ודם, נאבקת ברוע ממשי בידיים חשופות, הפכו לדימוי למאבק הרואי לא פחות, המאבק על התודעה וההכרה בפשעי המין. והנה היא שוב נאבקת על גופה, על קולה, שוב לא נכנעת, שוב מסרבת להיחטף. אישה אחת מול השקרים וההכחשות, מול העולם הנאור שהפנה עורף לנפגעות עבירות מין קשות ומחרידות, רק כי הן ישראליות ויהודיות. עדותה של סוסנה הייתה לנקודת מפנה דרמטית, ובכך הפכה לחטופה הראשונה שהעזה באומץ רב לספר על התקיפה המינית שעברה בידי השובה שלה. אישה אחת מול עולם שבור ומנופץ, שנדמה כי אמרה לעצמה בליבה: ואף על פי כן נוע תנועי.
לאחר הריאיון הנרחב שהעניקה לניו־יורק טיימס בחודש אדר האחרון, התראיינה סוסנה לסרט "זעקות ואז שתיקה" של שריל סנדברג, אשת עסקים יהודייה־אמריקנית ובכירה בפייסבוק לשעבר, שאספה עדויות – לרוב מראייה ושמיעה, לעיתים ממקור ראשון – של מעשי האונס והפגיעה המינית שבוצעו בשבעה באוקטובר.
בפנים חשופות התייצבה שוב סוסנה מול המצלמות, הישירה מבט וסיפרה לראשונה בקולה על הפגיעה המינית שעברה. היא סיפרה אומנם רק על הסיפור המחריד שלה, אבל בין המילים אי אפשר שלא לשמוע את השתיקה. את קולן של רבות שנאנסו ונרצחו, שכבר לא יכולות להעיד בעצמן, או שאולי חיות בינינו ואינן מסוגלות או רוצות לדבר. את קולן של אלה שאולי חיות עדיין, ברגע זה, את הגיהינום בעזה. אני כותבת את המילים הללו ולא מאמינה שזו עדיין המציאות. הן עדיין ממשיכות להאמין שמישהו יבוא ויציל אותן.
"אמרתי לעצמי שאם אצא מזה בחיים לא אתן לזה להגדיר אותי. להיות בשבי פירושו שאין לך שליטה על הנפש, הגוף או הנשמה שלך", העידה והוסיפה שלא תוכל להחלים כל עוד שאר החטופים לא ישובו. "הבטחתי שאלחם למען אחיי שעדיין בשבי".
איך פרשׂה את כנפיה, איך חבשה את פצעיה, גם אם לא התנערה לחלוטין מאפרה, אזרה כוחות כאילו יש לה מאגר בלתי נדלה שכזה בין הלב לצלעות, והמשיכה להיאבק למען שחרור יתר החטופות והחטופים. איך אישה אחת צומחת מתוך מציאות שבורה ובלתי נסבלת, ולא מוותרת: "לא קל לי לדבר, אבל קשה יותר לשתוק", אמרה במעמד מרגש בבית הלבן בחודש יוני. "אמרתי לעצמי שאם אצא מזה בחיים לא אתן לזה להגדיר אותי. להיות בשבי פירושו שאין לך שליטה על הנפש, הגוף או הנשמה שלך", העידה והוסיפה שלא תוכל להחלים כל עוד שאר החטופים לא ישובו. "הבטחתי שאלחם למען אחיי שעדיין בשבי".
הטור הזה עוסק בגיבורה גדולה שצמחה על רקע זוועות המלחמה הזו, אבל הוא נודד בחזרה אל המציאות השבורה מאוד עדיין שלנו. הוא מציג גרף של תהומות רוע צרוף מול פסגות של אנושיות מפוארת ומלאת הוד. נודד אל צווחות השכינה שגלתה למרתפי עזה, יחד עם שאר החטופים והחטופות שלנו, ויורד לשאול תחתיות של מנהרות תת־קרקעיות, ומבקש שוב להתעלות, להמשיך להיאבק.
במילים אלה אני מבקשת לחבור אל הבטחתה של עמית סוסנה, להמשיך להילחם ולא לשקוט עד שכולם ישובו, לחבור אל הישות הנקבית שזועקת על עוולות העולם ומכאוביו, ולזעוק יחד בקול גדול מתוך השבר הנורא והמתמשך הזה, שדי, לא ייתכן שמלאה שנה ואהובינו עוד לא כאן, ומתוך אמונה שחייב להיות מישהו שיבוא ויציל אותם. שהרי כל מקום שגלו ישראל גלתה גם השכינה, שעד שלא תשוב למקומה, כנסת ישראל לא תדע מנוחה.
פרויקט "גיבורי תשפ"ד" יופיע מחר בגיליון החג של מקור ראשון
